ביום שישי הקרוב הן יישבו סביב שולחן הסדר - שתי משפחות שלפני שנה כלל לא הכירו זו את זו, אבל במהלך החודשים האחרונים נפגשו בנסיבות קשות, ועכשיו החליטו לחגוג יחד את אחד האירועים החשובים במסורת היהודית. ליל הסדר שלהם יהיה שונה, ללא ספק: האוכל יהיה בוודאי טעים, החיוכים יהיו רחבים, ההתרגשות תהיה גדולה, אבל מאחורי כל זה יסתתר עצב עמוק, יתחבאו געגועים עזים למי שאיננה עוד, אבל במותה העניקה חיים.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אסא קיסר הוא גם חרדי וגם טבעוני, ולדעתו אין כאן שום סתירה
הדמות שתיעדר מליל הסדר המיוחד הזה, אבל תהיה נוכחת בסלון בראשון לציון בכל רגע ורגע, היא נילי דרוקר-ששון ז"ל, שלפני כשנה, ב-13 באפריל 2017, נפטרה בגיל 48. דרוקר-ששון, שהתפרסמה כשנבחרה למלכת היופי 1986, הלכה לעולמה בנסיבות טרגיות. אחרי מותה החליטה משפחתה לתרום את איבריה, והתרומה האצילית הזו היא הציר שסביבו ישירו המסובים "והיא שעמדה" ו"אחד מי יודע", יישתו ארבע כוסות וישאלו ארבע קושיות: מצד אחד של השולחן יישבו הוריה של מלכת היופי המנוחה, עדנה ו-ולרי דרוקר, שהחליטו על תרומת האיברים של יקירתם, ומצדו השני יישב טירן חמצני, מורה לאיפור ומעצב שיער – האיש שזכה בריאותיה.
מצאנו לך ריאות, בוא לבילינסון
נילי דרוקר-ששון ז"ל נולדה ב-1968 בבאר שבע והייתה מלכת היופי הראשונה שהגיעה מבירת הנגב. אחרי זכייתה בתחרות היופי דבק בה הכינוי "ברוק שילדס הישראלית", והיא החלה לעבוד כדוגמנית. באחת מתצוגות האופנה שבהן השתתפה הכירה את איש העסקים היהודי-אמריקאי מוריס ששון, שהיה מבוגר ממנה ב-17 שנה, ושנה לאחר מכן נישאה לו. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים – אל (30), מור, שנפטר לפני כעשר שנים, בגיל 18, וגל (23). הזוג התגרש לפני חמש שנים.
מותו של מור, שנפל מחלון הדירה המשפחתית בקומה 6 של בניין בנווה אביבים, טילטל את חייה של דרוקר-ששון, והיא התקשתה להתאושש. שנה לאחר הטרגדיה כתבה לו: "הנסיך הקטן, מור שלי, נסיך שלי, עוד מעט תמלא שנה לעזיבה שלך מכדור הארץ, ואולי גם אתה, כמו הנסיך הקטן, חזרת לכוכב שלך, בדרך הרבה יותר קשה. ואם גם אתה גר כמו הנסיך הקטן באחד הכוכבים שיודעים לצחוק, אז כשאפתח את החלון, סתם ככה, להנאתי, ידידיי יתפלאו מאוד לראות אותי מביטה לשמיים וצוחקת. אגיד להם: 'כן, כשאני רואה כוכבים, אני צוחקת תמיד', והם יחשבו אותי למשוגעת".
מצבה הנפשי הידרדר מאז, וכך גם מצבה הפיזי. במהלך אשפוזה בבית החולים איכילוב, באפריל שעבר, הציעו הרופאים להוריה שאיבריה ייתרמו. בני הזוג דרוקר לא היססו לרגע. "ישבנו ליד מיטתה שבוע ימים", מספרת האם עדנה. "ידענו שהמצב מאוד לא טוב, ויחד עם זאת קיווינו שהיא תתעורר. כשהרופאים שאלו אותנו אם ניתן לתרום את איבריה, שאלתי אותם: 'האם יש סיכוי כלשהו שבמצב שבו היא נמצאת, היא אי פעם תתעורר?' תשובת הרופאים הייתה חד-משמעית: 'לא'. באותו רגע החלטנו על תרומה. ידענו שנילי לא הייתה רוצה לשכב סתם ככה במיטה, כמו גוש; היא הייתה שמחה לעזור לאנשים אחרים לחיות. אז נכון, אין שום דבר שיכול לספק נחמה כשאתה מאבד את הילדה שלך, ובכל זאת, אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון. האיברים שלה הצילו את חייהם של חמישה אנשים. לפחות היא לא מתה לשווא".
