חודש יולי האחרון סימן נקודת מפנה בקריירה של מעצב אופנת הגברים אלירן נרגסי. באחד הימים הוא זכה בהפרש של כמה שעות בתשובות חיוביות משתי תחרויות שאליהן ניגש: תחרות Vogue Talents for Asia בסין, שאורגנה על ידי מגזין האופנה ווג איטליה וסוכנות הדוגמנות הבינלאומית עלית מודלס; והתחרות עליה הכריז מפעל הפיס הישראלי, ובמסגרתה נבחרו שמונה מעצבים צעירים שזכו למענק של 150 אלף שקל כל אחד. נרגסי, שהיה אמור לקפוץ משמחה, דווקא נכנס ללחץ. "פתאום יש ממך ציפיות וזה מאוד הפחיד אותי", הוא מספר בפגישה המתקיימת בדירה שבה הוא מתגורר עם בן זוגו בתל אביב, שם ממוקם גם הסטודיו החדש שלו. "כלפי חוץ אני אולי נראה כמו מותג גדול עם מערך ייצור – אבל אני בסך הכול מעצב עצמאי שמייצר לפי הזמנות".
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
נרגסי סומן כהבטחה כבר עם חשיפת פרויקט הגמר "אלוקים אדירים (O.M.G)" שהציג במחלקה לאופנה בשנקר בשנת 2012, אשר תיאר את תהליך החזרה בשאלה של המעצב והיה אחד הטובים באותה שנה. כבר אז ניתן היה לראות שילוב בין שפה עיצובית עשירה, רמת ביצוע גבוהה, קונספט הדוק ואותו דבר חמקמק שהופך מעצב למבטיח – יצירת חיבור רגשי בין הצופה לבגד. מהר מאוד פצח בקריירה עצמאית, ובשלוש וחצי השנים האחרונות מציג נרגסי בעקביות קולקציות בגדי גברים המתפתחות וגדלות – הן בהיקפן והן בהעמקת פיתוח הגזרות, שילובי החומרים וכתב היד. גוף העבודות שלו מציב אותו היום כאחד הקולות המסקרנים בשוק אופנת הגברים המתפתח בישראל, לצד מעצבים כמו הד מיינר, אריאל בסן, ומעוז דהאן מהמותג נובוריש דוג.
ההערכה לנרגסי לא תחומה רק בגבולות ישראל. בשנה האחרונה זכו עיצוביו לחשיפה במוסף הכישרונות הצעירים של ווג איטליה (גיליונות ספטמבר 2015 ופברואר 2016), אותו עורכת שרה מיינו – האישה שאחראית במידה זו או אחרת לדחיפה הבינלאומית של המעצב. בביקורה בישראל נחשפה מיינו לעיצוביו של נרגסי ועודדה אותו להירשם לתחרות הטאלנטים של אסיה. מאז היא עומדת איתו בקשר רציף ומפרגנת לו בעמוד האינסטגרם של ווג איטליה. בתחרות זכה נרגסי יחד עם חמישה מתמודדים נוספים מאירופה ואסיה. כל אחד מהפיינליסטים הוזמן לעצב קולקציית קפסולה לחברת אופנה סינית, בניסיון לעורר עיצוב מערבי בחברות הפונות במובהק לשוק הסיני. נרגסי עבד עם חברת האופנה Canudilo, המתמחה בבגדי גברים ומחזיקה בלמעלה מ-500 סניפים רק בסין, אך עדיין לא יודע האם קולקציית הקפסולה שעיצב תזכה לייצור מסחרי.
בעקבות התחרות השתתף נרגסי לאחרונה בתערוכת האופנה Pitti Immagine המתקיימת בפירנצה, שם הציג את קולקציית הקפסולה לחברה הסינית וגם את קולקציית סתיו-חורף 2016-17 בעיצובו, שמרביתה נראתה כבר על המסלול בשבוע האופנה גינדי תל אביב. מחירו של ביתן כזה עומד על 5,000 יורו לשלושה ימים, אך נרגסי, כמו גם הזוכים האחרים, הציג בחינם. לדבריו, הוא לא יצא מהתערוכה עם הזמנות, אך קיבל פניות ממגזינים ויצר קשרים עם בעלי בוטיקים באיטליה. כעת הוא כבר שוקד על קולקציית אביב-קיץ 2017, שככל הנראה תוצג ביריד אופנת הגברים החשוב Pitti Uomo ביוני הקרוב.
מי שעוקב אחר הסגנון של נרגסי – המשלב בעבודתו אזכורים למתח בין קודש לחול, בין מעלה אדומים שבה גדל והתחנך לתל אביב בה הוא מתגורר כעת – יתחבר גם לשפה שמרכיבה את קולקציית החורף "פולחן חילוני", הנועזת ביותר שלו עד כה. הבגדים, בצבעוניות של שחור, לבן ואפור, כוללים אלמנטים מהאסתטיקה של סאדו-מאזו, כמו חולצה לבנה מכופתרת עם רתמה בהצלב, או שתי רתמות היורדות מקו החגורה מטה. בתמונות של הצלמת מירב בן לולו תיבל נרגסי את ההשראה עם מוטיבים מזרח תיכוניים, כמו תרבושים שחורים מלבד שעיצבה יעל כהן למותג Justine וכפכפים מרוקאיים לבנים שעיצבה רותם גור למותג VAS.
"נושא ה-BDSM מלווה אותי כבר מקולקציית הגמר שלי בשנקר, אבל רק עכשיו החלטתי לטפל בו", אומר נרגסי. "אם בעבר עסקתי במתח שבין הדתיות ממנה באתי לעולם החילוני – הפעם הפוקוס הוא על החילוניות, המקום הפרוץ, המיני, הפנטזיונרי. יש משהו בקשירת רצועות של תפילין לזרוע שהדהד לי לתרבות הסאדו-מאזו, ובחרתי לטפל בו הפעם באמצעות הבגדים". כמי שגדל במשפחה מהזרם הדתי-לאומי, נרגסי מספר כי "היום אני חי חיים חילוניים לגמרי, אבל לא תמיד מצליח להתנתק מהדת. יש ימים שאני מרגיש צורך לומר את ברכת 'מודה אני' בבוקר, וביום כיפור יש בי צורך ללכת לבית כנסת. אני מרגיש שככל שאני מתרחק מהמקורות שלי, אני מתחבר אליהם באופן טבעי".
את הקולקציה החדשה, כמו גם את השש שקדמו לה, כמעט לא תוכלו לרכוש בחנויות אופנה בישראל, אלא רק דרך אתר האינטרנט שהקים ובסטודיו הביתי. החלטה זו נולדה לאחר שניסה את מזלו בחנויות מעצבים מקומיות כמו בית בנמל של קום איל פו או נוט פור סייל בתל אביב, שעבדו איתו בקונסיגנציה. "אין שום סיבה שאמכור בבוטיקים שלא מוכנים להזמין ולשלם עבור דגמים, בעוד עם מעצבים ומותגים מחו"ל הם מוכנים לשלם מחיר מלא. אין סולידריות של עידוד לעיצוב ישראלי?" אומר נרגסי. "לטעמי זו צביעות ואני לא מוכן לתת לזה יד". לדבריו, המכירות באמצעות אתר האינטרנט מאפשרות לו פריסה בינלאומית רחבה ומכירה ישירה ללקוח ללא מתווכים. בנוסף, הוא מספר כי רק 20 אחוז מכלל הלקוחות שלו הם מישראל, היתר מארצות הברית, יפן ואירופה.
הנתון האחרון אינו מפתיע ביחס לדור המעצבים הצעירים, ובהם מוסלין ברדרז, HANNAH, הד מיינר ואחרים, שמביטים בשוק הבינלאומי בעיניים רעבות. כשהוא נשאל אם כדי לעשות את זה בגדול יש צורך להעתיק את הפעילות לחו"ל, הוא משיב בשלילה. "הבנתי מהר מאוד את הכוח של רשתות חברתיות, ודרך זה התקדמתי. בלוגים, אינסטגרם, תיוגים. אפשר לעשות הכול מהסטודיו בתל אביב", אומר נרגסי. "המשותף לשמות שהזכרת הוא שלכולנו יש את היכולת להעז ולהביא משב רוח חדש ומרענן, כי אנחנו עדיין מעצבים קטנים ועצמאיים. יש כמובן גם המון חסרונות בלהיות קטן, כמו ייצור, בדים וכדומה, אבל כרגע השאיפה היא לבסס את כתב היד שלי".
תסביר.
"כמעצב, חשוב לי שלבגדים תהיה נראות ויזואלית חזקה, גם על חשבון הלבישות. השאיפה היא כמובן למכור בכמויות גדולות, אבל לא אם זה בא כצורך להתמסחר על חשבון השפה העיצובית".
מצד שני, ברגע שאתה משאיר את זה מצומצם, המוצר מתייקר. היום חברות מסחריות מהוות תחרות גדולה למעצבים.
"נכון, אבל בניגוד לרשתות מסחריות, אני לא מבוסס טרנדים. אני מביא את הסיפור שלי ואת האמנות שלי. חשוב לי מאוד שכל דגם בקולקציה יעמוד כאובייקט בעל ערך אמנותי. אני לא מתבייש לומר שאני פונה לקהל מפוקס מאוד – לא לכולם. אני בונה את קהל הלקוחות שלי באיטיות, כחלק מההתפתחות שלי כמעצב".
