לנוסעים בכבישי ישראל, התמונות מוכרות לעייפה. שלטים מאולתרים בשלל צבעים וגדלים, המודיעים על סחורות ושירותים שניתן להשיג בשולי הדרכים, אם רק תואילו להוריד את הרגל מהדוושה ולעצור לרגע את הרכב.
מה לא מציעים לנו שם, באותיות צבעוניות על גבי שלטים פיראטיים על עמוד מאולתר, עבודת-יד של רוכלים חרוצים: ג׳חנון ברשפון, פרחים בכל מפרצון, אוכל ושתייה כיד המלך, וגם רהיטים (״הגיעה מכולה מהודו״), משתלות (״יש זית ננסי״), הופעות (״אמדורסקי מגיע לברלה״) ופה ושם נכסי נדל״ן, אטרקציות לילדים, וסחורות ושירותים להוריהם.
בתחום הצומח והפורח, השילוט משגשג באופן ראוי לציון בין מחלף כפר שמריהו למחלף נתניה דרום (מועצה אזורית חוף השרון). שם, במרחק מאות מטרים זה מזה, נעוצים שלטים שמפרטים את הסחורה הזמינה למי שתקועים בפקקי ערב החג או השבת ושכחו להכין מתנה למארחים (״היום שושן צחור״, ״חרציות נהדרות״, ובעיקר ״פרחים יפים במפרץ״).
למה לא לפרגן?
לא טייקונים עומדים מאחורי השלטים היצירתיים, אלא בדרך כלל סוחרים שבסך הכל מבקשים להגיע ללקוחות שמזדמנים לקרבת העסק שלהם. הלב נוטה לעודד אותם להתפרנס בכבוד, ואם צריך – אז גם לתקוע באדמה שלט קטן המכריז על הג׳חנון של סבתא שלהם (תמיד זו סבתא שמכינה את הג׳חנון).
חלק מהם עושים את זה שנים רבות: עוברים עם מכונית וערימת שלטים, שנתחבים בקרקע בזה אחר זה, כדי שחלילה לא נפספס את המפרצון הנכון שהפך לדוכן מאולתר עם דליי פרחים לתפארת. אחרים, ובעיקר עסקים יותר גדולים וממוסדים, עושים את זה בצורה יותר מחוכמת: עגלות נגררות נושאות-פרסומת, המושארות בשדות חרושים (גם רשת ״ארומה ישראל״ בין המפרסמים החרוצים), רכבים נטושים, באנרים שמחוברים לגדרות ועוד המצאות שונות ומשונות, ובלבד שניחשף למה שעוד לא נחשפנו אליו ב"ווייז".
איך שלא נביט על זה (וקשה להסיר את העיניים), מדובר בפורעי חוק שהורסים לנו את הנוף. כולם מדברים על זיהום אוויר, זיהום האדמה והמים, זיהום רעש. אף אחד לא מדבר על זיהום ויזואלי. נהג שנוסע בדרכים לא עירוניות שבהן היה יכול ליהנות מקצת נוף ירוק, ולהרגיע את העיניים שהתעייפו כבר משילוט פרסומות אגרסיבי, חוטף את השילוט המאולתר לפנים. ברור שיש פה עבירה על חוקי השילוט של המועצות המקומיות, וברור שהאכיפה לא מספקת, אם בכלל מתקיימת.
מקומות שונים בעולם נוקטים צעדים חריפים נגד מזהמים ויזואליים. הרחיקה לכת סאו פאולו, ברזיל, שב-2006 הכריזה על עצמה כעיר ללא שילוט מסחרי. קשה להאמין, אבל מאז הוסרו בעיר כל הפרסומות, שלטי החוצות, שלטי החנויות ובתי העסק, ויופיה של העיר נגלה מחדש לתושביה. איסור על שילוט חוצות קיים גם בברגן שבנורווגיה, במדינות אלסקה ווורמונט בארצות הברית, ובעוד כ-1,500 ערים ברחבי העולם. וזה קורה בתוך עיר, עם לחצים כלכליים כבדים ומסחר אמיתי שמבקש להתבלט ולתפוס משבצת, אפילו לא בטבע שמחוץ לה.
לפני פתרונות גורפים שכאלה, שספק רב אם אי-פעם יתקרבו לאזורנו, כדאי להתחיל באכיפה פשוטה של עבירות השילוט, קטנות כגדולות. דין שושן צחור כדין קפה ומאפה. אחרי הכל, זו אחריותן של המועצות המקומיות שבתחומן מתבצעות העבירות הללו. אז בבקשה, צאו לנו מהפריים ותנו ליהנות ממעט נופי הטבע שעוד נשארו פה.
-----------------
ואם כבר מדברים על שלטים - למי יש הכי גדול?
