איתן גייר בחר בחופש. לפני שנה הוא נפרד מאשתו, עזב את ביתו ובנה את חייו מחדש באוטובוס משנות ה-80 של המאה הקודמת, שאותו הפך לבית חם על גלגלים. "כבר מהיום הראשון היה לי חיוך גדול על הפנים", הוא אומר באושר. "אני יכול לגור עכשיו איפה שאני רוצה, בלי להיות תלוי במשכנתה או בשכר דירה. אני חי, למעשה, בחלום: פעם הייתי עם האוטובוס בחוף הצוק בהרצליה; פעם אחרת ביליתי שלושה שבועות בין חיפה לנהריה. היו לי מול העיניים הים, השמש וכל הפינוקים. בכל פעם אני משנה סביבה ומתעורר עם נוף אחר".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- לקומיקאית שמצחיקה את הוליווד יש סיפור חיים ממש לא מצחיק
ואם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, תשכחו מזה: כל קשר בין אוטובוס הקסמים של גייר לסדרה "עספור", שגם כוכביה התגוררו באוטובוס, מקרי בהחלט. "כולם חושבים ש'עספור' היא ההשראה, אבל האמת היא שאת הרעיון קיבלתי מקונספט דומה של משאיות ואוטובוסים שנתקלתי בו בחו"ל", הוא אומר.
מעבר לרצון לטייל בארץ ולסגל אורח חיים משוחרר, גייר (49) מדגיש שהאוטובוס מציע פתרון מעשי למצוקת הדיור שאיתה מתמודדים צעירים ישראלים רבים. האוטובוס שלו מכיל מקלחת, מטבח, חדר שינה, שירותים, מיזוג אוויר - והמחיר? זיל הזול. "ההשקעה הראשונית לא גדולה, בין 120 אלף שקל ל-400 אלף. זה סכום שחבר'ה צעירים יכולים לעמוד בו. ולא צריך לשלם ארנונה או חשמל. החיסרון היחיד הוא שאי אפשר להחנות אוטובוס כזה במרכזי ערים, בגלל הגודל".
לכל רכב יש סיפור
תהליך הפיכתו של אוטובוס לבית הוא אבולוציה מעניינת: תחילתו במראה מתכתי ומנוכר, וסופו בחיזיון מרחיב לב שמעניק תחושה מקרבת ומחבקת. "אני מאמין שכל רכב הוא כמו בן אדם עם נשמה, ושעומד מאחוריו סיפור", אומר גייר. את הסיפורים הללו הוא מקים לתחייה בסדנה בקיבוץ חולדה שבבעלותו, שבה רכבי אספנות הרוסים עוברים מהפך מגלגל ועד הגה ומשנים כליל את אופיים. "אני בודק לגבי כל רכב מי היו בעליו ומה הייתה ההיסטוריה שלו. זה מרגש אותי, כי המכוניות האלה גמרו את חייהן, ואי אפשר להעלות אותן על הכביש. הגורל שלהן הוא להפוך לברזל, ואני, למעשה, מציל אותן".
את אחת המכוניות האלה המיר לבר גריל ("כשמצאתי אותה, היא הייתה קבורה באדמה, ושלפתי אותה עם טרקטור"); רכב אחר הומר לג'קוזי נייד ששימש כהפתעה במסיבת רווקות; ובתפריט יש אוטו בירה ואוטו גלידה, שבעליו המקוריים, מ-1962, לא האמין למראה עיניו. "הוא ביקש לראות מה קרה עם הרכב, ונהיה מאושר. הוא לא האמין שהגרוטאה שעמדה לו בחצר הפכה לדבר הזה". מקרה נוסף שזכור לו הוא הצלת רכב שעמד לשבוק חיים לחלוטין. "זה מיני-מיינור ישן שהיה חצוי לשניים כשמצאתי אותו, והייתי צריך להרים אותו עם מלגזה. הוא היה כל כך רקוב, שלא היה דבר שיחזיק אותו. הבעלים אמר לי: 'מה אתה עושה? זרוק אותו לפח'. אמרתי לו שייתן לי כמה חודשים, ובניתי את הרכב מחדש".
