אל שטף המסגרות הבנויות ששוטפות בשנים האחרונות את ערי העולם - תגובה ישירה לתרבות הסלפי ושיתוף התמונות ברשתות החברתיות - הצטרפה ביום הראשון של השנה החדשה תוספת יקרה וגדולה במיוחד. לאחר כמעט עשור של תכנון, עיכובים בביצוע וגם תביעות משפטיות, נחנך שלשום בדובאי מה שככל הנראה מהווה את מסגרת הצילום הגדולה בעולם: מבנה ראווה בגובה 150 מטרים (כ-50 קומות), ברוחב של 93 מטרים ובתקציב של כ-40 מיליון דולר.
זהו הנדבך האחרון בשפע האטרקציות שבונה דובאי, כחלק ממיתוגה כבירה עולמית של עסקים ותיירות. היא מתגאה במגדל הגבוה בעולם (לעת עתה) ״בורג׳ חליפה״, איי מגורים בצורת מפת העולם ודקלי ענק, וגורדי שחקים שנוסקים לשמיים. מהמצפה החדש אפשר יהיה להביט בטרנספורמציה שעברה על האמירות.
זינוק לקומה העליונה
תמורת כרטיס הכניסה, בתשלום שווה-ערך ל-50 שקלים, נכנסים המבקרים לקומת הקרקע, שם מוגשת להם תערוכה שסוקרת את ההתפתחות הבנויה של השנים האחרונות. מכאן הם ישוגרו במעליות מהירות אל הקומה העליונה (היחידה למעשה), שרצפת הזכוכית שלה מאפשרת תצפית פנורמית במלוא מובן המלה. התצפית תחשוף בוודאי לא רק את מבני הראווה הנוצצים, אלא גם את העיר הוותיקה ומשכנות העוני שפרחו סביבה, בהם משתכנים רבבות פועלים ממדינות העולם השלישי שבונים את דובאי.
מבחוץ נעטף המבנה בשכבת קישוטים מוזהבים עגולים. לפי אתר האינטרנט של המקום, העיגולים הם תולדה של הלוגו של תערוכת ״אקספו 2020״ שתתקיים בעיר, מה שהופך אותו ככל הנראה לשלט קידום המכירות הגדול ביותר שנבנה לקראת תערוכה בינלאומית. בכך הוא ממשיך מסורת ארוכה של בנייה מונומנטלית לקידום תערוכות, ממגדל אייפל בתערוכה הבינלאומית בפאריז ב-1889, ועד לכיפה הגיאודזית העצומה שתכנן בקמינסטר פולר לתערוכה הבינלאומית במונטריאול ב-1967.
לא רק ״אקספו 2020״ מקדמת את עצמה כאן. המבנה הספיק להיות תופעת-רשת הרבה לפני שנחנך, עם צמיחתו האיטית במשך השנים ותליית הגשר הענק בראשו (תמונות הבנייה מזכירות את בנייתו של מגדל שלום בתל אביב, שננבה בטכנולוגיה זהה: שני מבני מעליות בצדדים, וביניהם נתלו גשרי הקומות עצמן).
יומיים בלבד לאחר פתיחתו, הוא צבר תאוצה לא קטנה: הרשתות החברתיות התמלאו בתצלומי המבקרים, וחברות מסחריות כבר הפכו את המסגרת לשלט פרסום ענק. ״המסגרת המושלמת לטעם המושלם״, כתבה חברת הממתקים האיטלקית ״יורו-קייק״ בתצלום שהעלתה היום לחשבון האינסטגרם, שם נראית עטיפת אחד הממתקים מודבקת בעריכה גרפית אל תוך מה שמאיים להפוך למסגרת המפורסמת בעולם.
גם לאדריכלים בחו''ל קשה בתחרויות
המסגרת המוזהבת וקידום ה"אקספו" לא היו המטרות המקוריות של המבנה; גם לא של האדריכל שתכנן אותו, פרננדו דוניס המקסיקני, שזכה בתחרות לתכנון האייקון החדש של העיר ב-2009. דובאי הוכרזה כמארחת האקספו רק כעבור ארבע שנים. דוניס אמנם מקבל את קרדיט המתכנן באתר האינטרנט הרשמי, אך בפועל הוא מנהל מאבק משפטי ממושך ומתוקשר נגד מארגנות התחרות - עיריית דובאי ותאגיד טיסנקרופ הגרמני (שמוכר בישראל ככוכב פרשת הצוללות), בטענה שגנבו את העיצוב שלו.
דוניס, שעבד בעבר במשרדו של רם קולהאס והיה חלק מצוות התכנון של מגדל CCTV בסין (גם הוא ״מבנה מסגרת״ שבמרכזו חלל ריק), גבר על 900 מועמדים מכל רחבי העולם, כאשר הציע לבנות מסגרת לבנה ודקיקה. אל המקום השני הגיעה הצעה דומה למדי של אדריכל סיני אלמוני, לואו סיוואי, שהציע גם הוא לבנות מסגרת ריקה, אך במקרה זה עגולה.
לטענת דוניס, עם זכייתו הוטס לדובאי, השתתף באירוע חגיגי שבו הוכרזה הזכייה וקיבל את דמי הזכייה בסך מאה אלף דולר, אלא שאז נדרש לחתום על מסמך שבו הוא מוותר על זכויות היצירה שלו. משסירב, כך סיפר ל״ניו יורק טיימס״, נותק עמו הקשר, והתכנון יצא לפועל ללא התערבותו. בעוד שהקונספט נשמר - מבנה מסגרת חלול - העיצוב עצמו שונה לחלוטין. מה שהיה אמור להיות מבנה מינימליסטי לבן, הולבש בקישוטים עגולים מוזהבים. לדברי האדריכל, נציג של העירייה אמר לו אישית כי זכויות הקניין שלו נוגעות אך ורק ל״תכנון הקונספטואלי״, וכי לעירייה יש הזכות להמשיך בתכנון ללא אישור מפורש שלו.
בתביעה שהגיש נטען, כי עיצובו מוגן על פי חוקי ארצות הברית והחוקים הבינלאומיים. הטענות מופנות גם כלפי איגוד האדריכלים הבינלאומי (UIA), גוף ותיק שאירגן תחרויות חשובות כמו תכנון בית האופרה של סידני ומרכז פומפידו בפריז, והיה שותף גם בארגון התחרות הנוכחית, בה שפטה בין היתר זאהה חדיד.
בעיות משפטיות, שנובעות מיכולתו של בית דין אמריקאי לתבוע בדובאי, מעכבות את ההכרעה בתיק. הצעה דומה של דוניס, שהביאה לו זכייה בתכנון שער כניסה ללונדון כחלק מההיערכות לאולימפיאדה של 2012, גם כן לא נבנתה בסופו של דבר. ״הפרת הזכויות לא פוגעת רק בי״, אמר בזמנו ל״ניו יורק טיימס״. ״הם שללו משהו חשוב בהרבה מכל האדריכלים - ההגנה על רעיונותינו״.
