זוגות שהתגרשו ונשארו לגור בשכנות: "ככה הילדים קרובים לשנינו"

"לפעמים אני אומרת לו שהוא לא יכול בלעדיי"

כששרון חן רוצה לפנק את הבנות שלה בעוגה ומגלה שנגמר לה הסוכר, היא קופצת לשכן בבית הצמוד, החולק עמה חצר משותפת. העובדה שאותו שכן הוא במקרה גם הגרוש שלה זה 12 שנה, הופכת את כל העניין לפשוט אפילו יותר.

במשך 15 שנה הייתה שרון (52), עיתונאית ועורכת, נשואה לד"ר רוני חן, רופא נשים ומנהל חדרי לידה ומחלקות יולדות בבית החולים בילינסון. לשניים שתי בנות, אריאל (23) ומיקה (19). לאחר גירושיהם, במקום להפריד כוחות, הם החליטו להישאר קרובים. ביתם המשותף במושב בית־נחמיה נהרס, ובמקומו נבנו שני בתים יפים עם חצר משותפת.

"זה היה רעיון של רוני, ואני מאוד מעריכה אותו על כך", מספרת שרון. "מדובר

 בנחלה של שנינו, ורוני הציע שבמקום שנמכור אותה וכל אחד ילך לדרכו, ננצל את מה שיש. באופן הזה הבנות תישארנה קרובות לשנינו. הוא חלם שנישאר משפחה".

הסיבה לפירוק החבילה בזמנו, מספרים השניים, הייתה היציאה של רוני מהארון. "אלו היו גירושים של עצב, לא של כעס", מספרת שרון. "האהבה השתנתה. כשאת מגיעה לצומת טי, יש לך בחירה. בחרתי שלא להיכנס לתסכול, ליגון ולכעס, אלא לשחרר את האדם לדרכו. זה היה תהליך קשה וארוך, אבל עשינו אותו בצורה מושכלת. אנחנו בקשר יומיומי ומאד קרוב, הבנות טוענות שאנחנו מדברים היום יותר מאשר פעם. הנה, עכשיו רוני היה בארצות־הברית והתקשר לשאול מה אני רוצה שהוא יקנה לי ולילדות".

אבל הרווח, מתברר, הרבה יותר גדול משופינג בניו־יורק. "זה ערך מוסף עצום עבור ילדים להורים גרושים", מפרטת שרון. "הבנות שלי גדלו בצורה בריאה. הן לא היו צריכות לנסוע כל הילדות שלהן מעיר לעיר או ממקום למקום. רשמית יש לנו הסדרי ראייה, אבל הכל נעשה באופן כל כך טבעי. אמנם עשינו הסכם גירושים, אבל לא פתחנו אותו אפילו פעם אחת. לפי ההסכם הבנות היו אמורות להיות אצל רוני פעמיים בשבוע, אבל תמיד הן הלכו אליו מתי שרצו. אם הן נרדמו מול הטלוויזיה, הן כבר נשארו לישון שם".

כל אחד מהשניים מחזיק אצלו מפתח לביתו של השני, "כך שכשמגיע טכנאי לתקן משהו אצל אחד מאיתנו, מי שנמצא בבית יכול לקבל אותו. יש לנו גנן משותף. אם מכונת הכביסה מתקלקלת, מובן מאליו שאני יכולה לבוא ולעשות כביסה אצל רוני. מצד שני, יש הפרדה ויש פרטיות. כל אחד חי בביתו ואת חייו. אנחנו לא נכנסים בלי להודיע, ויש תמיד כבוד אחד לשני.

"רוני היה פעם ב'מאסטר שף' והוא בשלן נדיר. אנחנו אוכלים אצלו בשבתות ומקפידים לעשות חגים ביחד, פעם אצלי ופעם אצלו. אני מקווה שביום מן הימים ייכנס לחצר המשותפת שלנו בן זוג שלי, ויהיו בה גם נכדים משותפים".

היו לך מערכות יחסים רציניות מאז הגירושים?

"בוודאי. היו לי ארבע מערכות יחסים. רוני תמיד הכיר אותם, אכלנו ביחד

 ובילינו ביחד. מהרגע שהתחלתי לצאת לדייטים, הוא ביקש להיות בתמונה כדי לשמור עליי. היו בני זוג שקיבלו בהבנה את היחסים עם האקס שלי ואת הקרבה בין הבתים, והם המשיכו איתי. והיו כאלה שאיך ששמעו את הסיפור, חטפו הלם וברחו".

היית ממליצה לזוגות שנפרדו לחיות כל כך קרוב זה לזה?

"אם בני זוג משכילים להתגרש כמו שצריך ולשים בצד את האגו ואת כאבי הלב, יש בזה יתרון גדול. כשילד נמצא אצל אחד ההורים, ויודע שההורה השני נמצא קרוב אליו, ואם הוא מתגעגע הוא יכול לשנות תוכניות בשנייה וללכת אליו - זו מתנה".

