"נולדתי בבת ים לזוג הורים שהיחסים ביניהם אף פעם לא היו טובים. אני זוכרת את אמא בוכה הרבה ואת אבא נעדר מהבית. הייתי 'הילדה של אבא'. הם התגרשו כשהייתי בת תשע ונשארתי עם אמא. כשביקרתי אצלו, נחשפתי לדברים שילדה בגיל הזה לא צריכה לחוות: שמעתי על מערכות יחסים שלו עם נשים, על בילויים במועדונים מפוקפקים. לאמא לא סיפרתי את כל זה. היא הייתה מבחינתי האיש הרע בסיפור, ואילו אבא היה מגניב. אני הייתי אשת הסוד שלו ורק רציתי שיאהב אותי.
>> בואו לעמוד שלנו בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- בזכות עומר מילר וקרין גורן: עזב את הכימיה לטובת סדנאות אפייה
"למדתי במגמת תקשורת בתיכון, אבל בעצם הייתי חתולת רחוב, אאוטסיידרית. יצאתי למועדונים, שתיתי אלכוהול. בגיל 18 עזבתי את הבית של אמא ועברתי לגור עם אבא. בהתחלה זה היה מגניב: יצאנו בערבים, צפינו בסרטים, נהנינו מהחיים. אחרי כחודשיים האידיליה התנפצה. התאהבתי. אבא לא אהב את זה. מכאן החלו יחסינו להידרדר, עד שנותקו לגמרי כשעברתי לגור עם החבר שלי. בגיל 21 אמא יזמה איתי שיחה. 'את צריכה לדעת שאבא הוא לא האב הביולוגי שלך', אמרה. 'לא הצלחתי להרות, ובבדיקות התברר שהוא הגורם לכך. בעצת הרופאים נעזרתי בבנק הזרע, ואת נולדת מגבר אחר, שאיני יודעת מיהו'. אמא לא סיפרה לי לפני כן, כי הבטיחה זאת לאבי, אבל הסוד הכביד עליה מאוד.
"פתאום, אחרי שנים של ניכור, ראיתי את הצד שלה בסיפור. גם תחושת חוסר השייכות, שליוותה אותי מרגע שאני זוכרת את עצמי, קיבלה פתאום פנים. לאורך השנים נזרקתי כמעט מכל מסגרת אפשרית: מהצבא, משני בתי ספר למשחק וגם ממערכות יחסים שבכולן חיפשתי דמות אב, שהייתה בעצם דמות מעוותת. עם אבי לא פתחתי את הנושא מעולם. אמא אמרה לי שהנושא לא דובר ביניהם. לא חזרתי להיות איתו בקשר, ועד מותו, לפני שש שנים, הוא לא ידע שאני יודעת את הסוד הגדול.
"בגיל 24 הקמתי עסק להפעלות תיאטרון לגיל הרך ועבדתי עם גני ילדים. כעבור חמש שנים, כשיצאתי מאחד הגנים, התחיל לרדת גשם, ומשם אני זוכרת שהתעוררתי באמבולנס. התברר שעברתי במעבר חצייה, שתי מכוניות אפשרו לי לעבור, והשלישית העיפה אותי. עברתי ניתוח שבו חיברו לי את האגן לירך עם 12 ברזלים, ובמשך חודש הייתי מקובעת למיטה, נתונה לחסדי הצוות הרפואי. חולת השליטה שהייתי קיבלה שיעור מאלף מהמציאות. בהתחלה רציתי למות. ניצלתי בזכות מחברת שהונחה ליד מיטתי. התחלתי לכתוב את מה שבדיעבד הבנתי שקוראים לו בתורת האימון 'חזון': אם אני רוצה לחיות – איך אני רוצה לחיות, ואיפה אני רוצה לפגוש את עצמי בעוד עשר שנים. כתבתי שאעבוד בעבודה שאשמח לקום אליה בבוקר, שאכתוב ספר ושאלווה אנשים בתהליכי שינוי בחייהם.
"בתחום הרומנטי חוויתי אכזבות רבות. בגיל 28 הייתי אמורה להתחתן עם איש מדהים, ורק כעבור שנים הבנתי שזה לא קרה כי לא אהבתי את עצמי.
"כעבור עשור קיבלתי את ההחלטה החשובה בחיי: להיות אם חד־הורית ולהביא דור שני של בנק הזרע. זו הייתה דילמה קשה – איך אני מחליטה מלכתחילה שלילד/ה שלי לא תהיה דמות אב? בסוף הבנתי שאני לא מונעת מילדיי אבא, אלא בוחרת להביא לעולם ילד, ושעליי לקבל את זה כפשוטו ולשחרר.
"הריתי בניסיון ראשון והתחלתי בפרויקט מימון המונים לספר שלי. גידלתי שני הריונות במקביל, ואז התברר שלעובר אין דופק, ועברתי גרידה. חוויתי משבר נוראי שהתחבר למשבר גיל ה־40. מיואשת, נסעתי להתבודד בכפר ורדים, סיימתי את טיוטת הספר וחזרתי לבנק הזרע. שוב נקלטתי מהר, והפעם ההיריון היה בריא. בגלל הפציעה באגן ילדתי את בתי אלה בניתוח קיסרי מתוכנן. חוויתי אושר שלא ניתן לתאר, שלווה גם בקשיים פיזיים ונפשיים. הקשר שלי עם אמי התחזק מאוד. היא מאוהבת בילדה שלי. את האהבה הרומנטית הגדולה של חיי עדיין לא מצאתי, ואני מקווה שהיא תגיע כבר.
שורה תחתונה:
"אין לנו שליטה על נסיבות חיינו, אך יש לנו שליטה מלאה על הבחירות שאנחנו עושים לנוכח הנסיבות ועל הדרכים למנף אותן".
_______________________________________________________
לאנבל דיין יש סיפור משפחתי דומה. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
