סיימון אלמלם הוא שם מוכר בתעשיית האופנה כסטייליסט רם מעלה ורב דרגות. המיתוס אודותיו הוא שחרצובות לשונו משוחררות, והוא לא יהסס לומר לך את דעתו גם אם היא מסתכמת במילה "מחריד". זה לא מפריע לבר רפאלי ולשלומית מלכה לקרוא לו "הסטייליסט האישי" ולשלוח לו תמונת ווטסאפ בתדירות יומית כדי לקבל אישור על האאוטפיט הנבחר.
חוץ מזה הוא גם הקריאיטיב דירקטור של רשת "פקטורי 54" ומשמש כראש צוות הקניינים שלהם. מתוקף עבודתו בחברה הוא עולה
על מטוס לפחות פעם בשבועיים, טס בכל העולם לשואורומים של מותגי היוקרה כדי לסמן את הבגדים שיימכרו בישראל. נשמע כמו תפקיד החלומות? אלמלם טוען שמדובר בעבודה קשה מאוד, ושגם תדמיתו המפחידה היא תוצאה עגומה של ראייתו הביונית, שבעזרתה הוא רואה הכל ופשוט לא יכול לשתוק.
"מה שהעין שלי קולטת, אחרים לא קולטים. אני יושב ורואה הכל, את השרשרת הצבעונית של האישה שיושבת פה ממול ואת השוליים הפרומים של החצאית של ההיא. פעם לא יכולתי להתעלם מזה, הייתי יושב איתך פה ואומר לך 'מה זה הטופ הדוחה הזה?' וגם מסביר לך כמה הוא דוחה, שתביני. היום המחשבות האלו עדיין עולות לי כל הזמן, אבל אני פשוט יודע להשאיר אותן אצלי".
אולי דווקא הלשון המשוחררת הזו הפכה אותך לשם כזה גדול בתעשייה.
"יש לזה תרומה, וברור שאני טוב בלעשות רעש, אבל זה לא בגלל שאני מפחיד, אלא בגלל שאנשים יודעים שאני נאמן לעצמי ולא נכנע לתכתיבים. זה OCD, ירידה לפרטים הכי קטנים, אובר־פרפקציוניזם. זה חוסר שליטה על מה שקורה לי במוח וחוסר יכולת להסתיר מה שאני מרגיש וחושב. אני גם לא הססן, יש לי אינטואיציה ואני מקבל החלטות נורא מהר, וזה חשוב במקצוע הזה. יש לי ראייה מרחבית אסתטית טובה וזה כמו מטריקס, זה קורה לי בשנייה, ואני לא יכול להסביר את זה. זה כישרון והיום אני מעריך אותו. לקח לי זמן להבין שזה מה שזה.
הברבי האישית שלי
הרומן עם בר רפאלי התחיל ב"אקס פקטור" ונמשך עד היום. לפני שלוש שנים, בזמן שהלביש אותה לתוכנית, אמר ש"המטרה שלי היא להפוך אותה למכתיבת אופנה". באותה שנה היא קיבלה את תואר "המתלבשת הכי טובה בקאן" וזכתה בעוד כל מיני אזכורים חיוביים בקשר למלבושיה. מאז הוא מלווה אותה לכל אירוע, מייעץ לה ומלביש אותה. "המטרה שלי היא לא רק לשים עליה בגד יפה, אלא להתאים לה בגד, ובר יודעת להתאים את עצמה למה שהיא לובשת. היא יודעת להיכנס לבגד ולהעביר אותו".
היא לא תמיד מקבלת ביקורות אופנתיות טובות.
"אני חושב שזו צרות עין, וזה רק בישראל, ואני חושב שגם ביומיום היא מאוד השתפרה. הטעם שלה השתפר פלאים. היא תלמידה חרוצה, אבל היא בן אדם מאוד פרקטי והכי חשובה לה הנוחות. אם זה לא נוח ולא פרקטי, היא לא תקנה ולא תלבש את זה, גם אם זה עקבים מהממים. בר היא לא רק לקוחה אלא גם חברה טובה".
מה עם פרשת הסימנים בבטן מהג'ינס? אתה לוקח אחריות על העניין?
"זה היה בגלל דוחק זמן. בר הוזמנה לאירוע של טומי הילפיגר כמוזמנת בפירסט־רואו ופקטורי סידרו את הדבר הזה. אמרתי לה ללבוש ג'ינס גבוה, גוזייה, ז'קט ג'ינס ומגפיים מעל הג'ינס. בגלל שלא הייתה לה ויזה בתוקף, אז היא טסה רק למחרת והגיעה שעה וחצי לפני התצוגה. וזה פקקים באל־איי ונסיעה ארוכה, והיא לא פתחה כפתור. אם היא לא הייתה בכזה לחץ של זמן היא הייתה פותחת, היא מקצוענית היא יודעת מה יעשה סימן. אבל זה פרח מזיכרונה. הרי הבטן שלה קוביות, שטוחה לגמרי, זה לא העניין. אבל בסדר, היא יצאה מזה מאוד יפה בעיניי".
