תוויות רבות הודבקו לעיר ראשון לציון, מ"עיר היין" ועד "עיר הקניונים", אך דבר אחד לא ניתן לקחת ממנה: את חלקה ההיסטורי בהחייאת השפה העברית. כבר בסוף המאה ה-19 הוקם בראשון לציון, שהייתה אז רק מושבה קטנה, בית הספר הראשון בארץ - אולי גם בעולם - שבו למדו בעברית את כל מקצועות הלימוד. בית הספר נוסד ב-1886 בכספי הברון רוטשילד ונקרא "בית הספר העממי". תחילה היה בן קומה אחת, שהכילה חמישה חדרים בסך הכל, ולמדו בו רק בנות (הבנים למדו בבית הכנסת). בהמשך התרחב וצמח.
ילדי המושבה דיברו בשפות שונות, בהתאם למדינות שמהן עלו לארץ, ויידיש הייתה להם שפה שנייה. חלוצי המורים והמחנכים העברים נאבקו להשרשת העברית בפיהם. "הראשונים של ראשון לציון", אומרת יונה שפירא, אוצרת מוזיאון ראשון לציון, "היו קבוצה מיוחדת של מנהיגות מעצבת. הם חשבו שכדי להקים פה בית לאומי לא מספיק שהיהודים יגיעו לארץ, יקנו אדמה ויהיו איכרים יהודים בארץ ישראל, אלא שצריך להחיות את התרבות העברית, וחלק מהחייאת התרבות נמצא גם בהחייאת השפה העברית. כיום נראה לנו מאוד טבעי שאנחנו מדברים עברית, אבל אז זה לא היה טבעי. בזכות האנשים האלה, אנחנו מדברים עברית".
עם החלוצים ההם נמנה גם דב "חביב" לובמן, מראשי המושבה וממייסדי בית הספר (הפועל בעיר עד היום, ונושא את שמו מאז 1951). בן דודו, מרדכי לובמן, היה למנהל בית הספר הראשון, והמורים נמנו על מחבריהם הראשונים של ספרי הלימוד בעברית. כעת, 130 שנה אחרי שהמורה דוד יודילוביץ' דחק בצעירי המושבה לדבר "עברית בבית! עברית בחוץ!... עברית בכל מקום", יזכו בית הספר "חביב" והשפה העברית למחוות כבוד, עם שימורו של מבנה בית הספר והקמתו של "בית לעברית", במסגרת פרויקט התחדשות הלב ההיסטורי של ראשון לציון.
"הפרויקט הוא חלק מתנופת הפיתוח של האזור, ובית ספר חביב הוא אחד מסמלי העיר", אומר ל-Xnet ראש עיריית ראשון לציון, דב צור, בעצמו בוגר בית הספר. "הפרויקט ישלב ישן וחדש, היסטוריה עם קדמה, והכל עטוף בפארק ירוק ורחב ידיים".
היכן שיצרו גזוז, יקום בית קפה
על תכנונו של הפרויקט הופקד משרד האדריכלים "אפרת-קובלסקי" בשיתוף האדריכל דן חסון, אחרי שזכו בתחרות אדריכלים סגורה ב-2013. הוא יבוצע באמצעות החברה הכלכלית ראשון לציון, ובמסגרתו בית הספר ההיסטורי, שנמצא בחלקו המערבי של השטח, ישומר וישמש כחלל מוזיאלי לתיעוד תולדות בית הספר; תלמידי בית ספר הקיים יעברו למבנה חדש שנמצא כבר בבנייה ויפעל החל משנת הלימודים 2018. צמוד לבית הספר יוקם מגרש ספורט, שיהפוך בעתיד לאולם בנוי.
במתחם ישומר גם בית "מדליה", שהיה בראשית המאה הקודמת ביתה של משפחת מדליה, אחר כך עבר לרשות בית הספר וכיום משמש כמטה ההקמה של פרויקט "בית לעברית". בימי המושבה החקלאית יוצר במרתפו של בית מדליה גזוז, והתוכנית היא להסב אותו מחדש - הפעם לבית קפה.
את הבתים במתחם, ובהם בית הספר ההיסטורי ובית מדליה, שני המבנים ההיסטוריים שישומרו, מגדיר צבי אפרת כ"גרסה מזרח תיכונית של קולוניות צרפתיות". לדבריו, "זה הגיוני. היו פה אנשי הברון הצרפתים, והגיוני שהם הקימו חלק מהבתים". בתיק התיעוד נכתב כי מלבד החשיבות ההיסטורית, למבנה בית הספר נודעת "חשיבות אדריכלית המהווה עדות לסגנון הבנייה בסוף המאה ה-19 במושבה, וכן חשיבות אסתטית". לפיכך, האתר מוגדר בתיק כבעל חשיבות לאומית.
ההשראה הגיעה ממבנה היקב
המתחם ההיסטורי, שבו התעצבו החינוך העברי וסמלים אחרים של ראשית הציונות (ובהם הדגל ומילות "התקווה"), מתפרש על 13 דונם בשטח צר וארוך בין רחובות אחד העם ממערב והגדוד העברי ממזרח. לצורתו אחראית חלוקת המגרשים ההיסטורית של המושבה החקלאית, שבקצה כל מגרש ארוך בה עמד בית, שממנו יצאו לעבודת השדה.
"כמה דברים הובילו אותנו בתכנון", מספרת קובלסקי, שגם היא למדה בבית הספר "חביב". "רצינו לשמר את מבנה האורך. בהתחלה חשבנו לתכנן רק מבנה אחד ארוך. בהמשך, אחרי דיונים בנוגע להרכבת התוכניות השונות של המתחם, החלטנו לחלק את הפרויקט לארבעה מבנים, כשלכל מבנה תוכנית משלו".
מקור ההשראה לעיצוב המבנים החדשים במתחם היו מבני המושבה ההיסטוריים - ובראשם בניין היקב ברחוב הכרמל - המאופיינים כסדרה של מבנים ארוכים המשיקים זה לזה בחזיתות הצד שלהם, וגגותיהם משופעים בגדלים ובגבהים שונים. בהתאמה העיצובית שלהם לימינו נערכה כמובן התאמה לשימושים החדשים, גם מתוך מודעות אקלימית. כך לדוגמה, בניגוד למבנה ההיסטורי של היקב, שהיה אטום ברובו לצורך שמירת התנאים הנדרשים ליצור יין, במבנים החדשים יהיו חזיתות פתוחות, כך שהתלמידים ומבקרי "בית לעברית" ייהנו משפע של אור.
בחזית הדרומית של בית הספר, הפונה אל השטח הפתוח של המתחם, יהיו חלונות גדולים עם מערכת "לוברים" (אמצעי הצללה), וקו הקונטור של המבנה נמתח החוצה כדי ליצור מעין מצחייה מצלה, באופן כזה שפנים המבנה ייזכה לקבל אור אך לא קרינת שמש ישירה.
בית הספר, המונה 18 כיתות, חולק לשישה "בתים". כל בית מורכב משלוש כיתות-אם של קבוצת גיל אחת - מכיתה א' עד ו' - ולכל אחד מהם "סלון" הכולל מטבחון, שירותים וחלל משותף, שבו ניתן לרכז את כל השכבה לפעילות משותפת. "החללים האלה נועדו לייצר הזדהות בין התלמידים לבתים שלהם", אומרת קובלסקי. "בנוסף אליהם ישנן גם פונקציות כלליות כמו ספרייה, או שימושים שהעירייה תמכה בנו שנוסיף מעבר להקצאת השטחים של משרד החינוך, כמו חדר טכנולוגיה".
בית הספר החדש, ששטחו כ-3,000 מטרים, יקום בשלב א' של הפרויקט, שבו יקומו גם גן גדול (פרטים בהמשך הכתבה) וחניון תת קרקעי בן 150 מקומות חנייה. עלות הקמת בית הספר והחניון נאמדת בכ-45 מיליון שקלים.
"לא ללמוד עברית, לחגוג אותה"
"בית לעברית" יהיה מרכז ללימוד, תיעוד, תצוגה והתכנסות בענייני הלשון והתרבות העברית. הוא ייבנה רק בשלב ב' של הפרויקט, ולוח הזמנים מגדיר את חנוכתו בעוד כארבע שנים (2021), בהנחה שגיוס הכספים יעמוד אף הוא בלוח הזמנים. את הפרויקט מנהלת פארה חודורוב, מנכ"לית "בית לעברית", ואיתה פועל צוות היגוי שבו חברים, בין השאר, מנהלת מוזיאון ראשון לציון נאוה קסלר, מבקר התרבות פרופ' אריאל הירשפלד, הבלשנית פרופ' תמר סוברן, האוצרת והאמנית מורן שוב, והסופרים רונית מטלון ושמעון אדף.
"היה לנו עניין מיוחד בפרויקט, כי הנושא שלו יוצא דופן", אומר האדריכל אפרת. "זה נושא לא פשוט מבחינה אדריכלית, ואין בעולם שום תקדים להיאחז בו. זה לא כמו לתכנן מוזיאון או מרכז הנצחה שיש להם טיפולוגיה ואתה עובד בתוכה, ובוחר אם להתייחס אליה או לבקר אותה. איך עושים מוזיאון לשפה? זה אתגר עצום".
איך באמת עושים? היכן מתחילים לברר מה הם בכלל הצרכים של מוזיאון לנושא כל כך מופשט? "דרך העבודה שלנו עם הרבה מוזיאונים היא קודם כל להרכיב עם הלקוחות תוכנית", אומרת קובלסקי. למשרד שלה ושל אפרת ניסיון רב בפרויקטים בעלי מורכבות דומה, ובהם פרויקט התחדשות מוזיאון ישראל בירושלים והמרכז לתרבות אורבנית שהתמקם בבית העיר ההיסטורי בתל אביב. "למרבה הפלא", אומרת קובלסקי, "הרבה מהמוסדות לא יודעים בדיוק מה הם רוצים. ברגע שעולות השאלות קשה להם להגדיר מה הגודל, מי הקהל, מהם האובייקטים, או המייצגים. כאן היה תהליך עבודה אינטנסיבי עם המזמינים. במשך שנה התכנסנו עם צוות ההיגוי כדי להבין מה הפרוגרמה ואיך בונים אותה".
הבית, שגם עיצובו נעשה ברוח בתי המושבה ההיסטוריים, יחולק לשני מערכים: הראשון מבקש להזמין אליו את הקהל לחוויית העברית בחללי התצוגה, והשני יאפשר פעילות בשיטות העשרה הקשורות בעברית ובעבריות - הרצאות, סדנאות, כנסים, מופעים, רדיו עברי, הוצאה לאור ושיתופי פעולה מחקריים בין קהילות. "אנחנו לא מזמינים אנשים ללמוד בצורה דידקטית על השפה העברית. מטרתנו היא לא ללמד עברית, אלא לחגוג אותה", אומרת מורן שוב, אוצרת בית לעברית. "מבחינתנו זה הסיפור של השפה העברית, לא של הדקדוק. בית לעברית עומד לקום בחצר בית הספר העברי הראשון, שהוקם במושבה הראשונה של העלייה הראשונה. זהו קו האפס של השפה העברית".
בית הספר יגודר עם צמחייה
מרכיב משמעותי נוסף שהוביל את תכנון המתחם לקוח מ"גן המושבה" (או בשמו הנוסף "גן הברון") הסמוך. הגן ניטע ב-1883 כחממה חקלאית ניסיונית, שבה נבחנה התאמתם של זני צמחים לאדמה ולאקלים המקומי. "הצענו לאזכר את הגן, שנהרס בחלקו", אומרת קובלסקי. "רצינו לשמר את התחושה שלו ומה שהיה בו". הגן המתוכנן מאגד את המבנים ההיסטוריים והחדשים לכדי מתחם אחד, ושטחו הרציף מעורב גם בקומות הקרקע הפתוחות של המבנים החדשים. תכנון הנוף נעשה במשרד Inside-Outside ההולנדי, שמובילה, מאז 1991, האדריכלית פטרה בלייז.
בין עבודות המשרד המוכרות: שיתוף הפעולה המתמשך עם משרדו של האדריכל-הכוכב רם קולהאס בפרויקט הספרייה בסיאטל, במטה רשת התקשורת CCTV בבייג'ין ובמשכן התרבות קאזה דה-מוסיקה בפורטו; ושיתוף הפעולה עם המשרד היפני SAANA בביתן הזכוכית בטולדו. משרד "מוריה-סקלי אדריכלי נוף" נבחר להיות המשרד המקומי שילווה את הפרויקט, שאותו בונה חברת "שיתופית".
הפיתוח כולל יצירת שיפוע מתון בקרקע, שיביא לביטול המדרגות שנמצאות בשטח כיום, וינגיש את הגן לכלל הציבור ללא חלוקת מדרכים שונים לעגלות ילדים וכסאות גלגלים. השטח הפתוח שנותר בין המבנים יטופל כמו שדה חקלאי מרובה זנים: רצועות-רצועות של צמחייה, גינון, ערוגות ירק ועצים, השזורים בין פסי ריצוף בטרה-קוטה. יחד נוצר מראה צבעוני ומרגש. החלקות השונות מאפשרות פעילויות מסוגים מגוונים, בהן ישתתפו תלמידי בית הספר, חברי הקהילה השכונתית ומבקרי "בית לעברית".
"פטרה הייתה בהלם מזה שיש גדרות בבית הספר בארץ", מספרת קובלסקי, "בהולנד זה לא כך. במקום גדרות היא הציעה גדר ירוקה - צמחייה שמקיפה את האתר בשלוש יחידות שונות היוצרות מגוון מקומות מוצללים ומזמינים לפעילות". בין בית הספר לשאר המתחם תפריד גדר, שתיסגר רק בשעות הלימודים.
קומת הקרקע של "בית לעברית" מתוכננת כחלל רב תכליתי שיישאר פתוח לגן, כך שיוכל לארח פעילות לציבור בכל שעות היום. "ילדי בית הספר יכולים לבוא לשם ולעשות פעילויות לימודית", אומרת קובלסקי, "או שמבוגרים יגיעו לשחק שש-בש או לאכול בצל". את החזיתות הקונבנציונליות יחליף כאן אלמנט "רך" ומשתנה, שיכול לסגור את החלל או לחלקו. מעטפות רכות הן אחד מסימני ההיכר של בלייז, שתכננה מעטפות ווילונות, בין היתר בתערוכת שבוע העיצוב במילאנו, בביאנלה בבורדו, בבתים פרטיים ובמבני ציבור.
------
זאת לא וילה מפוארת, אלא הוסטל למבוגרים בראשון לציון. לחצו כדי לראות פרויקט אחר