"זה לא רק של הבנות, זה גם שלנו", מוסיף רוני. "אם אני חולה או לא מרגיש טוב - שרון תכין לי מרק עוף, אם צריך לסדר אצלה משהו שהתקלקל - היא יודעת שאני כאן. זה עושה לנו חיים יותר נוחים".

ובכל זאת - מה כן קשה בזה?

שרון: "בעיניי, אין בזה חלק קשה. אם רוני היה גר רחוק יותר - במה זה היה יותר קל בשבילי? לפעמים אני אומרת לו שהוא לא יכול בלעדיי, והוא אומר שזה נכון".

"אני מנופף לבת שלי מהחלון"

מהמרפסת של רפי קורן רואים את הגינה של אפרת, גרושתו

באותו רחוב. רפי ואפרת קורן(צילום: זהר שחר)

לפני תשע שנים, כשרפי ואפרת קורן התגרשו בתום 11 שנות נישואים, הם מכרו את ביתם המשותף בכרכור. רפי (46), סגן מנהל אדמיניסטרטיבי במרכז הרפואי הלל יפה, עבר אז לגור במושב כרם־מהר"ל שבחוף הכרמל, המרוחק כחצי שעת נסיעה מאפרת (44), מרכזת תארים מתקדמים באוניברסיטת חיפה. שני ילדיהם, טל ומאיה, היו אז בני תשע וחמש.

"ביני ובין אפרת הייתה הידברות מהרגע הראשון, וטובת הילדים תמיד

 עמדה לנגד עינינו", מדגיש רפי. "החלטנו שהילדים לא ישלמו שום מחיר על הפרידה הזו, ועשינו הכל כדי שהם לא ייפגעו. אם, למשל, זה היה יום שבו הילדים אצלי ולטל הייתה מסיבה של הכיתה, הייתי נוסע איתו מהמושב שלי לכרכור, מחכה לו ומחזיר אותו אלי".

לאחר שלוש שנים, רפי קיבל החלטה. "הבנתי שאני רוצה להיות קרוב לילדים, וחיפשתי דירה ברחוב של אפרת. זו לא הייתה משימה קשה - ביום שבו התחלתי לחפש כבר מצאתי את הדירה שבה אני חי היום, ובינתיים גם רכשתי אותה. כמה זה קרוב לאפרת? מפרידים בינינו שני בניינים. היא גרה בדירת קרקע ואני בקומה חמישית, ומהמרפסת שלי רואים את הגינה שלה. הבת שלי הכי מרוצה מהעניין, כי מתי שהיא רוצה היא יוצאת החוצה ומבקשת ממני לצאת לחלון ולנופף לה לשלום".

אפרת, כשרפי חזר לשכונה - הוא שאל אותך אם זה מתאים לך?

"לא. הוא לא היה צריך לשאול. הוא לא בא לגור איתנו בבית. החיים נמשכו כרגיל, רק שזה הפך אותם להרבה יותר פרקטיים. אם פתאום אני נתקעת בעבודה, אני יכולה להיעזר בו. אנחנו מגבים המון אחד את השנייה. זו פריבילגיה של ממש".

המרחק בין הדירה שלו לזו של גרושתו, אומר רפי, "הוא עניין של שתי דקות. הילדים כל הזמן על הקו. הם יכולים לבוא אליי מאמא שלהם עם כלים מלאים אוכל, לאכול אצלי ולשכוח את הכלים או את הבגדים. זה נוח בכזו רמה שאנחנו אפילו חולקים תיבה משותפת בסניף הדואר המקומי, ולוקחים דואר אחד לשני. מובן שנשמרת פרטיות מלאה, זו לא קרבה ללא גבולות".

בכל זאת, אתם בני זוג שהתגרשו. אתם עוקבים אחד אחרי הדייטים של השני?

"ממש לא. גם היא וגם אני יצאנו והכרנו, ויש לנו פרטיות מוחלטת

. עם זאת, אפרת פגשה בבת הזוג הקודמת שלי וגם בזו הנוכחית".

איך הגיבה בת זוגך כשגילתה שאתה וגרושתך גרים באותו רחוב?

"בת הזוג שלי הייתה עורכת הדין של בעלי הדירה שקניתי, כך שהיא בעניינים מההתחלה. היא מאוד מפרגנת על הקשר, ואני חושב שאפילו מעריכה את זה. היא גם בקשר טוב עם הילדים".

יש גם חסרונות במגורים הקרובים הללו?

"ממש לא. זה נוח ופרקטי, משמח את לב הילדים ושומר על בריאות נפשם, וזה דבר גדול בעיניי".

