כשאחת בלונדון והשנייה בתל אביב – שתי החברות כתבו ספר בלי להיפגש

בדומה לגיבורות ספרן "הקַיְטָנָה להגשמת חלומות", נטעלי גבירץ (37) ובר בן יוסף (39), הפכו ברבות השנים לחברות הכי טובות. בראיון משותף לרגל צאת ספרן החדש, הראשון בסדרת "ינשופות" (הוצאת כתר), הן מתנהלות בדיוק כפי שניתן לצפות מהדמויות שיצרו, רק בהילוך מהיר של שלושים שנה קדימה: לא מפסיקות לצחוק, מעלות זכרונות ומשלימות זו לזו משפטים.

גבירץ (37) היא סופרת ("חלזונות על הכביש המהיר"), עיתונאית, עורכת ומאיירת שאמונה גם על האיורים בספר, והיא אימא של אמה וסופי בנות ה-9 ושל מקס בן ה-4; בן יוסף (39) היא סופרת ("העכביש מרסל") ותסריטאית , בין השאר לתוכניות לילדים ונוער בישראל, אנגליה (עבור ה-BBC) ובארה"ב, לשם עברה לפני כשנה. היא אימא של יוסי בן ה-8 ואסתי בת ה-3.

במרכז הספר עומדות תמרה וגל, שתי חברות הכי טובות, שהחלום שלהן הוא להפוך לסופרות מפורסמות. במהלך חופשת הקיץ שלהן הן מחליטות לפתוח קייטנה – כדי לממן לעצמן סדנת כתיבה. כמו תמרה וגל, גם גבירץ ובן יוסף העבירו את ילדותן התל אביבית במרחק שני רחובות זו מזו, אבל בשונה מהדמויות הבדיוניות, לשתיים לקח כמה שנים טובות עד שהפכו לחברות באמת.

ילדות בלב הברנז'ה

הוריה של גבירץ הם ראובן גבירץ מלהקת "חלב ודבש" והעיתונאית יעל גבירץ, ובן יוסף היא בתה של אשת יחסי הציבור מירי בן יוסף ז"ל. "האימהות שלנו הכירו במסגרת עולם התקשורת", מסבירה בן יוסף. "כשנטעלי עלתה לכיתה א' בבית הספר לאמנויות האימהות שלנו ביקשו שאחנוך אותה. ראיתי ילדה מתולתלת וביישנית, וביום הראשון לבית הספר לקחתי אותה ביד והרצתי אותה בין כיתה לכיתה בהתרגשות, הסברתי לה על כל פרט קטן בבית הספר. נראה לי שקצת הלחצתי אותה כי אחר כך לא דיברנו", צוחקת בן יוסף. "יכול להיות שהתביישתי כי היית גדולה ממני, היית בכיתה ג'. וגם אנרגטית כזו, מלאת מרץ", מסבירה גבירץ.

סיקור יום הולדתה השני של בן יוסף. כל הברנז'ה התייצבה. אביב גפן צולם בוכה אחרי שנכווה מסיגריה(צילום: אלבום פרטי)

נטעלי התינוקת עם ההורים ראובן ויעל גבירץ. התגרשו כשהייתה בכיתה ג'(צילום: אלבום פרטי)

הוריה של גבירץ התגרשו כשהייתה בכיתה ג', ואביה נשאר בשכונה, ברחוב ליד. "בשנות הילדות שלי אימא עבדה כעיתונאית בכירה בידיעות אחרונות. זה דווקא לא משך אותי לתחום, במשך הרבה שנים ברחתי מהכתיבה והעדפתי איור וגרפיקה".

בן יוסף היא בת יחידה במשפחה חד הורית. "כשנולדתי אימא העבירה את המשרד שלה לבית. היא עסקה ביחסי ציבור כל השנים,ולהקות ואמנים היו מגיעים לבית באופן קבוע". בן יוסף שירתה בגלי צה"ל ככתבת לענייני תרבות, כשהשתחררה פנתה ללימודי תסריטאות ומשם לכתיבת תסריטים, בעיקר לתכניות ילדים.