מה עם אמא שלה? לא נראה שיש שם הכוונה.
"אמא שלה זה מחוץ לתחום שיפוטי. היא בונה עכשיו את הארון שלה אחרי ההרזיה, וכרגע היא רוצה לטעום מהכל וזה נורא מבלבל. אז היא מנסה הכל, וכן, הן גם חולקות בגדים, אבל לציפי יש טעם ואני מאמין שבהמשך הוא יהיה יותר מגובש".
את ליב אתה מלביש?
"ליבליב מהממת ובר אחראית לזה. היא עושה את זה טוב, היא לא מהאימהות שמלבישות ורוד. היא מלבישה את הילדה סופר־קול והיא נורא נהנית מזה".
הכל התחיל בזארה
אלמלם, 40, נולד בראשון לציון, וכבר כילד ידע שיש בו משהו שונה. הוא התלבש אחרת, נסע לתל אביב לקנות בגדים וקיבל מחמאות מהבנות בכיתה. את הקריירה החל כקופאי בזארה, ואט אט התקדם לתפקיד של אחראי על הנראוּת של הרשת. את המשכורת היה מוציא על בגדי הוט קוטור בכיכר המדינה ואת המקצוע גילה דרך הסטייליסטים שהיו מגיעים לזארה לקחת בגדים להפקות.
הוא החל להשתלב בהפקות והפך לכוכב עולה. הצלם יניב אדרי, שהיום הוא חברו הטוב, הוא זה שנתן לו את הצ'אנס הראשון לעבוד על סט לפני 16 שנים. הוא החל בהפקות מערכתיות לעיתונים והתקדם להפקות מסחריות, עד שהחל לקבל ג'ובים של ממש. היום הוא אחראי על הקריאטיב של המעצבת דודו בר אור, גולברי, פדני ושל פקטורי 54, כאמור, שם הוא חולש גם על מייקל קורס, טומי הילפיגר וקלווין קליין.
"היום אני בוחר עם מי לעבוד, ואם אני רואה שאנשים שלא מבינים באופנה ניצבים בתפקידי מפתח, אני פשוט חותך. היום הכל צריך להיות נורא מהיר באופנה, ואני חייב שמי שאיתי יהיה מהיר תפיסה והבנה. תודות לרשתות החברתיות היום יותר רעבים להיראות כמו סלינה גומז וג'סטין ביבר ואלכסה צ'אנג וצורכים אופנה הרבה יותר וגם הרבה יותר מהר מפעם".
ואתה זה שצריך לדעת מה יעבוד ומה יימכר?
"כן, ואנחנו קונים את האופנה שנה קודם, אז יש פה ריסק והמון המון אחריות. אבל אני מנוסה ומכיר את הקהל של פקטורי, ועם זאת כל עונה אני מעז להעז עוד קצת. אני מסתמך על המון דוחות מכירה וניתוחים שעושים בפקטורי צוות גדול מאוד. אנשים נורא מקנאים בי על הג'וב הזה, אבל לא מבינים שזו עבודה נורא קשה עם טיסות אינסופיות ושעות לא נורמליות. את מתחילה בשמונה בבוקר ומסיימת בעשר בלילה אחרי ארבעה שואורומים של ארבעה מותגים ביום. אני חוזר חצי בן אדם".
אתה יודע להצביע על ה"בסט סלר" של העונה?
"כן, יש לי 80 אחוזי הצלחה בזה ונותנים בי אמון. העונה הזו הייתה איזו שמלת מקסי רקומה של ג'ייסון וו עם פרחים קטנים בצבעים זרחניים, שמלת נשף ממוטטת שלא עמדתי בפניה. היא הייתה אמורה לעלות 35 אלף שקל ואני יודע שזה המון. אז אני מרגיע את עצמי ומנהל דו שיח עם עצמי, אבל בסוף מחליט להביא אחת במידה 40. אחרי שבוע היא נמכרה".
גם הקשר של סיימון עם שלומית מלכה החל כשהוא הלביש אותה לתפקידה ב"דה ווייס", והדיונים על הלוקים שלה שם תפסו נפח גדול מסך העיסוק בתוכנית. "לשלומית יש לוק נאיבי ותמים, והרעיון היה להוסיף לה חוצפה וסקסיות ונועזות. שלומית התמסרה לגמרי ושמחה עם כל דבר שרציתי, חוץ ממיני קצר מדי שהיא לא רצתה".
