בשנות ה-70 של המאה הקודמת עדיין לא נולדה רשת האינטרנט, לא היה יוטיוב, לא היו סמארטפונים. בישראל לא היה מבחר עצום של ערוצי טלוויזיה כפי שיש היום; אפילו צבע עדיין לא היה למסך, אבל כל אלה לא מנעו מהילדים המקומיים להיצמד למסכים מול התוכניות שהפיקה הטלוויזיה הלימודית (כיום, החינוכית).
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- הקריקטוריסט הוותיק נוסקו כבר מחכה בפינה לאבי גבאי
התוכניות והסדרות ללימוד אנגלית היו פופולריות במיוחד, מכיוון ששילבו בחוכמה תכנים לימודיים עם הומור שהיה לא פעם אבסורדי ופרוע. עם זאת, צוות היוצרים והשחקנים נותר ברובו אלמוני. אחד מאותם אלמונים היה יוג'ין בלאו, השחקן שגילם את דמותו של ד"ר האלפבייקד (חצי אפוי), המדען המטורלל שהחל את דרכו בסדרה "הרפתקאותיו של סקוטרמן" ובהמשך זכה לסדרה משלו - "העולם המופלא של ד"ר האלפבייקד". כישרונו הקומי של בלאו זכה לאהדה רבה, ובימי השיא שלו הוא היה סלב מפורסם, אבל ההצלחה והפופולריות לא תורגמו לרווחה כלכלית, ואחרי שנקלע לבעיות כספיות, נאלץ לעזוב את ישראל. מאז נעלמו עקבותיו. שנים רבות לא ידעו בארץ מה עלה בגורלו של מי שפניו היו מוכרות בכל בית. עכשיו הפרטים מתבררים: חלקם מסתוריים, אחרים מעוררי געגועים. הסוף עצוב.
זוכרים את "שיר ההמבורגר" של ד"ר האלפבייקד? צפו:
הממשל סימן אותנו
יוג'ין בלאו נולד ב-1930 בשיקגו, וכבר בילדותו בלט בכישוריו הדרמטיים. "הוא היה אמן מלידה", אומרת בתו ניקול בראיון טלפוני מביתה שבניו יורק. "היה לו קול יפה, והוא אהב לשעשע את משפחתו. הוא גם ניגן בכינור מגיל חמש, ואמר לי שתמיד ידע שיום אחד יהיה שחקן. בגיל 22 הצליח להגשים את חלומו כשהשתתף בתוכנית רדיו פופולרית, ולאחר מכן גם בתוכנית טלוויזיה. ב-1960 הקים קבוצת אלתור קומית במועדון לילה בקליבלנד, ואחר כך עברנו ללוס אנג'לס כדי לקדם את קריירת המשחק שלו".
ההחלטה לעלות לישראל הייתה תוצאה של תהליך ארוך ולא קל, שחלק מפרטיו נשמעים כאילו נלקחו מסרט מתח. "גרנו בלוס אנג'לס בשנות ה-60", מספרת ניקול. "אלה היו ימי האהבה החופשית, עם מלחמת וייטנאם ברקע ושריפת צווי הגיוס. אבא שלי היה חלק מעולם התיאטרון והמוזיקה, ומעגל החברים שלו כלל הרבה אמנים. לאונרד נימוי, שגילם את ספוק ב'מסע בין כוכבים', ואשתו סנדי היו חברים טובים של הוריי. הבמאי פול מזורסקי, השחקנית אלן בורסטיין, הזמרת ג'ואן באאז ועוד אמנים היו בני בית אצלנו. הוריי גם היו מעורבים בפעילויות חתרניות כמו הפגנות נגד המלחמה וסיוע לנשים שרצו לעבור הפלה בטוחה באופן פרטי.
"אני זוכרת שיום אחד חזרתי מבית הספר, ובבית היו כמה גברים זרים בחליפות אפורות ששוחחו עם אבא שלי בסלון. עד לאותו רגע מעולם לא פגשתי אנשים כאלה. היום אני מבינה שהם היו כנראה סוכנים של האף-בי-איי. אבא שלי הביט בי במבט קשוח ופקד עליי ללכת לחדרי. בדרך לחדר ראיתי שיש אקדח על השולחן. אבא ניגש לכיוון הטלפון; הוא רצה כנראה להתקשר למישהו, ואז אחד האנשים הניח יד על האקדח ואמר: 'מר בלאו, אתה לא באמת רוצה להתקשר לאף אחד'. היה ברור שהממשל סימן אותנו, ושהחיים שלנו עומדים להיות בלתי נסבלים.
"זמן קצר לאחר מכן קיימנו שיחה משפחתית דרמטית, ואבא אמר לנו שאנחנו חייבים לעזוב את ארצות הברית. עברנו לגור במיורקה ואחר כך בדנמרק. בשלב מסוים אבא הרגיש שכיהודי הוא רוצה להגיע הביתה, לעלות לישראל. אני חזרתי לארצות הברית, והוריי ואחי דייוויד נסעו לישראל".
ניקול לא הייתה לצד אביה בתקופת הצלחתו כאן, אבל שמרה על קשר עם משפחתה וגם ביקרה בארץ מספר פעמים. "מיד אחרי שהם עלו, יצרו קשר עם אבי והזמינו אותו לעשות משהו יצירתי בטלוויזיה הלימודית, שהייתה אז בתחילת דרכה", היא נזכרת. "זה נפלא לראות את היצירתיות ואת כושר האלתור שהיה שם. עשו את התוכניות האלה מכלום, בלי שום תנאים, אבל אבא שלי אהב את זה ועשה הכל עם תשוקה, הומור ושמחה. אחרי שהתוכניות שודרו, הוא נעשה אדם מוכר, ואנשים רבים, במיוחד ילדים, זיהו אותו וניגשו להגיד לו שלום. הוא אהב את זה. זה גרם לו אושר גדול".
אחד מפרקי "העולם המופלא של ד"ר האלפבייקד":
האוצרות ניצלו מאובדן
בתקופת שהותו בישראל עבד בלאו כמורה לאנגלית בשני בתי ספר בגליל ולימד תיאטרון וקולנוע באוניברסיטה העברית. "הוא עבד קשה מאוד, אבל הצ'קים תמיד התעכבו, ולא הייתה לו הכנסה קבועה", מספרת בתו. "פתאום הוא קיבל מארצות הברית הצעה לשחק בסרט שנקרא 'אהבה לשניים', עם סוזן סרנדון, ועל אף שהתפקיד שהוצע לו היה קטן, הוא קפץ על ההזדמנות ונסע.
"היה לו קשה לחזור לניו יורק. הוא לימד תיאטרון באוניברסיטת פייס וניהל גלריה לאמנות בסוהו. ב-1976 חלה בסרטן, ולמרות המאבק במחלה, המשיך לעבוד כל עוד היה מסוגל. שלוש שנים הוא נלחם במחלה. כשהרופאים העריכו שנותר לו רק זמן קצר לחיות - אולי אפילו רק כמה ימים - הם שלחו אותו מבית החולים הביתה. הם אמרו שאין כבר שום דבר שהם יכולים לעשות בשבילו, והציעו שיבלה את הזמן שנותר לו עם החברים והמשפחה.
"הגיע פסח. שאלנו אותו מה לעשות, והוא אמר: 'תזמינו את כולם, בדיוק כמו כל שנה'. כך עשינו. 25 חברים הגיעו אלינו לארוחת החג. אבא ישב בכיסא גלגלים, חלש, רזה, אבל איכשהו החזיק את עצמו וניהל את הסדר בדיוק כמו שעשה תמיד. שרנו, חגגנו, אכלנו. הוא קרא את כל ההגדה מתחילתה ועד חד גדיא. לקראת חצות הוא אמר שהוא עייף וביקש ללכת לנוח. בשש בבוקר הוא שקע בתרדמת ועזב אותנו".
אביך הוא אייקון נוסטלגי עבור דור שלם של ישראלים. את מודעת לכך?
"כן, וזה גורם לי שמחה וגאווה לצד עצב בעת ובעונה אחת. זה גורם לי לרצות להמשיך את מורשתו. כשאני מדברת עם מישהו שזוכר אותו, אני נפעמת, כי זה אומר שהוא עדיין חי. הניצוץ הזה, של טירוף וטיפשיות ואהבת החיים, עדיין שם".
הטלוויזיה החינוכית מצאה לאחרונה פרקים בהשתתפותו. מה הרגשת כשצפית בהם?
"אני חובבת קולנוע, אז התרגשתי לדעת שהאוצרות האלה ניצלו מאובדן. אני אסירת תודה על כך שפיסות ההיסטוריה הללו שרדו. כשאני מדברת עם חברים ישראלים שגדלו על אבא שלי, אני שומעת שהם התרגשו מאוד לדעת שהחומר הזה זמין, ושהם רוצים להראות אותו לילדיהם".
______________________________________________________
דייויד סלע בוודאי יודע עוד פרטים על דמויות נוסטלגיות מהילדות. הקליקו על התמונה:
