בלב גטו ורשה, דני קרוון מקים גלעד לחסידי אומות העולם הפולנים

"לפי החוק החדש בפולין אפשר לשים אותי בבית סוהר, ואני גם מסתכן פיזית - כי הקבוצה של הנאצים שם יכולה בהחלט לנסות ולפגוע בי", מזדעק הפסל דני קרוון (87), כשהוא מספר לערוץ האדריכלות של Xnet על אנדרטה לזכרם של חסידי אומות העולם הפולנים, שאותה הוא מתכנן בימים אלה בלב ורשה, בגן הצמוד למוזיאון לתולדות יהודי פולין.

הפרויקט לא היה יכול להיות בעייתי יותר, לאחר שהבית התחתון של הפרלמנט בפולין חוקק בסוף השבוע חוק (שעומד בפני אישור סופי), שימחק חלק ניכר מאחריותה להכחדת יהדות פולין. "בטקסט שלי שיופיע באנדרטה אני רוצה שיהיה ברור שהפולנים שהצילו יהודים היו מעטים", מדגיש קרוון. "אני רוצה שיהיה ברור שזה לא כל האומה הפולנית".

התקפה לא צפויה באה לקרוון גם מצד יהודים, שטוענים כי אדמת הגטו, שעליה מתוכננת לקום האנדרטה, היא "אדמה קדושה" ואין להלל בה את הפולנים דווקא, גם אם מדובר בחסידי אומות העולם. קבוצת פייסבוק שקמה במטרה לבטל את הקמת האנדרטה צברה כבר יותר מ-3,000 לייקים, והפרויקט רק נחשף כעת בישראל לראשונה, בכתבה זו.

"למה להציב את האנדרטה ברובע הגטו היהודי?", שואל ד"ר יעקב וייצנר בעמוד הפייסבוק, "יש על זה ויכוח בינלאומי – פה ומעבר לים. הוויכוח הוא לוגי: למה להציב שני נראטיבים אחד ליד השני? הנראטיב של הקורבנות היהודים והנראטיב של חסידי האומות העולם, שהצילו אותם. אנדרטה לחסידי אומות עולם צריך לשים במקום אחר – לא ברובע הגטו. כך, הזיכרון של שני העניינים – סיפורים של היהודים וסיפורם של הפולנים שהצילו אותם – יוצג בצורה מכובדת יותר".

חפיר שלא מאפשר מעבר, אלא התבוננות. האנדרטה לחסידי אומות העולם הפולנים בוורשה אמורה להיחנך הקיץ(הדמיה: תומר שחם)

לדני קרוון, פסל עם מוניטין בינלאומיים שיצר בעשרות אתרים בעולם, זו עבודת-קבע ראשונה בפולין. אשתקד אמנם הציג את המיצב "השתקפויות" ב-Silesian Museum בקטוביץ', מה שהיה הצלחה מסחררת ולכן הוצג במשך שנה שלמה, אך סביר להניח שעם קבלת הפרויקט הזה הוא לא דמיין באילו התנגדויות ודילמות מוסריות ייתקל.

בשלב מסוים התלבט הפסל אם להפסיק את העבודה, אך בעצתם של גורמים שונים – בהם נשיא המדינה, ראובן ריבלין – קיבל חיזוקים והחליט להמשיך, חרף השינויים הדרמטיים שעוברים על הפוליטיקה הפולנית ועל פוליטיקת הזיכרון שלה בפרט. האחים הקולנוענים תומר וברק הימן מלווים אותו בארץ ובפולין לאורך התהליך, במסגרת סרט תיעודי שקרוון הוא גיבורו. בינתיים, הוא נחוש להשלים את האנדרטה, וכמו תמיד נראה שדבר לא יעצור אותו.

בלב הגטו

האנדרטה תקום מול המוזיאון לתולדות יהודי פולין, שנחנך לפני כחמש שנים, בתכנונם של האדריכלים ריינר מהלמקי (Mahlamäki) ואילמרי להדלמה (Lahdelma). הוא הוקם במרכז השכונה, שבה היה הגטו הנודע לשמצה, שבו רוכזו יהודי ורשה עד לחיסולו ב-1943. מחצית מהמגרש הגדול בלב השכונה הוסב לרחבת זיכרון ולבניין המוזיאון, ומחציתו השנייה משמשת גן ציבורי לתושבי האזור.