רק לאחר מות אמה - גילתה בר בן יוסף שיש לה 11 אחים ואחיות מאביה, אותו כמעט ולא הכירה

חיות בלה לה לנד

בסביבות שנות העשרים שלהן גבירץ ובן יוסף נפגשו שוב, הפעם דרך בני הזוג. אמיר שור, בן הזוג של גבירץ ואלדד גואטה, בן זוגה של בן יוסף (מפיק מוזיקלי שותף בסרט עטור האוסקרים "לה לה לנד") – עבדו בעולם המוזיקה: שור כסאונדמן ומוזיקאי וגואטה כקלידן ובסיסט. גבירץ, בשיתוף שור, עמיר "ג'נגו" רסיאנו וחברים נוספים, הקימה לייבל בשם "פאסט מיוזיק" ואחריו את מועדון ההופעות "הפטיפון", בסביבות שנת 2000. בן יוסף הייתה מגיעה לא מעט לצפות בבן זוגה מנגן במועדון, ולפתע שתי הילדות שהתבגרו מצאו זו בזו חברה חדשה.

חברות מחודשת אחרי כמעט 20 שנה(צילום: אלבום פרטי)

"כבר לא הייתי נכנסת להופעות. הייתי מגיעה כדי לשבת עם נטעלי בקופות מחוץ למועדון ולרקום ביחד תכניות. היינו מאד קריאטיביות, המצאנו ביחד עולמות", נזכרת בן יוסף. "לא באמת הכרנו אחת את השנייה עד אז וגילינו שאנחנו דומות מבחינת היצירה שלנו. עשינו קליפים לאמנים - יצרנו סרטי אנימציה הזויים, צילמנו בובות ברבי נופשות בחו"ל או בובות גרב".

גבירץ נסעה עם שור לשנתיים לברצלונה במסגרת עבודתו בלהקת מיומנה, שם התחילה לכתוב לראשונה, ובן יוסף באה לביקור. אימא שלה נאבקה באותה תקופה בסרטן ריאות, והיא לקחה שבוע של פסק זמן. "רציתי לברוח מהמציאות. אז צילמנו יחד קליפ של פיטר רוט, של בובות ברבי נופשות. אני זוכרת שאלדד ממש דאג כי הוא ידע שאם שתינו מסתובבות לנו יחד, משהו לא טוב יכול לקרות, כי אנחנו קצת מעופפות".

הקליפ לפיטר רוט:

"אבל מה שיפה הוא ששתינו משלימות אחת את השנייה, כשאחת בחרדות - השנייה בשאנטי, אם אחת מתפרקת השנייה מרימה אותה", מסבירה גבירץ. "בגלל זה כל כך נוח לנו לכתוב יחד. אנחנו מודעות לחוזקות ולחולשות של כל אחת בכתיבה ואז נותנות ביקורת אמיתית וכנה זו לזו. יודעים שבר כותבת את קטעי האקשן המצחיקים ואני אחראית על הרגעים שמזילים בהם דמעה".

גבירץ. "תבטחו בילדים שלכם שהענקתם להם כלים טובים להסתדר"(צילום: דנה קופל)

לא נפגשו אפילו פעם אחת בכל תקופת כתיבת הספר

כשנה לאחר שאימה נפטרה, עברו בן יוסף וגואטה ללונדון – שם השתקעו כעשר שנים. הבנות שמרו על קשר במשך כל התקופה ולפני שנתיים, בעיצומו של החופש הגדול, הציעה בן יוסף לגבירץ לכתוב יחד את הספר. וממש כמו בסיפור, הן כתבו אותו פרק-פרק, פרק אחד גבירץ (כפי שתמרה מספרת אותו בקולה) ואת זה שאחריו כתבה בן יוסף (בתפקיד גל).

"כְּשֶׁסִּיַּמְנוּ לִכְתֹּב עָשִׂינוּ שִׂיחַת סְקַייפּ סוֹדִית בַּלַּיְלָה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה,

בַּחֲשָׁאִיּוּת יַנְשׁוּפִית. הִקְרֵאנוּ אַחַת לַשְּׁנִיָּה כָּל מִינֵי קְטָעִים מֵהַסִּפּוּר

וְתִקַּנּוּ קְצָת פֹּה וּקְצָת שָׁם.."

למעשה, השתיים לא נפגשו אפילו פעם אחת בכל תקופת כתיבת הספר. "לא היינו צריכות. להפך, זה הפך את כל הסיפור להרבה יותר כיפי", מסבירה בן יוסף."התחלנו בסיעור מוחין בסקייפ, בנינו את מבנה הספר וחילקנו את הפרקים".

בן יוסף. "כל אחת כתבה פרק בתורה, השנייה העירה הערות ושלחה במייל את הפרק הבא"(צילום: דנה קופל)

"הדמויות קיבלו את המאפיינים שלנו ואת הסגנון. כל אחת כתבה פרק בתורה, השנייה העירה הערות ושלחה במייל את הפרק הבא. הילדים הגדולים שלנו, שהם גם קהל היעד, חיכו בסבלנות ובהתרגשות לפרק הבא  והחוו דעה. הם אפילו נתנו את השם לספר! עוד בשלב הרעיון שאלתי את אמה, הבת שלי, 'על מה את חושבת שזה מספר'? והיא ענתה לי 'על הגשמת חלומות'", מספרת גבירץ.

"היינו בטירוף על זה. זה היה בתקופה ממש קשה של החופש עם הילדים, אבל לא הרפנו. כתבנו בשצף, אפילו בבריכה ובמגרש המשחקים", נזכרת בן יוסף.

כתיבת הספר גרמה לבן יוסף להתגעגע לארץ. "מאד התרגשתי לחזור עם הדמיון לילדות שלי בתל אביב. בכלל, כל פעם שאני מדברת או פוגשת את נטעלי היא מזכירה לי את הבית. אני מרגישה איתה כמו משפחה". לקראת סוף תהליך הכתיבה היא עברה מלונדון ללוס אנג'לס, שם מתגוררת בשנה האחרונה (זו השנה ה-12 בה המשפחה מתגוררת בחו"ל). "זה גם המסר של הספר", אומרת גבירץ. "חברים יכולים להיות משפחה. החברות מנצחת, וביחד אפשר להגשים חלומות".

תשחררו את הילדים

אבל זה לא הרעיון היחיד שהשתיים רוצות להנחיל לקוראים הצעירים, ובעיקר להורים שלהם: "אני מתגעגעת לתקופה של פעם. ילדים היו הרבה יותר עצמאיים", נזכרת בן יוסף. "אימא שלי הייתה יחסית מקרה קיצוני בכל הנוגע לדאגה - לפני עידן הניידים היא הייתה הופכת עולמות כדי להשיג אותי. גם כשהתבגרנו, היא הייתה מתקשרת לנטעלי לטלפון של העבודה כדי לבדוק איפה אני. אני זוכרת איך הרגשתי מוזר כשהייתי הולכת עם חברים לראות סרט בגיל שמונה ואימא הייתה מכריחה אותי להתקשר מטלפון ציבורי להגיד שהגעתי לקולנוע, אבל היי, מי בכלל נותן לילד שלו ללכת לבד לסרט היום?

גבירץ ובן יוסף הדור הבא. חיכו בסבלנות ובהתרגשות לפרק הבא והחוו דעה(צילום: אלבום פרטי)

"ההורים הרבה יותר כובלים, כשהילדים מחוברים לסמארטפונים וההורים מודעים לכל צעד וצעד שלהם עם ה-GPS. סטטיסטית, העולם יותר בטוח מבעבר אבל אנחנו מקבלים אינפורמציה חדשותית בכל רגע נתון על כל מקום בעולם אז זה מרגיש שהעולם הפך ללא בטוח – אבל הוא תמיד היה ככה. לא מזמן הילד שלי הלך למסיבת רחוב לבד, והוא כל כך התרגש".

"תשחררו", מבקשת גבירץ. "תבטחו בילדים שלכם שהענקתם להם כלים טובים להסתדר, והם יוכלו להגשים את עצמם ולעוף הכי גבוה".

______________________________________________________

ולמה אמא של נטעלי גבירץ פחדה שיכניסו אותה לכלא? הקליקו על התמונה:

העיתונאית שעוזרת לילדי הפליטים. הקליקו על התמונה (צילום: ירדן מרקוס)