טלי אורן נשמעת כמו בת 16 מאוהבת בכל פעם ששמו של בן הזוג שלה עולה בשיחה. העיניים שלה נוצצות, על פניה נמתח חיוך רחב, והיא מדווחת בגאווה איך האהוב שלה לא מפסיק לשלוח לה סמסים. "הנה, תראי, ממש עכשיו הוא כתב לי", היא מראה בהתרגשות את צג הנייד שלה, עליו מתנוססת הודעה שבה בן הזוג מאחל לה בהצלחה בריאיון, ולא שוכח לצרף כינוי חיבה.
ההתנהלות הזו מפתיעה כי טלי אורן (40) ובעלה, התסריטאי אורן יעקובי (43), הם ממש לא זוג טרי. הם ביחד 16 שנה, נשואים כמעט 14 שנה והורים לשני ילדים: יונתן בן העשר ורומי בת השבע. אז מה בדיוק הסוד לאידיליה הזו? או. במילה אחת: פרידה. "אני אומרת לך, מדובר בסטארט־אפ", אורן חורצת. "בא לי להגיד לכולם 'אתם חייבים לעשות את זה. אתם לא יודעים מה זה יעשה בשביל הזוגיות שלכם'. הפרידה שלנו העירה את האהבה מחדש".
אז כן. אחרי שחיו קרוב לשנה בנפרד, לפני כחודשיים אורן ויעקובי חזרו זה לזה מאוהבים מתמיד. רק שהמילה "בנפרד", במקרה הזה, היא לא בדיוק מה שהייתם מצפים לו. השניים אמנם חיו כזוג פרוד על כל המשתמע מכך, אבל במהלך אותה תקופה, יעקובי לא רק שכר דירה בדיוק באותו בניין תל־אביבי שבו התגוררו אורן והילדים - אלא אפילו באותה קומה.
"כשהחלטנו להיפרד, העתיד הזוגי שלנו היה פיפטי־פיפטי", מסבירה
אורן. "היה סיכוי שניפרד לתמיד והיה סיכוי שנחזור. מאחר שבכל זאת הייתה אפשרות לקאמבק, אמרנו 'אוקיי, למה לעשות את הצעד הכי דרמטי שיש?' ממש במקרה התפנתה דירה להשכרה בקומה שלנו, וחשבנו שזה משמיים. זה היה קל מאוד מבחינת הלוגיסטיקה והילדים".
אז זה היה פתרון זמני?
"ברור. לשנינו היה ברור שאם נחליט להיפרד באופן סופי, אורן יעבור לגור במקום אחר. זה לא שהתכוונתי להמשיך לחיות ככה את שארית חיי. לא היה בי שום רצון להיכנס למעלית ולפגוש בה את חברתו לחיים. יש גבול".
אבל בזמן הזה כן הורשיתם לצאת עם אחרים.
"נכון, אבל לא נתקלנו אחד בדייטים של השני, וגם אם זה היה קורה, זה לא היה אישו מבחינתנו. אף אחד מאיתנו לא קנאי. אנחנו לא זוג שהיה מפרק זוגיות בגלל בגידה, למשל".
אז לא חששת מלראות אותו סתם יוצא עם מישהי. אבל מה אם הוא היה מתאהב?
"בכנות, לא ממש חשבתי על זה. גם אני וגם אורן לא היינו במקום של חיפוש אהבה. היינו במקום חולה וחיפשנו טיפול. הפחד הכי גדול שלי לא היה שאורן יגיד לי: 'אני מאוהב במישהי אחרת', אלא שיגיד: 'מאמי, אני לא מסוגל להתאהב בך יותר. נגמר לי'. אותו דבר לגביי. היה לי פחד שגם אני אסתכל עליו בסוף ואומר לו: 'אני כל כך רוצה להיות איתך, אבל נגמר לי'. לשמחתי הגדולה, זה לא קרה".