אחד מהחמישה הוא טירן חמצני (50), תושב ראשון לציון, שלפני 11 שנה, בדיוק ביום הולדתו, קיבל תוצאות בדיקות שאישרו כי השיעול הטורדני וקשיי הנשימה שמהם סבל הם עדות ל-IPF, מחלת ריאות חשוכת מרפא. "שאלתי את עצמי: מה יהיה? איך אני אחיה? כמה זמן נשאר לי? מה יהיה עם הילדים שלי?" הוא מספר. "הבנתי שהמחלה ה'לא נחמדה' שלי, כמו שתיאר אותה הרופא, היא מחלה סופנית, אותה מחלה שממנה נפטרה גם אחותי הגדולה. מאז השתנו חיי: 24 שעות ביממה הייתי מחובר לצינורית חמצן. מאדם פעיל ואנרגטי נעשיתי תלותי ומוגבל. כל יציאה מהבית הייתה מחושבת. לא יכולתי לעלות אפילו שלוש מדרגות בלי לסבול מקוצר נשימה. הליכה של יותר משני צעדים הייתה בשבילי משימה בלתי אפשרית. הבנתי שהפתרון היחיד הוא השתלת ריאות. בדיוק לפני שנה הייתי בקניון עזריאלי ועשיתי קניות לקראת פסח; נכנסתי למעלית, הטלפון צלצל, והרופא אמר לי: 'יש לי מתנת חג בשבילך. מצאנו לך ריאות. בוא לבילינסון'".
הניתוח נמשך 11 שעות. כשחמצני התעורר, רצה לדעת את זהותו של התורם. מבט בעיתון, שבו פורסמה כתבה על מותה הטרגי של מלכת היופי, סיפק לו את התשובה. "רציתי לדעת עליה הכל. עשיתי כל מה שאני יכול כדי להבין מיהי הייתה, מי האישה שהפכה להיות חלק ממני. נכנסתי לדף הפייסבוק שלה, קראתי כתבות, ראיתי תמונות. הבנתי שיש בינינו קווי דמיון רבים: שנינו אנשים פעילים שאוהבים להתנדב ואוהבים בעלי חיים. הרגע הכי מדהים היה כשנזכרתי שאיפרתי אותה בתחרות מלכת היופי".
אחרי שהתאושש מהניתוח, החליט שהוא רוצה לפגוש את בני הזוג דרוקר, שבזכותם קיבל ריאות חדשות. את הרצון הזה הביע במכתב ששלח להם. "הלב שלי אסיר תודה עבור תרומתכם", כך כתב, "ויותר משמח הייתי לפגוש אתכם באופן אישי ולהביע בפניכם את הערכתי ותודתי הכנה על אצילות נפשכם, בשיא צערכם, לעשות מעשה אמיץ וכל כך אנושי".
הוריה של דרוקר-ששון שמחו מאוד לקבל את המכתב, וכבר באותו יום התקשרו לחמצני והזמינו אותו לביתם בבאר שבע. "חששתי מאוד", נזכר חמצני. "חשבתי, איך אני אסתכל להם בעיניים? מה אומרים להורים, שהמוות של יקירתם הציל את החיים שלי? הרי משהו מהבת שלהם נמצא אצלי, אז איך הם יקבלו אותי? פחדתי שעצם הנוכחות שלי תכאיב להם, תטלטל אותם. הרגשתי שאני חייב תמיכה מהבית, אז החלטתי להגיע עם בן זוגי, בתי ואמי".