היו הרבה טוקבקים על הלוק שלה בתוכנית שעסק ברזון המוגזם שלה.
"היא לא רזה מדי בעיניי. היא בכל זאת דוגמנית והעבודה שלה דורשת את המידות האלו. אין מה לעשות, יש מבנה אידיאלי שצריך לעמוד בסטנדרטים שלו".
מלכה ב"דה ווייס":
הלבשת אותה באופנה ישראלית.
"כן, וזה היה די חדש לי. למעצבים ישראלים יש פוטנציאל ויכולת, אבל להגיד שיש אופנה ישראלית זה מוגזם. אנחנו מחקים את העולם. אין מה לעשות, הם המכתיבים ואנחנו המוכתבים".
יש מעצבים חדשים שצריך לשים לב אליהם לדעתך?
"אני אישית פחות מתרשם ממעצבים צעירים והרבה מהם מאוד אכזבו אותי, לא רק בישראל. אני נוטה לשמור את ההתלהבות שלי לאנשים שעברו דרך ושמרו על עצמם והביאו משהו חדש משלהם. אני מעריך מאוד את אלירן נרגסי, מעצב צעיר של בגדי גברים שיש לו טביעת יד יפה וחדשנית. מהוותיקים יותר אני מאוד אוהב את דודו בר אור וטובה'לה, שתמיד מפתיעות מחדש".
124 טי־שירטים שחורים בארון
לאחרונה אלמלם פרץ אל העולם. היום הוא "פאשן אדיטור" ב"ווג" אוקראינה. הוא עשה להם כבר כמה הפקות אופנה עם שותפו זה שנים, הצלם יניב אדרי, והיום הוא כבר מקבל מהם קריאה ונוסע ברחבי העולם לצלם הפקות.
"התקציבים לא גדולים", הוא מנפץ את האשליה בדבר עיתונים בינלאומיים, "אבל זה כבוד גדול. לוקחים צוות מקומי וצלם מקומי ועושים את זה. צילמנו שער בקפה דה פלור, שזה תמיד היה חלום שלי, וקיבלתי תגובות מדהימות. ביולי הולך לצאת השער השני שלי שצילמנו בבריכת הקצינים בצפון. יכולתי לצלם גם בטוסקנה אבל רציתי בישראל, כי יש לזה לוק קשוח כזה. התאורה אחרת פה ויש חספוס וקריספיות, אני אוהב את זה. אני אוהב לראות אופנה מהממת על רקע סביבה מחוספסת, לא במלון ריץ'".
הוא רווק, אחרי זוגיות ארוכה עם בן זוג שחי בליסבון, אבל מת לילד. "זה מהדהד לי ואני מתחיל להיות בשל לדבר הזה. אני לא אחכה לזוגיות בשביל זה ואני מתחיל לבחון את האופציות שלי".
את משבר גיל ה־40 העביר אלמלם במסיבה במרוקו עם עשרה חברים קרובים, "רובם מחו"ל, ניו יורק, פריז ומיאמי, כולם מתעשיית האופנה". המסיבה נערכה ב"אל פן", מלון בוטיק במרקש, והיא כללה ארוחת ערב עם גלביות ונעלי בית מרוקאיות שנקנו בשווקים לכבוד המאורע. "הלכנו לבקר בבית הראשון של איב סאן לורן ובילינו כל היום בשווקים, היה כיף נורא. אני בן אדם ששונא צבעים, אני לובש רק שחור, והחוויה הפכה לי את הראש. חזרתי משם ופתאום אני משתמש בצבעים בהפקות אופנה, בבית ואפילו בבגדים שלי".
אלמלם במרקש:
מוזר שאתה דווקא לבוש כזה פשוט.
"אל תטעי, הכל מותגים, אבל הארון שלי נראה כולו אותו הדבר. יש לי 124 טי־שירטים שחורים בארון. אני אוהב דברים שהם טיימלס, לא סובל טרנדים. שכל העולם ילך לפי טרנד הפרחים, אני אסרב לו. אני רוצה דברים שיהיו רלוונטיים גם עוד עשר שנים. לא רק אצלי, גם אצל מי שאני מלביש".
אז בעצם עכשיו ולפני עשר שנים הלבשת אישה אותו הדבר?
"הטעם האישי שלי לא השתנה, אבל כן למדתי יותר להעריך גוף של אישה. פעם לא סבלתי גוף מלא, והיום אני אוהב את זה. היום לאישה במידה 42 אני אומר אל תתביישי בזה, תלבשי ג'ינס עם קו מותן גבוה וחולצה בפנים. תבליטי כל קימור אפשרי. די, החברה מקבלת את זה, וכל עוד זה אסתטי ונעים לעין ולא וולגרי, אני דווקא בעד להבליט וללבוש צמוד. זה השתנה מבחינתי".
מה דעתך על השינוי בעולם האופנה ועליית הבלוגריות?
"כולן נראות בעיניי אותו הדבר. אני קורא להן הילדות הלא מקובלות של הכיתה. אולי בחו"ל הן קצת יותר משודרגות, אבל זה עדיין אותו דנ"א: ערב רב של טקסטורה וצבעים, טלפון ביד לסלפי, הסנטר למטה וההחזקה של התיק - כולן אותו דבר. אני לא מאמין שאלו שמנענעים את העריסה נמצאים באינסטגרם, אין לזה השפעה בטווח הרחוק. העוקבים לא נאמנים והם יעברו הלאה.
אתה מרגיש את השינויים האלו על בשרך? בדרישות של חברות האופנה?
"האופנה נהייתה מהירה מאוד ויש דרישה מהן לייצר הרבה יותר חומרים ויזואליים. בגלל שיש הרבה יותר הפקות, אז משלמים פחות: פחות לצלם ופחות לסטייליסט, ומתפשרים על הלוקיישן ועל הנראות ועל האיכות. יש זילות מסוימת. כבר לא נוסעים לזנזיבר לצלם קמפיין, ואם אתה רוצה את הטופ אומרים לך 'לא' כי 'זה רק לאינסטגרם'. לדעתי תוך שנתיים זה הולך להשתנות, כי לאנשים נמאס מהאינסטגרם ויש חזרה לפילם ונטישה של העולם הדיגיטלי".
חלומות של ילד מראשל"צ
לאלמלם יש חבורה קטנה ומגובשת סביבו שכוללת רבים מהמושכים בחוטים: המפיק מוטי רייף, מיקי בוגנים, דורית בר אור, סנדרה רינגלר, יניב אדרי ובר כמובן. כולם ללא יוצא מן הכלל משתמשים בשירותיו. "כן, חברים שלי מתייעצים איתי, קודם כל כדי להימנע מהביקורת שלי כשניפגש. אני מקבל עשרות ווטסאפים ביום ואני לא מסוגל לשלוח להם אימוג'י של לייק ולהתעלם, אני חייב להגיב. זה לוקח המון אנרגיה, אבל זה חלק ממני".
אני רואה איזה מכנה משותף בין הקליינטיות שלך שלומית ובר. שתיהן היו מעדיפות לא להתלבש. הן לא עפות על זה. הן מעדיפות בירקנשטוק.
"כשאת כל היום באירועי אופנה וצילומים ואיפור ושיער וצלמים, אז כן, לא בא לך על זה כבר. הן עייפות מלהיות מתוקתקות, אבל הן מאוד מודעות וכשהן צריכות הן עושות מה שצריך. הן יודעות שאני טוב מהן בזה, אז הן נותנות לי להחליט. כמו שאני לא מבין כלום בחשמל ואלקטרוניקה אז אני קורא לאיש מקצוע ואומר לו 'תעשה מה שאתה מבין'. זה אותו דבר".
מה עם חלומות עיצוב. תהיה לך קולקציה משלך?
"אני מאמין שכן. אם ארצה, זה יקרה. בסופו של דבר נולדתי בראשון לציון, הכי ילד פשוט עם חלומות גדולים. תמיד דמיינתי איך ייראה הבית שלי ואיך ייראו החיים שלי, והדברים קרו. יש לי את הצורך ליצור ואני מכיר את כל הפנים של העולם הזה ואני לא שולל את זה. יכול מאוד להיות שזה השלב הבא בדרך שלי".
סיימון אמר
טרנד שנוא: ז'קט על הכתפיים. "כל מי שלא יודעת מה לעשות עם עצמה, זורקת על הכתפיים ז'קט. זה נכון לבר רפאלי שמגיעה לאירוע בספרד וקר בחוץ, אבל כשהיא מצטלמת היא צריכה להוריד את הז'קט בשניות. פה זה מגוחך".
טיפ לנמוכות: לחשוף רגליים כמה שיותר. תמיד להעדיף אורך קצר כי זה מאריך.
הפריט שהכי דורש השקעה: "קודם כל נעליים, כי הן שקובעות את כל היציבה של הגוף והולכות איתך שנים. אני אוהב סנדלים שחורים, עקבים שחורים או נעליים שטוחות שחורות. אפשר גם זהב. הרעיון הוא שהנעליים יתאימו גם לג'ינס וגם לחליפה וגם לשמלה קטנה שחורה".
______________________________________________________