שוק חשמלי לזוגיות
אורן נולדה וגדלה בתל־אביב, וכבר בילדותה נמשכה לעולם המשחק. בצבא שירתה בתיאטרון חיל האוויר, ואחרי השחרור הצטרפה לתוכנית הטלוויזיה "דומינו", שבה הצחיקה לצד גורי אלפי, אסי כהן, רותם אבוהב ואדיר מילר. בגיל 24 המריאה לשנת לימודי משחק בלונדון, וכשחזרה החלה להתברג בתיאטרון. בין היתר הופיעה ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "אבניו קיו" ו"הקמצן", ובמקביל שיחקה גם בסרטים ("הסודות", "בננות"), דיבבה דמויות מצוירות וכיכבה בסדרות ילדים ("יש הרבה מבוגרים שמזהים אותי דווקא מהדמות שלי כשושנה ב'קופיקו'. הם מספרים לי שאחרי שהם משכיבים את הילדים לישון הם ממשיכים לצפות ב'קופיקו' כי זה נורא מצחיק אותם").
מעבר לעובדה שהיא שחקנית עם קבלות וזמרת נהדרת, אורן היא גם קומיקאית מחוננת. עדיין, את רוב פרסומה עד היום היא הרוויחה בעולם התיאטרון. "זה לא שלא הייתי רוצה להופיע גם בפריים־טיים בטלוויזיה", היא אומרת. "אבל לא הייתי עושה את זה בכל מחיר. הייתי מתבאסת להופיע במשהו שאני לא כל כך מתחברת אליו. בניגוד לליטל שוורץ ועדי אשכנזי, שכתבו סדרות עבור עצמן, אני לא טובה בלכתוב, וזה לרעתי".
אבל יש לך בעל שכותב.
"נכון. בחלק גדול מההצגות שהוא כתב התפקיד הנשי נכתב עבורי, אבל בכל פעם לוח הזמנים התנגש עם פרויקט אחר שעשיתי. עכשיו בדיוק אנחנו עובדים יחד עם שירילי דשא על פרויקט
משותף בטלוויזיה. אני מאמינה שהפריים טיים שלי יבוא בדרך הכי טובה שיכולה להיות".
את יעקובי (שברזומה שלו רשומות, בין היתר, ההצגות "יומנים", "דצמבר" ו"קיר זכוכית" וסדרות כמו "רביעיית רן" ו"פלאשבק"), הכירה אורן דרך חברים משותפים. "זה קרה בתקופה שלמדתי בלונדון", היא מספרת. "אחרי חצי שנת לימודים הגעתי לכמה ימי חופשה בארץ. קבעתי עם ידיד שלי בבית קפה, ואורן בא איתו. אורן היה שקוף מהרגע הראשון, מיד הראה שהוא בעניין ושאל מתי רואים אותי שוב. אבל בגלל שידעתי שאני חוזרת ללימודים, לא הייתי בסטייט אוף מיינד של להכיר מישהו. התראינו עוד כמה פעמים יחד עם כל החבר'ה, ויום אחד אורן הזמין את החברים אליו הביתה. ואז, בערב הזה, פתאום ראיתי אותו. חיכיתי שכל החברים ילכו, נשארתי אצלו אחרונה ואמרתי לו: 'תשמע, אני נוסעת עוד יומיים. אתה מתכוון לנשק אותי?' אחרי שהתנשקנו שמתי את הראש שלי מתחת לצוואר שלו, וממש הרגשתי כאילו השלמתי את החתיכה האחרונה בפאזל. אמרתי לעצמי: 'תראי את השקע הזה פה אצלו, איך הראש שלך בדיוק נכנס אליו'. בחיים שלי לא הרגשתי ככה. ואז כמובן שנכנסתי לסרט: מה עושים? עוד יומיים אני חוזרת לאנגליה".
אז מה עשיתם?
"לא היו אז סמארטפונים. היינו כותבים אחד לשני מכתבים, ופעם בשבוע היינו הולכים למרכז מחשבים לעשות צ'ט באינטרנט. אחרי שלושה חודשים החלטנו שהוא בא לבקר אותי. מהרגע הראשון שראיתי אותו הרגשתי שדיס איז איט. עד היום הוא צוחק עליי שאחרי שהוא הגיע ללונדון, שלחתי תמונה שלו לכל החברים שלי וכתבתי: 'תסתכלו עליו. דיס איז מיי מן. איתו אני מתחתנת'. אני נורא פתטית בקטעים האלה. נורא".