הדקות הראשונות של הפגישה היו מתוחות. "נכנסנו", הוא מספר, "לחצנו ידיים, אבל לא מצאתי מילים לומר. לא ידעתי מה אני יכול להגיד בלי לפגוע. היינו מאוד מאופקים. אחרי כמה רגעים התחלנו לשוחח. גיליתי זוג מדהים ואציל נפש. ולרי ועדנה הדהימו אותי בצניעות שלהם, בחום האנושי, בפתיחות, באומץ. הם סיפרו לי על הקושי העצום ועל הלבטים שהיו להם עד הרגע שבו החליטו לתרום את האיברים של נילי. הם גם סיפרו לנו עד כמה הם שלמים עם הצעד הזה, עד כמה הם מרגישים שזה היה הדבר הנכון לעשות. כל זה שינה לגמרי את האופי של המפגש: אני רציתי לנחם, להכיר תודה, ומצאתי את עצמי שואב מהם כוחות. עדנה אמרה שהיא מרגישה שנילי נמצאת איתנו בחדר. ראיתי את הכאב בעיניים שלהם, ויחד עם זאת קלטתי שמחה על כך שבמותה העניקה נילי חיים לאדם אחר. בדרך הביתה הרגשתי שחלק ממני נשאר בדירה הזו בבאר שבע, ושנילי ומשפחתה יהיו חלק ממני לנצח".
שמחה עבורך, עצובה עבורי
עדנה דרוקר אומרת שגם לה ולבעלה הייתה הפגישה חשובה מאוד. "זה היה מאוד מרגש, ואחרי כמה דקות כבר התחבקנו ודיברנו בפתיחות. סיפרתי לטירן על התחושה האמביוולנטית שלי. אמרתי לו: 'אני שמחה עבורך ועצובה עבורי. הייתי רוצה שהבת שלי תנשום, וכעת אתה זה שנושם. אבל אני שמחה על כך שאתה האיש שקיבל את הריאות שלה. זו הרגשה טובה לראות שבכל זאת יצא משהו טוב, אם אפשר להגדיר זאת כך, מהמוות של נילי'. ובאמת, שמחתי לראות שמי שזכה בריאות של נילי הוא אדם רגיש, חם ואציל נפש".
מאז אותה פגישה נוצר קשר חם בין שתי המשפחות. חמצני כבר אירח בביתו את בני הזוג דרוקר והכיר להם את בני משפחתו, בהם בן זוגו, אופיר איתן קוגל, ילדיו אור (23) והודיה (18) ובניו של בן הזוג, אלרואי (20) ומשה (19). "נוצרה כימיה שהובילה לקשר ארוך טווח", אומרת עדנה דרוקר. "טירן ואני בקשר יומיומי בווטסאפ. בינתיים הכרתי גם את האישה שקיבלה את ליבה של נילי. מדובר באישה ערבייה, אמא לשלושה, שסיפרה לי שמהרגע שעברה את השתלת הלב, התחילה לאהוב ספורט, תחום שלא עסקה בו מעולם. נילי כל כך אהבה ספורט, אז אולי התכונות שלה עברו לכל אחד מהמושתלים? הייתי שמחה להכיר את כולם. הרי בכל אחד מהם יש משהו ממנה.
"מי שהכיר את נילי ידע שיש בה הרבה מעבר ליופי חיצוני. היא הייתה צנועה, שקטה, ילדת טבע שאהבה חיות ולא פחדה מכלום: טיפסה על הקילימנג'רו, צללה בין כרישים, הצטרפה לטיולי נכים ברחבי העולם, נסעה עם ניצולי שואה לפולין, עזרה למשפחות במצוקה. אני חושבת עליה כל דקה, כל יום. היא מלווה אותי בכל רגע, ואני רוצה לבקש את סליחתה על כך שלא הצלחנו לעזור לה, שלא היינו ערים למצבה".
דרוקר שמחה מאוד כשחמצני הזמין אותה ואת בעלה לחגוג אצלו את ליל הסדר. "מדובר בחג חירות אישי שלי", הוא אומר. "מעבדות מוחלטת, מתלות נוראית בבלון החמצן הפכתי לבן חורין שמסוגל לנשום בכוחות עצמו. הריאות של נילי הפכו אותי לאדם חופשי".
"אני מקווה שגם דן, אחיה של נילי, יצטרף אלינו", אומרת האם. "עדיין קשה לו להתמודד עם המוות שלה. העברתי לטירן את מספר הטלפון שלו כדי שיוודא שהוא מגיע, ואני בטוחה שכשהוא יפגוש את טירן, כל המחיצות יוסרו. טירן ובני משפחתו הם טיפוסים כל כך חמים ומחבקים, אז ברור לי שזה יהיה ליל סדר מקסים, ושאני ארגיש טוב. אני גם יודעת שאני באה למקום שבו נמצא חלק מנילי, כך שהיא תהיה איתי שם".
______________________________________________________
גם למאי אופיר יש סיפור מרגש ואופטימי. הקליקו על התמונה:
