מדי יום חול, בסביבות השעה 12בצהריים, גדודים של עובדים במגדלי המשרדים באזור שרונה בתל אביב יוצאים לחפש איפה יאכלו צהריים, וגודשים את הגשר החדש שמחבר את שוק שרונה עם רחוב הארבעה. גם בדרכם חזרה למשרד, מבטם של העובדים לא פונה לכיוון ההליכה, או אל הטלפון הסלולרי, אלא מהופנט אל הבור העמוק שנחפר מתחת לרגליהם.
"זה נורא, אנשים עוצרים להסתכל, ולא שמים לב מי בא מולם", אומר אמיר, שעצר בפינת הגשר עם שחר ושירי, חבריו לעבודה ב-WeWork הקרוב. הם דווקא מסמפטים את הגשר. "כל עוד זה לא נופל, אני בעד", אומרת שירי, "זה נותן תחושה שאתה באוויר".
זו אכן התחושה. עומקו של הבור 18 מטרים (מתוך 28 מטרים שאמורים להיחפר), יחד עם הגשר מעליו - שבנוי כמרפסת - יוצרים תחושה של ריחוף. כאן יקומו שני מגדלים, בתכנון המשרד של האדריכל אבנר ישר (פרטים בהמשך). לא כל אתר בנייה נהנה מטיפול כזה, אך מתברר שכאשר מעורבים אינטרסים עסקיים (במקרה זה, הדאגה לגישה נוחה לשוק שרונה), גידור אתרי בנייה בישראל יכול להפוך ממטרד ציבורי למרחב מזמין ומסקרן, לאטרקציה.
ברחוב הגידור רגיל, על הגשר נהנים
לאורך רחוב הארבעה, אתר הבנייה מוסתר בגדרות פח ושלטים מעוצבים עם הדמיות של מה שייבנה כאן. להולכי הרגל נותר שטח צר של מדרכה, בתוספת מקטע מהכביש התחום בחומת בטון נמוכה, שאמורה להגן עליהם מפני כלי הרכב. כל אלו חשופים לשמש, שכבר ביום אביב חמים הופכת את ההליכה לחמה. השילוט על הגדר מכוון ל"מעבר הולכי רגל לשרונה מרקט". הכניסה אל המעבר, מכיוון זה, היא במפגש של הגשר עם קצה גדר אתר הבנייה (במה שהייתה הפינה של רחוב הארבעה עם רחוב אוסוולדו ארניה, לפני שזה נמחק לטובת בור החפירות).
במעבר אל השוק, הולכי הרגל נהנים יותר. הגשר, בתכנון משרד העיצוב Studio MU וחברת ההנדסה ישראל דוד, מקורה, ומאפשר לצפות בעבודות הבנייה. "אני תמיד אוהב להציץ לראות את אתרי הבנייה דרך הפתחים בגדרות", מספר המהנדס ישראל דוד, "גם אם אני נזהר שלא אחתך מפח גדר הבנייה. אבל לרוב אין כלום. במקרה הטוב יש על הגדר ציורים או פרסומת".
"בנייה", מוסיף האדריכל מיכאל אנקווה, "היא באמת אחד הדברים היותר נחמדים שאפשר לראות בדרך". אנקווה תכנן את שוק שרונה, והגשר, הוא מספר, נולד בכלל כאילוץ. "הכניסה המקורית שעשינו לשרונה מרקט תוכננה כך שחברת 'גינדי' תזכה גם במגרשים הבאים ליד. לכן תכננו שם רחבת ישיבה, עם אפשרות שיוציאו איזו עגלה החוצה".
אבל המגרש נרכש על ידי החברות אפריקה ישראל ומליסרון. "ניסינו לתת להם דרך חזרה לשוק", אומר אנקווה, "שלא תהיה מנהרה חשוכה, לכן פתחנו לה את הצד".
מרפסת תלויה על דיפון האתר
הגשר בכלל אינו גשר, אלא מרפסת המעוגנת לכל אורכה (104 מטרים) אל דופן הבור. "קירות הבטון שאנחנו יוצקים מסביב לחפירה", מסביר דוד, "נקראים 'קירות סלארי'. הם בנויים באותה שיטה שבה מבצעים את החומה למניעת המנהרות בין ישראל ועזה. אנחנו יורדים כאן מתחת למי התהום, אז הבור חייב להיות אטום, כדי שמים לא יפרצו מהצד. בחפירים כאלה", הוא מוסיף, "גם כשצריך לעשות משרדים של האתר, תולים אותם על דיפון האתר, כך שהם מרחפים באוויר בזמן שחופרים מלמטה".
הגשר עשוי פלדה. "מסגרוּת פשוטה ביותר", אומר אנקווה, "אפילו אי אפשר לקרוא לזה מסגרוּת אמן. זה רק לשלוש שנים, ואחר כך הוא יפורק ותחזור הרחבה. כשעושים עבודה לזמן קצר, ברור שזה גם בתקציב דל". משטח ההליכה עשוי קורות עץ, והקירוי הוא מפלסטיק שקוף שמחדיר אור טבעי (ובימים החמים גם מכביד מעט על הטמפרטורה). הפרטים נגזרו מעולם דימויים תעשייתי - רשת ברזל, תאורת מקלט וצינורות כיבוי אש חשופים. לצדם, בחלק מהמעבר, תזכורת לשוק שרונה. "שמנו קצת גרפיטי וקצת מוזיקה שיתנו את התחושה של השוק", אומר אנקווה, "גם עם התאורה ניסינו לעשות מעין מקצב הפנימי, שמוביל את האנשים".
עוד פרויקט של אבנר ישר ללא שקיפות
האתר החפור - הידוע כ"מגרש מספר 7" של פארק שרונה - שימש במשך שנים רבות כחניון ציבורי. בשנים הקרובות יקום בו פרויקט מגדלים, אך חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד Xnet, בחברות הבונות (אפריקה ישראל ומליסרון) ובמשרד האדריכלים (ישר) מסרבים לגלות מה עוד יהיה בו. גם באתר האינטרנט של העירייה לא מופיעות תוכניות המתחם. חוסר השקיפות הזה מזכיר פרויקט אחר של אבנר ישר - ToHa ברחוב תוצרת הארץ פינת דרך השלום, שעליו כתבנו כאן.
כמו בפרויקט ההוא, גם הפרויקט הזה משווק תחת שם לועזי: Landmark (נקודת ציון). מכיוון שאי-אפשר לדעת מה יהיה בו, יש להיעזר בפרטים שמופיעים על שלט הפרסומת הגדול שמתנוסס על הגדר: מגורים, משרדים ומסחר בקומות הקרקע. זאת, כאשר השכנים הגדולים - שוק שרונה, קניון גינדי TLV וקניון עזריאלי-שרונה - נאבקים כדי להשכיר את שטחי המסחר הגדולים שכבר קיימים בתחומם.
בהדמיות על הגדר, בולט בחזית המגדלים שלד קורות פלדה בצורת איקסים, המזכיר את מגדל ג׳ון הנקוק בשיקגו. מגדל הנקוק, בתכנון משרד SOM, נבנה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, ונחקק בתולדות האדריכלות ככזה שהפך את אסתטיקת קונסטרוקצית הפלדה החשופה לנכס מניב. כשבעלי המגדל לא הצליחו להשכיר את המשרדים, שהנוף מחלונותיהם נחסם על ידי קורות הפלדה, הם החליטו להעלות דווקא בעבורם את שכר הדירה - כך שיהיה היקר ביותר במגדל - ובכך לשוות להם יוקרה.
גידור אתרים לא חייב להיות מכשול
ברחבי העולם, סוגיית גידור אתרי בנייה בערים הופכת למדוברת יותר. יש מקומות שרואים באתרי בנייה הזדמנות ליצירת סביבה ואינטרקציה עירונית שונה; למשל באמצעות שבילי הליכה משודרגים, כמו מעבר באתר בנייה בעיר נאנט בצרפת, שתכנן בשנה שעברה קולקטיב האדריכלות הצרפתי ״אטלייה וקטור״ (Atelier Vecteur), וזכה לפרסום נרחב במגזיני אדריכלות.
לנה גוטניקוב, סטודנטית במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר, הציעה בפרויקט הגמר שלה (2016) מעבר בנוי מפיגומי עץ, המאפשר ישיבה ותצפית על אתר הבנייה במתחם הבורסה ברמת גן.
אחת הדוגמאות המוכרות לפתיחת אתר הבנייה לצפייה היא הגדר השקופה שהוצבה סביב אתר הבנייה מחדש של מרכז הסחר העולמי בניו יורק, או "הומבולדט בוקס", מבנה זמני בגובה כ-30 מטרים, שׂניצב בשנים האחרונות במרכז ברלין, ומאפשר לצפות על אתר הבנייה של הארמון הפרוסי מהמסעדה שניצבת על גג המבנה.
בשנות התשעים של המאה שעברה היה האינפובוקס - מבנה זמני שהוצב מעל חידוש אזור כיכר פוטסדאם - לאטרקציה תיירותית בולטת בעיר, שממנה ניתן היה לצפות בבניית מבני הרובע החדשים ובחפירות קו הרכבת התחתית החדש של העיר.
ומה עם אתרי חפירת הרכבת הקלה?
ואילו אצלנו, גדרות אתרי חפירת הרכבת הקלה לא הגשימו עד כה את הפוטנציאל להפיכת אזורים שלמים בתל אביב - כיכר מעריב, רחוב יהודה הלוי, או מתחם ארלוזורוב - לאתרי פעילות מיוחדים. שינוי קטן נראה לאחרונה ברחוב הרצל, שם נפתחו חלונות צפייה אל אתר החפירות, ובמפגש הרחובות יהודה הלוי ואלנבי הוסרו לאחרונה כמה מגדרות החפירות, ויצרו פיאצת ישיבה עם עצים.
האדריכל צחי רז-אל התייחס לכך בפרויקט הגמר שלו בבית הספר לאדריכלות בתל אביב (2015). הוא הפך את גדרות אתר החפירות ביהודה הלוי למגרש משחקים זמני. “הגדר הולכת להיות שם לפחות חמש-שש שנים״, אמר לדקל גודוביץ בראיון ל-Xnet, ״זו לא גדר זמנית, כך שאפשר להתערב בה”.