מהזיכרון קשה להתחמק גם בגן. בשנת 2000 הוצבה בשטחו אנדרטה לזכר אירוע ההתנצלות הפומבי שערך כאן ב-1970 וילי ברנדט, קנצלר מערב גרמניה, וגם בניין המוזיאון הענק מטיל את צילו הגדול. כשמזמיני העבודה הביאו את קרוון לאתר הנבחר, הוא בחר גבעה מדושאת קטנה, שעליה עץ גדול הניצב בדיוק במרכז חזית המוזיאון, עץ שלובש ופושט צורה בהתאם לעונות השנה.

תהליך העבודה מתועד בימים אלה, בסרט שמכינים האחים ברק ותומר הימן(הדמיה: תומר שחם)

מסך זכוכית חוצץ בין המעבר החוצה את המוזיאון, שעוצב בהשראת "בקיעת ים סוף", לבין הגבעה והעץ. תעלת מים מחופה בפלדת קורטן מתוכננת להפריד בין המבקרים לבין מרכז האנדרטה, שאליו אי-אפשר יהיה להיכנס: גבעה מבודדת בקוטר של כ-30 מטרים, ועליה צמחיית פרא ואותו עץ גדול, כשמתוכה יבקעו ח"י אורות שיאירו ביום ובלילה. הטקסט שיתנוסס יופיע ביידיש, בפולנית, באנגלית ובעברית. טרם נקבע הנוסח הסופי של הטקסט, וקרוון מתלבט בנוגע אליו לנוכח האג'נדות הפוליטיות.

רק מסתכלים, לא נכנסים

"העבודה היא כזו שרק מסתכלים עליה", הוא מסביר, "כי רציתי לבודד אותה מהדשא הכללי וגם להגן עליה. עשיתי את זה גם באנדרטה לצוענים ליד הרייכסטאג בברלין, שם לא רציתי שאנשים יתקרבו לאלמנט הזיכרון, שמורכב מאבן משולשת ועליה מונח פרח בר שאותו מחליפים כל יום בשעה 13:00. גם שם עשיתי הפרדה באמצעות מים, שבאו להגן וליצור השתקפות".

מכאן יתבוננו המבקרים באנדרטה, שתוקדש ליחידי הסגולה הפולנים שעזרו ליהודים(צילום: מיכאל יעקובסון)

על היצירה, שאותה הזמינה הנהלת המוזיאון ועלותה המשוערת היא כ-300 אלף דולר, שוקד הפסל יחד עם זוג אדריכלי נוף פולנים שעורכים את תוכניות העבודה. לוח הזמנים המקורי ייעד את חנוכת האנדרטה לאביב הקרוב, אך עיכובים בתהליך גרמו לדחייה, וכעת מדברים על הקיץ הקרוב.

הצעתו של קרוון התקבלה אחרי תחרות תכנון שהתקיימה ב-2014 לאתר. כ-100 הצעות הוגשו, רובן מפולין ומיעוטן ממדינות אחרות, כמו ארצות הברית וסין. כמה הצעות הגישו גם אמנים ואדריכלים ישראלים, כמו האדריכלית תגית כלימור, אדריכלית הנוף רחל וינר, המעצבת רונית לומברוזו, האמן פיטר יעקב מלץ וכן StudioPEZ, בו שותף אדריכל דניאל זרחי, שהגיע לשלב הגמר. לבסוף נבחרה הצעתם של האדריכלים הפולנים Jadwiga Gajczyk ו-Andrzej Bulanda, הודות לכך - לפי נימוקי השופטים - "שהיא מציגה רעיון פשוט המשקף את ההיבט ההיסטורי החשוב של הצלת יהודים בפולין - באמצעות דלת נפתחת, סמל למקלט". לבסוף נדחתה גם ההצעה הזוכה, והעבודה נמסרה לקרוון.