הם נישאו כעבור שנתיים וחצי ("לקח לו שנתיים להציע לי נישואים. גברים, לוקח להם זמן"), ולטענתה היו זוג מהסרטים. "אנחנו לא מהזוגות שרבים ונמצאים בכאסח ובהתנגחויות. אין אצלנו משחקי אגו. יש המון ספייס, המון פרגון. כל מה שצריך בזוגיות".
ובכל זאת, בסוף נפרדתם.
"אנשים משתנים עם הזמן. אורן ואני שונים מאוד ממה שהיינו לפני 15 שנה. בשלב מסוים אתה קולט שכל אחד מכם הלך לכיוון מסוים, ותוהה אם הוא עדיין הטעם שלך. זה כל כך אופייני לגיל 40. אנשים עוצרים ואומרים: 'אלה החיים שלי? ככה החיים שלי ימשיכו להיראות?'
"באותה תקופה גם לא הייתי הרבה בבית בגלל העבודה. נפגשנו הרבה פחות והיינו עסוקים בעיקר בלתקתק את הילדים. הפכנו לשני אנשים שמנהלים עסק מעולה, אבל לא זוג. אני באמת חושבת שכל זוג שנמצא כל כך הרבה שנים ביחד חווה בדיוק את אותו דבר. מי שיגיד לך שלא, הוא שקרן. מגיעים לנקודה שכבר אין את הפרפרים וההתרגשות של ההתחלה. עובדים, מגדלים ילדים ומגיעים הביתה מותשים. רק שבניגוד להרבה זוגות שמקבלים את זה וממשיכים לחיות ביחד למרות שכבר לא טוב להם, אני ואורן לקחנו את הדבר הזה וחפרנו בו. אחרי שהבנו שהשוקים החשמליים שאנחנו
מנסים לתת לזוגיות שלנו לא עובדים, הלכנו לטיפול זוגי. היינו אצל זוג מטפלים נשוי, קונספט נהדר בעיניי. מהר מאוד הבנו שהפרידה בינינו היא בלתי נמנעת, שאנחנו חייבים לקחת ספייס, ואז או שנבין שהזוגיות שלנו אכן נגמרה, או שנבין עד כמה אנחנו רוצים אחד את השני ומתגעגעים. שתי האופציות האלו היו טובות בעינינו, כי הבנו שהמקום שבו אנחנו נמצאים כרגע הוא בלתי אפשרי".
מה לגבי הילדים?
"אין ספק שהקושי הכי גדול בהחלטה הזו היה העניין הזה. הפחד הכי גדול שלי היה ליצור לילדים צלקות. אבל המטפלים מאוד עזרו לנו לגבי איך להסביר להם את הסיטואציה, והם קיבלו את זה ממש טוב. הבהרנו להם שאבא ואמא נפרדים, אבל המשפחה עצמה לא נפרדת. המשכנו לאכול ביחד ארוחות שישי, פעם אצל ההורים שלי, פעם אצל ההורים שלו. חילקנו בינינו את הימים עם הילדים ובחצי מהשבוע הם היו ישנים אצלו, אבל בגלל שבכל זאת גרנו באותה קומה, הם הורשו לנדוד בין הדירות. כדי שבכל זאת תהיה לנו פרטיות, היו לנו חוקים. אם הילדים היו ישנים אצלי, למשל, הם היו יכולים לקפוץ לבית של אורן עד ארוחת הערב. אז הם היו חוזרים, אוכלים אצלי, ואחרי זה אסור היה להם לנדוד".
מה גרם לכם לחזור?
"קבענו שרק אחת לכמה חודשים ננהל שיחה רצינית, כדי לראות איפה הדברים עומדים. ואז הגיעה שיחה שבה שנינו הבנו שאנחנו רוצים לחזור. אם לפני הפרידה רק הדברים הרעים צפו, הגעגועים הזכירו את כל הדברים הטובים. הפחד היה שנחליט לחזור ובסוף נגלה שאנחנו בכל זאת לא שם. החלטנו שלפני שנספר לילדים, נצא כמה שבועות כמו זוג טרי. במשך חודש היינו מזמינים בייביסיטר ויוצאים לדייטים. הלכנו למסעדות, ישבנו על הבר, אכלנו, שתינו. זה היה נורא מרגש וממש עשה את העבודה".
