גם השנה, כמו אשתקד, בלטה תערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. על רקע כל תערוכות הבוגרים האחרות, בהן מוצגות עבודות הבוגרים כיחידים, התערוכה בשנקר בלטה כמכלול, כתערוכה קבוצתית של 39 בוגרים, שיש בה הרבה מעבר לאדריכלות או עיצוב. יש לה ממד אמנותי, שהופך את הצגת עבודת הגמר מאוסף של שרטוטים ותמונות למיצבים בחלל, כאלה שעושה חשק לראותם.
את התערוכות האלה מובילה ראש המחלקה - אדריכלית הנוף פרופ' יעל מוריה – שאצרה בעצמה כמה תערוכות מרתקות, ומנחילה את חשיבות הנושא לתלמידיה. השנה הם אף עברו קורס אוצרות אצל הילה כהן-שניידרמן, והתערוכה מלווה בקטלוג מרשים, שאף הוא אינו רק פורמט להצגת העבודות, אלא עבודה בפני עצמה, הכוללת דברי הגות וקונספט בפתיחה, וגרפיקה מיוחדת להצגת העבודות, שנראות כאילו נכתבו ונעשו ידנית במחברת שורות של תלמידי בית ספר.
התערוכה, שנקראת Please Stay (בבקשה תישאר-תישארי) ,עוסקת במתחם הבורסה ברמת גן, כלומר מתייחסת לסביבה הקרובה לשנקר, וגם על כך היא ראויה להערכה. החלונות כוסו במדבקות חצי שקופות של גורדי השחקים בבורסה, הרצפה נראתה כרחובות האזור, וכל סטודנט וסטודנטית בחנו היבט אחר של האזור הדחוס והמורכב הזה. בדברי המבוא של מוריה, נבחן "מתחם הבורסה כמקום גיאוגרפי מיוחד, המעלה שאלות עקרוניות הנוגעות ליחסים החדשים של האדם עם עבודתו במאה ה-21. העבודות מבקשות לשים את האדם (ולא את העובד) במרכז (...) הקרבה האטימולוגית בין המושג עירוניות וערנות היא העומדת בשורש החוויה".
שני כהן יצרה, כניגוד למודל הקפיטליסטי שמתחם הבורסה מקרין, חברה שיתופית-כלכלית, והיא מספקת פתרון לחללים הפרטיים באזור, כמו מקומות חניה (בתמונה) או משרדים וגגות שהופכים מקום למפגשים חברתיים ולאירועים אלטרנטיביים, לאחר שעות העבודה.
צוף הורן לקחה את החצרות האחוריות של המבנים הישנים בבורסה, ועיצבה בהן, מחומרים ממוחזרים, מקומות מפלט שקטים בתוך העזובה.
עדי גיל יצרה מעל מבני מלטשות היהלומים הישנות תוספות בנייה עגלגלות, המיועדות לאוכלוסייה המבוגרת.
הדר פרישמן חשבה שהעוברים במתחם הבורסה אדישים לסביבתם, ולכן יצרה עבודה אינטראקטיבית, המופעלת על ידי עוברי האורח. מדובר בכדורים תלויים מעל הרחובות, שמי שיחלוף למרגלותיהם יגרום להם להיסגר ולהצל במהלך היום, ולחילופין האיר אותו בלילה. בדרך זו עובר האורח עשוי להתחיל לשים לב לסביבתו.
טל דותן שואלת: מדוע גורדי השחקים התפתחו לגובה, ואילו הרחוב נותר שטוח ודו-ממדי? והתשובה שלה היא טיפול במפלסי חוץ חדשים, בריק שבין גורדי השחקים.
אורית דוד-לוי מזהה את הפוטנציאל הטמון בגגות הבתים הריקים, והופכת את החזית החמישית לגינות ציבוריות ירוקות ונעימות.
לנה גוטניקוב ראתה את תנופת הבנייה ואת אתרי הבנייה המגודרים והסגורים, ובחרה לחשוף את תהליכי הבנייה, ולהפוך את המעבר הלא נעים ליד אתר בנייה לחווייתי. היא תכננה מעבר, בהשראת פיגומי עץ, המורכב מחתכים משתנים, ומאפשר ישיבה ותצפית על אתר העבודות שלצדו.
לצד עבודות הבוגרים, גנבה את ההצגה דווקא סטודנטית משנה א', תמר בן צרויה, שבמסגרת פרויקט התערבות מרחבית בשדרות בן גוריון בתל אביב, אספה במשך זמן רב שאריות שהושלכו לרצפה, כמו כרטיסי ביקור של זנות ובדלי סיגריות, ותפרה אותן לשלושה שטיחים, שמוקמו בחזרה בשדרה, ומוצגים עתה בתערוכה המוצלחת הזו.