"הילדים מדלגים בין הבתים"

מעבר לפינה. גיורא וזיוית קורנבלאו(צילום: אלעד גרשגורן)

בתקופה שלאחר גירושיהם של גיורא וזיוית קורנבלאו, היא נשארה לגור בביתם המשותף בבנימינה, והוא עבר להתגורר ברחוב הסמוך, במרחק של שתי דקות הליכה. כעבור שנתיים, כאשר זיוית חיפשה מקום מגורים חדש, היא מצאה

אותו - במרחק של 50 מטר מביתו של גיורא, מעבר לפינת הרחוב. "זה יצא לגמרי במקרה", היא מסבירה. "קודם המרחק היה של 200 מטר, ועכשיו הוא הצטמצם ל־50".

גיורא (44), מנכ"ל של חברת סטארט־אפ, וזיוית (44), מנהלת מכון

הפיזיותרפיה של בית הלוחם בחיפה, הפכו לזוג בכיתה י"א והתגרשו לפני שלוש שנים. לבני הזוג ארבעה ילדים בגילאים 18, 14, 12 ושש. "המגורים הקרובים שלנו נעשו למען הילדים, חד־משמעית", מצהיר גיורא. "העלינו את זה לשיחה, וראינו שלשנינו חשוב שהילדים ימשיכו באותה מסגרת חינוכית ועם אותם חברים, ולשנינו יחסית נוח להישאר בבנימינה".

אתם מצליחים לשמור על פרטיות?

"לגמרי. לכל אחד יש את חייו. הילדים, כמובן, מדלגים חופשי בין הבתים - הקטנים לפי הסדרי הראייה, והגדולים ישנים איפה שבא להם. יש לכל אחד מהם חדר בכל בית, ויש כל הזמן העברות של חפצים".

המגורים הסמוכים ממש לא מפריעים לשניים לצאת לדייטים ולנהל מערכות יחסים. "אין כל עניין לעקוב או להסתיר", אומר גיורא. "ראינו את בני הזוג זה של זה ואין בנושא הזה שום מתח. זו בטח לא סיטואציה של להציץ מהחלון ולראות מה קורה אחד אצל השנייה. הקרבה היא נטו לצרכים פרקטיים, וזה מוכיח את עצמו מעולה".

לנשים שאתה יוצא איתן לא מפריע לגלות שאתה שכן של האקסית?

"הייתה לי מאז הגירושים זוגיות אחת ארוכה, של שנה

 וחצי, ואותה בת זוג מאוד העריכה אותי על ההתנהלות הזו וחשבה שזה מקסים. אני לא זוכר שזה פגע במערכות יחסים או בדייטים. ברור לכולן שמערכת היחסים הטובה עם זיוית היא למען הילדים. אני לא מאמין שבנסיבות אחרות היינו שומרים על קשר כזה טוב".

"זה הדבר הכי טבעי מבחינתנו", מוסיפה זיוית. "אני יכולה לספר שאפילו הכרתי לו מישהי בעבר. אלה החיים שלנו וכך בחרנו לבנות אותם".

גיורא: "מצד שני - אין ספק שזה דורש רצון, וגם זיוית וגם אני מתעלים על עצמנו כדי שזה יקרה".

מהו בכל זאת החיסרון בלגור קרוב?

"ברמה המשפחתית אני לא רואה כל חיסרון. ברמה האישית, הייתי שמח לעבור למרכז, כי יש שם יותר סיכוי למצוא בת זוג חדשה. אז כן, יש מחיר אישי ויש כאן ויתור. אבל אני נשאר קרוב וטוב לי ככה".

קרובים קרובים

השחקנית טלי אורן ובן זוגה בנפרד מתגוררים בדירות סמוכות באותו הבניין

באותה קומה. טלי אורן ואורן יעקובי(צילום: רפי דלויה)

השחקנית והקומיקאית טלי אורן ובן זוגה בנפרד, המחזאי והתסריטאי אורן יעקובי, בהחלט לקחו את המונח "לגור קרוב" הכי רחוק שאפשר: השניים גרים לא רק באותו בניין, אלא באותה קומה. "גילינו שיש דירה בקומה שפשוט מחכה למישהו שישכור אותה, וקפצנו על המציאה", סיפרה אורן בריאיון לאיתי סגל במוסף "7 ימים".

"אני יודעת שאנשים יכולים להרים גבה ולהגיד: 'מה, איך יש לכם פרטיות? אתם באותה קומה'. אבל יש לנו פרטיות. יש לנו את החוקים שלנו. אנחנו מאוד־מאוד שומרים אחד על השני. אנחנו לא מתפרצים לבתים. יש את השעות שהילדים כן יכולים באופן חופשי לעבור בין הדירות, ויש את השעות שלא. יש שלושה לילות פה, שלושה לילות שם, אבל אנחנו באים לארוחות משפחתיות אחד אצל השני. אנחנו זוג פרוד לכל דבר, אבל המשפחה - וזו מנטרה שאנחנו משננים כל הזמן לילדים - לא נפרדת".