הוא לפחות שילם?
"חחח, ברור. למרות שעדיין שמרנו על חשבון בנק משותף. אני כל יום צובטת את עצמי מאז. אנחנו ממש בהתאהבות מחודשת. מה שמצחיק הוא שאף אחד מאיתנו לא השתנה בחודשים האלו. אבל עדיין, כשאנחנו יושבים אחד מול השני, פתאום הדברים שהפריעו כבר לא מפריעים. הכל עניין של טיונינג, על מה לשים את הדגש".
אז הפעם זה לנצח?
"אם יש משהו שלמדתי זה שנוור סיי נוור. אבל עכשיו, כמו שאני מרגישה בלב, זה אני והוא לנצח נצחים. לא עוזבת אותו לרגע. ביום ההולדת ה־40 שלי, שהיה לא מזמן, הוא קנה לי טבעת ואמר: 'אני רוצה להיות איתך ב־40 השנים הבאות".
פתאום צץ לי קמט
את יום ההולדת האמור חגגה אורן במאי האחרון. כיאה לאירוע משמעותי שכזה, היא בהחלט לא הסתפקה בחגיגה אחת. "אני טיפוס שאוהב ליהנות מהחיים, תמיד מחפשת את הסיבה לחגוג, ויום הולדת 40 היה סיבה נהדרת. יצאתי עם אורן לארוחה רומנטית, עשיתי מסיבת ריקודים עם חברים שלי, וההורים שלי לקחו אותי לחמישה ימים בלונדון. מאז בת המצווה לא הייתה לי מתנה כזאת. מה שכן, בניגוד לטיול בת מצווה, הפעם הם פינקו אותי בחדר נפרד".
התרגלת להגיד שאת בת 40?
"לא. אני גם לא חושבת שאתרגל, כי בפנים אני מרגישה
כמו בת 22. תני לי רק לבלות, לרקוד וליהנות מהחיים. אני מרגישה שגם חיצונית אני לא נראית מבוגרת נורא, אבל הגוף כן בוגד ומראה את אותותיו. זו ההתמודדות הכי קשה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הברכיים כואבות, יש יותר שיער לבן, העפעפיים מתחילים לסגור על העיניים וכמובן, יש את כל נושא הקמטים. אני מתה על קמטי חיוך, בחיים לא אגע בזה, אבל קשה לי עם קמטים שלא הולכים עם החיוך. פתאום צץ לי קמט מתחת לפה שהולך לאורך. זה נורא מרגיז. גם לא עוזר שהקאסט שלך בתיאטרון הרבה יותר צעיר ממך, שאת פתאום מוצאת את עצמך בקבוצה של המבוגרים".
מקנאה?
"בעיקר בזה שיש להם יותר זמן. הם גם נורא חלקים ורזים. ואין להם ורידים ברגליים. אני מסרבת לפעמים להצעות לתפקידים של נשים מבוגרות. רצו שאשחק באיזו סדרת טלוויזיה אמא לילד בן 17. אמרתי, למה אני צריכה לעשות את זה? יש לי ילדים בני שבע ועשר. למה אני צריכה להוסיף לעצמי עוד עשור? אני עדיין יכולה לשחק בתיאטרון מישהי בת 27, ואני מעדיפה לעשות את זה. מעדיפה לדחות את הקץ".
נראה שהחיים מחייכים היום לאורן. לא רק שהיא חווה פריחה מחודשת בזוגיות, אלא גם זוכה לתנופה אדירה בקריירה. בשנים האחרונות היא מגלמת יותר ויותר תפקידים ראשיים בתיאטרון, כשהשיא הגיע לפני שלוש שנים עם המחזמר "בילי שוורץ", שהפך ללהיט היסטרי. את המחזמר יצר ידידה הטוב, אוהד חיטמן, שכתב את הדמות הראשית עבורה. אורן מגלמת בו את בילי, מזכירה רווקה ואפרורית במשרד רואה חשבון, שחייה משתנים אחרי שכוכב טלנובלות מזמין אותה לדייט. התפקיד זיכה את אורן בפרס שחקנית השנה בתיאטרון.
במקביל ל"בילי שוורץ", אורן מופיעה בימים אלה לצד מגי אזרזר בגרסה הנשית של "הזוג המוזר" בתיאטרון בית ליסין. השתיים מגלמות גרושות טריות שעוברות לגור ביחד ("כיף לי מאוד לגלם את הדמות הזו עכשיו, אחרי שהפרידה מאורן כבר מאחוריי"). באוגוסט היא תפציע בעיבוד חדש למחזמר הנודע "היירספרי". "זה מחזמר קיץ מהמם עם מוזיקה שלא משאירה אותך יושב", היא אומרת בהתלהבות. "אני יושבת בחזרות ומתמוגגת".
זהו סיפורה של טרייסי, נערה שמנה שחולמת להופיע בתוכנית ריקודים מפורסמת בטלוויזיה, למורת רוחה של אמה, שמאמינה שמוטב לחשוב בקטן מאשר להתאכזב. כשטרייסי מחליטה בכל זאת לגשת לאודישן, היא נתקלת במנהלת תחנת הטלוויזיה ולמה וון טאסל (בלונדינית ביצ'ית) ובבתה אמבר (כוכבת התוכנית), ושתיהן משפילות אותה לאור המראה הלא שגרתי שלה. את טרייסי מגלמת רוני מרחבי, את אמא שלה - איציק כהן, את חברתה הטובה - משי קלינשטיין, ואילו אורן מגלמת את ולמה המרשעת.
בעיבוד הקולנועי מ־2007 גילמה את התפקיד הזה מישל פייפר. לא רע.
"מה אני אגיד לך, אני מרגישה מישל בכל רמ"ח איבריי. אני גם מסתובבת עם פאה בלונדינית וזה נורא כיף. בכלל, יש משהו נורא כיף בלגלם אותה. היא גזענית וביצ'ית ממש. מבחינתה כל מה שלא בלונדיני ולא לבן, לא רץ לה בפריים. אנחנו השחקנים נורא נהנים לגלם דברים הפוכים מאיתנו. אני רואה את עצמי כבן אדם לא רע. כשאני בטעות רעה למישהו, אני לא יכולה לישון בלילות".
לפני כשנה עלה שמה של אורן לכותרות בהקשר פחות
משמח – אובדן תפקיד פאני ברייס במחזמר "מצחיקונת" לטובת מיה דגן. הפרשה ההיא, לדבריה, הפכה אותה ל"יותר מחושלת והרבה פחות נאיבית". מעבר לכך, היא לא ששה להיכנס לפרטים: "מיה רצתה את התפקיד, דאגה להשיג אותו וקיבלה אותו. המשכתי הלאה. בדיעבד, אני יכולה להגיד לך שאני גם שמחה שזה לא קרה. את הסיבות לכך אשמור לעצמי".
בטח יש עוד תפקידים שאת חולמת לגלם.
"ברור, אבל אני לא מתכוונת להגיד אותם. ייקחו לי אותם. לא חבל? בכנות, החלום שלי הוא פשוט לעבוד נון סטופ. לבחור את התפקידים שלי, להיות מגוונת, לא לחזור על עצמי, ולאתגר את עצמי בכל פעם מחדש. החלום הכי גדול שלי הוא לנסוע עם המשפחה שלי לניו־יורק ולעבוד שנתיים בברודוויי.
"את יודעת, בסיפור העלילה ב'מצחיקונת', האהוב שלה עוזב אותה בסוף. הוצע לי לשחק ב'מצחיקונת' בדיוק כשאני ואורן דיברנו על פרידה, ואמרתי לעצמי: 'הנה, זו בדיוק אני'. אבל סיפור האהבה שלי לא נגמר. באופן קרמטי, אולי זו עוד אחת מהסיבות שלא קיבלתי את התפקיד. אני בסוף קיבלתי סוף טוב".