העבודה מינורית, גם צורנית וגם חומרית. בשונה מעבודות שלך כמו האנדרטה לחטיבת הנגב בבאר שבע, "כיכר לבנה" בתל אביב והאנדרטה לחללי חטיבת הראל בירושלים, שבהן המבקר נכנס לפסל או חוצה אותו, כאן הוא רק עומד ומסתכל בריחוק מסוים, ללא כל אפשרות להיכנס, לגעת.

"זה היה מכוון. בעבודה הזו לא הרגשתי צורך לעשות משהו מז'ורי. העבודה הזו מבקשת צניעות, בגלל הסביבה ובגלל הנושא. גם במוזיאון לואיזיאנה (Louisiana) לאמנות בדנמרק עשיתי משהו צנוע. מזמין העבודה קיווה שאני אעשה משהו יותר מרשים, אבל כשבאתי לשם הרגשתי שהעבודה שלי צריכה להיות משהו שלא ירגישו. עבודה שתשתלב במקום. העבודה הזו היא בדיוק מה שאני רוצה".

כך הנציח קרוון את חללי חטיבת הראל. לחצו על התצלום (צילום: דור נבו)

''אני מוכן לשכב על הכביש למען המגורשים''

בעוד שבפולין סוערות הרוחות, ישראל שולחת את מבקשי המקלט האפריקאים חזרה לאפריקה, ולפי חלק מהטענות מדובר בגזר דין מוות. האם אתה פעיל במאבק הזה?

"זה לא אותו סיפור כמו בפולין, אבל חתמתי והחתמתי יותר מ-40 זוכי פרס ישראל על מודעה שתפורסם בתקשורת. זה מעשה שלא ייעשה, ולא להאמין שיהודים עושים דבר כזה. בזמן 'הספר הלבן', למשפחה של אמא שלי, שיכלה עוד לבוא ארצה, הבריטים לא הסכימו לתת סרטיפיקט. הבריטים מנעו מיהודים להינצל. אם יקחו אוטובוסים כדי לקחת אותם לשדה התעופה, צריך לשכב על הכבישים. אני מוכן לשכב על הכביש ולא לתת לאוטובוסים לעבור".

כששוחחנו לפני חמש שנים, לאחר שהשלמת את האנדרטה לחללי חטיבת הראל בגן סאקר, בשיתוף אדריכל הנוף צבי דקל, אמרת שאתה לא רוצה לעבוד יותר בישראל, בגלל התנהלות הממסד והתקשורת שמתעלמת. אתה עדיין עומד מאחורי ההחלטה?

"אני עושה עבודה כשמזמינים ממני, אז אתה צריך לשאול אם הזמינו ממני וסירבתי. אם היום היו מזמינים ממני קיר בכנסת, אז הייתי מסרב, כי זו הכנסת והממשלה האיומות ביותר שהיו במדינה. הם מדרדרים אותנו לאבדון ואני לא רוצה לשמש להם כרקע".

אולי אם העבודה שלך תהיה שם, היא תוכל להשפיע.

"אני לא חושב שאמנות יכולה להשפיע. אבל לגבי שאלתך, דווקא פנו אלי עכשיו מקיבוץ משמר העמק וביקשו שאעצב להם כיכר, אבל פתאום הם נעצרו. ביקשו ממני גם חזיתות לשני בתים חדשים שבונים מול תיאטרון ירושלים, ואחרי שהם שמעו כמה אני מבקש בשביל זה, הם אמרו שהם לא יכולים לשלם".

דני קרוון, אתמול בסטודיו שלו בת''א. ''אמנות לא יכולה להשפיע''(צילום: מיכאל יעקובסון)

בדצמבר הקרוב תהיה בן 88, איך הבריאות?

"אני חושב שבסדר גמור. כששואלים אותי איך אני מרגיש, אז אני שואל 'לא רואים'?"

עם כל הריבים שאתה מתחזק, אין לך בעיות בלחץ דם?

"זה מה שמחזיק אותי. אני צריך לריב כדי להרגיש ולהיראות טוב".

זו העבודה האחרונה שלך?

"אני לא יודע אם האחרונה, אבל זו העבודה שאני עובד עליה כרגע".