גם לביתו הנוכחי של גייר יש היסטוריה מפוארת. "האוטובוס התחיל את דרכו באגד, ולאחר מכן שימש עמותות שונות, בהן אל-סם, שבמסגרתה הוא הסתובב בכל הארץ והסיע אנשים שהרצו נגד שימוש בסמים. כשפרסמתי את זה בפייסבוק, קיבלתי תגובות מגולשים שזכרו את האוטובוס מהביקורים שלו בבית הספר שלהם. התקשרה אליי גם בתו של הנהג שנסע בו יותר מעשר ושנים ונפטר. היא אמרה שמשמח אותה לדעת שהרכב הגיע לידיים טובות, הפך לבית ולא הלך למזבלה".
צפו באיתן גייר מספר על עבודתו:
בבית חלומותיי
דרך החיים האלטרנטיבית שבחר גייר התרחשה במקביל לפרידה מאשתו, אבל הוא אומר שהמשבר בנישואיו היה פורץ ללא קשר לאורח החיים שניהל. "זה נכון שהאוטובוס מאוד כיפי ונוח, אבל הפרידה הייתה מתרחשת גם אם הייתי גר בווילה", קובע גייר.
את הבית החדש עיצב בעצמו, והמשימה הייתה לא קלה. "הכל באוטובוס יותר קטן, וצריך להתחשב בכל דבר הן לאורך והן לרוחב. התקרה היא 1.80 מ' בסך הכל, מה שיצר מגבלת גובה. בנוסף, כל הכיסאות היו מפלדה, כך שלקח הרבה זמן לחתוך אותם. בסוף פתרתי את הכל, ועכשיו יש לי בית מושלם".
הבית המושלם הזה מאוד מוצא חן בעיני שלושת ילדיו של גייר. "הבת שלי נמצאת עכשיו בטיול אחרי צבא", הוא מספר, "והיא הראתה תמונות של האוטובוס למטיילים בהודו; חלקם כבר ביקשו שאתן להם הצעות מחיר. הם אמרו שהקונספט מתאים להם לתפיסת החיים". גם חבריו של גייר אוהבים את ביתו החדש ומבקרים בו לעיתים תכופות. "יש לי חבר שיש לו בית גדול שבו הוא גר לבד; הוא ממש הוקסם מהאינטימיות ומהיופי הכפרי של הבית שלי והחליט שהוא מוכר את ביתו ובונה אוטובוס כזה. יש הרבה אנשים מבוגרים שנתקעים לבד בבית גדול שהילדים עזבו אותו, ומתאים להם לעבור לגור במקום אינטימי כמו אוטובוס".
ואולי אינטימיות היא מילת המפתח ביחסים המורכבים שיש לגייר עם מכוניות. "היה לי פעם טנדר דודג' מודל 1948 ששיפצתי במשך שנה כל ערב", הוא מספר. "אחרי שהוא היה אצלי שמונה שנים, נאלצתי למכור אותו כי רציתי לבנות בית. נפרדתי ממנו בדמעות. אני מאמין שלכלי רכב יש רגשות ואופי. אני נקשר אליהם בקטע רגשי".
מה למדת על עצמך ממקום מגוריך החדש?
"למדתי שאפשר להסתפק במועט. יכולתי להרשות לעצמי לגור בדירה רגילה, אבל באופציה הזאת אני מאוד נהנה. אחרי שעזבתי את הבית, תרמתי 80 אחוז מהציוד שלי. לא היה לי צורך בשום דבר מלבד מעט בגדים. נוכחתי לדעת שאני לא משתמש ברוב המוחלט. אני חושב שלא צריך להשתגע ולקנות בית חלומות עם מפלסים וחצר ולהשתעבד לו כל החיים. אם הבית באוטובוס יעבור תאונה, יש ביטוח, ועם הכסף שמקבלים אפשר לבנות חדש. במאות אלפי שקלים אפשר לבנות בית חלומות, לחסוך כסף ולהחליף נוף בכל יום".
______________________________________________________
דרור גוריון גר 19 שנה בלי חשמל. הקליקו על התמונה:
