"כשאמא שלי היתה בהריון עם שקד-אהבה, לפני בערך שנתיים, היא יצאה לקנות לי נעליים בחנות יד 2 שביקשתי ממנה בבוקר והיה שם בחנות מחבל שהצליח להיכנס דרך גדר התיל של תקוע. הוא מלמל משהו בערבית שהיא לא הבינה והמוכרות אמרו לה 'תיזהרי' ואז הוא דקר אותה.
"הייתי בבית הספר באותו זמן והמנהלת קראה לי ולבני הדודים שלי וסיפרה לנו שאמא נפגעה. לא יכולנו לצאת כי המחבל עוד הסתובב בישוב, אז אמרו לנו ללכת לכיתות ולהתפלל. לא יכולתי לבכות. לא באו לי דמעות. הרגשתי ממש עצובה וממש קיוויתי שלא יקרה לאמא כלום. אחר כך הדודים שלי באו לאסוף אותי מוקדם והייתי בבית שלהם כי אבא היה עם אמא. חברות באו אלי כל הזמן כדי לעזור לי כדי שלא אהיה עצובה והן הצחיקו אותי. אחרי כמה ימים הלכנו אליה וניסיתי לעודד אותה. אמא היתה בבית חולים כמה ימים וכמה שבועות אחר כך היא ילדה את שקד".
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
המשפחה שלי
----------------
אני: תהילה ציון פרומן, בת 8.
אמא: מיכל פרומן (33). אמא לומדת אדריכלות ומאז שהמחבל דקר אותה היא מפגישה מתנחלים עם פלסטינים כדי שידברו ביניהם ויהיה שלום. הם נפגשים בגוש עציון במקום של עלי אבו-עוואד. המחבל שדקר את אמא היה רק בן 16. אחרי הפיגוע ההורים שלו רצו לדבר איתנו.
אבא: שיבי פרומן (37) – עוסק נדל"ן. אבא מתכנן כל מיני בתים לאנשים שאומרים לו איפה הם רוצים לגור. אבא גם פעיל בארגון שעוזר לעם הסורי. בסוריה יש עכשיו מלחמה ויש ילדים חולים שלא מתייחסים אליהם. אבא שלי ועוד כמה אנשים התארגנו והם שולחים כל מיני טיפולים ודברים לסוריה ואומרים שזה מישראל ואז אולי גם סוריה תעשה אתנו הסכם שלום.
אחים ואחיות: שחרי איילה, בת 6, היא בכיתה א' איתי בבית הספר – לפעמים אנחנו רבות ולפעמים אנחנו חברות. אופיר מרים, בת 4 - אני והשכנות אוהבות לעשות לה ולשאר הילדים בגילה קייטנות. שיר מנחם, בן 3 - ילד מאוד חמוד ורגיש. שקד אהבה, בת שנה וחצי - היא צוחקת הרבה ולומדת מילים תוך שניה כשאנחנו מלמדים אותה.
משפחת פרומן: סבא שלי הוא הרב מנחם פרומן ז"ל. הוא היה מצחיק אותי מאוד. כשהוא נפטר הייתי בת בערך 5. הוא היה רב מוּכּר והוא גם כמו אמא שלי ואבא שלי וכמו סבתא הדסה ניסה לעשות שלום. סבתא מארגנת פגישות בין יהודים לערבים בבית שלה ובגוש עציון ובירושלים, במטרה שערבים שאוהבים יהודים יגידו לערבים שלא אוהבים שיעשו איתנו שלום.
השלום: "אני חושבת שזה טוב לכל עם ישראל וגם לערבים. ככה יותר לא יהיו מלחמות בינינו ולא יהיו פיגועים. זה יעזור לנו ולהם. חשוב לעשות שלום כי יהיו פחות מלחמות ופיגועים וגם אנשים ילמדו איך להיות טובים אחד כלפי השני".
להיות בכורה: זה לפעמים קצת מבאס, אבל יותר כיף. כיף כי את יכולה לעשות המון דברים שהאחים הקטנים שלך לא יכולים, אבל לא כיף שאת תמיד צריכה לעשות יותר דברים מהם – נגיד לנקות ולעזור, כי הם לא ממש יודעים לסדר.
אחת מחמישה: אני שמחה שיש לי הרבה אחים, כי אפשר לעשות איתם הרבה חוויות ולא להשתעמם כל הזמן.
>>>> לכל הילדים בסדרת "100 ישראלים קטנים" <<<<< משמעות השם שלי: כשנולדתי אבא שלי קרא בתהילים את המשפט: "לך דומיה תהילה אלוקים בציון" ולכן הם קראו לי תהילה-ציון. כולם אוהבים לקרוא לי תיצי.
המטלות שלי בבית: לפעמים אני שוטפת כלים, מסדרת את הבית עם האחים שלי ומקפלת כביסה.
הבית שלי
-----------
הישוב: תקוע א'. אני אוהבת לגור בתקוע כי כאן גרים רוב בני הדודים שלי ובשבתות אנחנו יכולים ללכת 5 דקות ולהגיע אליהם. לפעמים אנחנו גם ישנים שם. לאבא יש 10 אחים ואחיות ורובם גרים בתקוע וגם סבתא. אני גם אוהבת את הסביבה – יש את יער תקוע והמון טבע ויש אנשים שעוזרים. כולם טובים. אין אף אחד רע בתקוע. יש אנשים שמפחדים לבוא לכאן ואני חושבת שלא כל כך צריך לפחד כי הם לא יהרגו אותך פתאום על הדרך. יש גם ערבים שאוהבים יהודים. בנסיעות זה לא קורה הרבה, אבל יש כאלה שהולכים ברגל ובתחנת אוטובוס ואז יכול לקרות להם משהו כי הם לא יכולים לסגור חלונות. אני יכולה להבין שמפחדים, אבל יש פה צבא והרבה משטרה והרבה ביטחון ששומרים עלינו.
הבית: אנחנו גרים בבנין ולנו יש שתי קומות.
החדר: אני בחדר עם שחרי ושיר. אופיר ושקד ביחד בחדר אחר.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר אח"י. בהתחלה היתה רק קומה אחת ועכשיו כבר יש שלוש קומות. יש בו חילונים, אבל ממש מעט. אנחנו לומדים אנגלית, עברית, מדעים, חשבון, אורחות חיים, משנה, כישורי חיים וחוזקות. אני אוהבת בבית הספר את החברות ואת יום רביעי – שהוא הכי כיפי כי יש בו גם חוזקות וגם מחשבים וגם עברית.
מה מיוחד בביה"ס שלי? יש לנו שיעור חוזקות, שבו אתה בוחר בתחילת השנה שיעור שאתה ממש רוצה באינטרנט. אני נרשמתי למשל למחול – שזה ריקוד ויוגה. יש גם מחשבים / פינת חי / מועצת תלמידים / מוזיקה / אומנות.
המקצוע שאני הכי אוהב: חוזקות ואנגלית – כי אני רוצה ממש להבין מה שההורים שלי מדברים כשהם לא רוצים שנבין.
המורה האהובה עלי: רינת, שהיא גם המחנכת שלנו - כי היא לא צעקנית והיא ממש חמודה.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם ילמדו את התלמידים שלהם טוב ושהם לא יצעקו סתם. אם למשל מישהו שואל מישהו סתם דבר – נגיד, אם הוא מבקש עזרה מחבר בתרגיל – אז שלא יצעקו עלי כי היא רק מסבירה לי וזה לא ממש נעים.
אוהבת ללמוד? אממ... כן.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם לא היו שיעורי חשבון אז הייתי יותר אוהבת ללמוד.
שיעורי בית: אין הרבה. יש בעיקר בחשבון ואני מכינה לבד ולפעמים עוזרים לי קצת.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני משחקת בבית, הולכת לחברות או לחוג. יש לי חברות שגרות ממש קרוב אלי - רוני ומטר – הן בשכבה שלי. אנחנו רואות סרט או מתכננות קייטנה לאחים שלנו.
הכי אוהבת לעשות בעולם: אני אוהבת לאכול ממתקים ולראות סרט ולרקוד ולשיר.
מאכל אהוב: המון דברים. פיצה – יש לנו בתקוע פיצרייה שהיא הפיצה האהובה עלי.
מסכים: אין לנו טלוויזיה בבית. אנחנו רואים סרטים במחשב של אמא או של אבא.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: לדבר איתה ולהגיד לה דברים שאני לא רוצה לגלות לכל אחד או סתם לספר לה על דברים שקרו לי היום שאני אוהבת.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לצחוק איתו. הוא מאוד מצחיק. כל האחים שלו והוא מאוד מצחיקים. אני אוהבת גם לדבר איתו ובבוקר אני אוהבת לקפוץ עליו ולהעיר אותו.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם שחרי איילה אני אוהבת לשחק משחקי קופסה וקלפים. עם אופיר מרים אני הכי אוהבת לשחק בדברים שהיא יודעת לשחק. עם שיר מנחם אני אוהבת לצחוק על כל מיני דברים תינוקיים – למשל סמי הכבאי שהוא מת עליו. עם שקד אהבה אני אוהבת מאוד לעשות שטוזים ולהצחיק אותה עם כל מיני דברים שאני עושה לה.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: הם צריכים ללמד אותם כל מיני דברים והם צריכים גם לחנך אותם על כל מיני דברים, אבל הם גם יכולים לעשות איתנו שטוזים בזמן הפנוי שלהם.
החברה הכי טובה: תמר. היא חדשה בבית הספר השנה ובשנה שעברה כינרת היתה החברה הכי טובה שלי ויעלה. ועכשיו שלושתן.
החלום שלי: שהורים אף פעם לא יתרגזו על ילדים, אבל שגם ילדים לא יהיו יותר מדי לא מחונכים ויעשו דברים רעים. חלום שני: שירשו לנו כל הזמן לאכול ממתקים.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח לעזור לאנשים (אנשים מבוגרים או אנשים שצריכים עזרה בקניות) וגם לשנות אנשים שמתנהגים רע לזה שהם יתנהגו יותר טוב.
כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות מזכירה בבית ספר שלנו ושיהיו לי גם חמישה ילדים ושאני אראה טוב ואני לא אראה לא יפה.
מתי כועסים עלי? כשאני לא עושה דברים בבית ובשיעור כשאני מדברת, אבל זה קורה לי ממש לעתים רחוקות.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: יום ההולדת שלי – כל ימי הולדת.
חיות: יש לנו בבית שלושה שרקנים: חרמון האמא, בובי האבא והקטנצ'יק - עוד לא נתנו לו שם.
חוגים: בלט קלאסי. למורה שלנו קוראים צילה. היא ממש מותחת לנו את הרגל וזה לא כואב לי כי אני כבר משנה שעברה.
הייתי רוצה לחיות ב: מלון או בבית הבא שיהיה לנו בתקוע – שיהיה לנו בקרוב.
לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כי בגיל 12 אמא שלי הולכת לתת לי טלפון.
ההמלצה שלי לספר: "מארג' תופסת פיקוד" כי הוא ספר על בייביסיטר שהילדים בהתחלה חשבו שהיא תכריח אותם ישר לישון, אבל בסוף היא מפנקת אותם ועוזרת להם ואוהבת אותם ממש. כתבה את זה איילה פישר.
טקס שינה: אני פשוט הולכת לישון. אמא שלי לפעמים מדברת איתי ונותנת לי נשיקה.
* * * * * * * * * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את תהילה? הכירו גם את רותם מתל אביב שמסבירה איך הגיעה לעולם בעזרת פונדקאית:
