מעטים השירים שאנשים זוכרים אחרי 50 שנה. מעטים עוד יותר הם אלה שיזכו לפוסט מיוחד לכבודם. "ירושלים של זהב", שבימים אלה חוגג 50 שנה להולדתו, הוא שיר כזה, והוא לא שיר רגיל. כמו שיש אמנים שאנחנו נוהגים לומר עליהם שיש להם סטאר קווליטי, אקס פקטור או איך שלא תקראו לקסם המיוחד שאופף אותם - גם מעל "ירושלים של זהב" יש בייגלה של זהב שמרחף מעל ראשו, וממש כמו רוק סטאר אמיתי, השיר הזה חוגג 50 שנה של סנסציות ושערוריות ומככב לא רק במצעדי ההשמעות אלא גם במדורי האופנה והרכילות.
רק בחודש האחרון הוא עלה פעמיים לכותרות והיה מעורב בשני סקנדלים מתוקשרים: הראשון התרחש בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, עם הביצוע של ריטה, ובעיקר עם השמלה המדוברת שלה שכיסתה את כל ההר; השני, בשבוע שעבר, כשהשיר זכה לצעוד על השטיח האדום בפסטיבל קאן בחסות השרה מירי רגב, שגנבה את ההצגה עם שמלה שעוצבה בהשראת השיר - הספק בהחלט מרשים לשיר "ישיש" בן 50.
ריטה, השמלה ו"ירושלים של זהב" בטקס הדלקת המשואות:
הכל התחיל כמה שבועות לפני פסטיבל הזמר 1967, כשטדי קולק, ראש עיריית ירושלים דאז, פנה לנעמי שמר (דרך גיל אלדמע) וביקש ממנה לכתוב שיר מיוחד לירושלים לכבוד הפסטיבל. שמר לא הייתה בטוחה שתעמוד במשימה, ובתחילה אמרה שקשה לה להתמודד עם הנושא, אבל בתוך מספר שבועות היא חזרה לאלדמע עם התווים והמילים של השיר החדש. לביצוע השיר בחרה בזמרת אלמונית, מורה חיילת בת 20 בשם שולי נתן. בתה של שמר, ללי, שמעה את נתן כמה שבועות קודם לכן בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" (כמו "כוכב נולד" של שנות ה-60) והתרשמה מקול הסופרן המיוחד של הזמרת - בדיוק כמו שאמא נעמי אוהבת. מארגני הפסטיבל התנגדו בהתחלה שהשיר יבוצע על ידי זמרת לא מוכרת, אבל שמר התנתה את ביצוע השיר בבחירתה של נתן, וכך היה.
בהשמעת הבכורה בפסטיבל היה ברור לכולם שהשיר הזה נועד לגדולות. השיר, שכלל לא היה חלק מהתחרות, גנב את ההצגה, עד כדי כך שבלחץ הקהל וטדי קולק הנלהב עלתה נתן לשיר אותו שוב בסוף הערב, וכשהגיע הפזמון, כולם כבר שרו יחד איתה. כך נולד להיט.
השמעת הבכורה בפסטיבל הזמר:
כל להיט מיד זוכה לגרסאות כיסוי ולפארודיות, אבל "ירושלים של זהב" זכה לגרסה לא צפויה: הצנחן הצעיר מאיר אריאל, שהשתתף בקרבות לשחרור ירושלים, הקליט את "ירושלים של ברזל", שיר מחאה שנכתב על הלחן של שמר - "ירושלים של ברזל, ושל עופרת, ושל שחור, הלא לחומותיך קראנו דרור". עוד מחווה לא צפויה הגיעה מכיוונו של אורי אבנרי, שבזמן שכיהן כחבר כנסת הגיש הצעת חוק להפוך את "ירושלים של זהב" להמנון הלאומי במקום "התקווה".
"ירושלים של ברזל", מאיר אריאל:
אני חייב להודות שיש"ז ואני התחלנו ברגל שמאל. אני לא ממש זוכר מתי נחשפתי אליו בפעם הראשונה, אבל לאורך השנים שרתי אותו בשלל אירועים ובשלל שפות, ועם הזמן הוא הפך לברירת מחדל, שיר על טייס אוטומטי. לא מצאתי צורך להתעמק בו, והוא תויק אצלי בראש במגירה של "שירי טקסים ועצרות". אני זוכר אפילו פעם אחת שביקשו ממני לשיר אותו באירוע בשווייץ וניסיתי לשכנע את ההפקה לבחור שיר אחר כי "ירושלים של זהב" זה מיושן וצפוי מדי (הקרב היה כמובן אבוד מראש).
רק לפני שלוש שנים, כששרתי אותו בהופעה קטנה בפני קהילה יהודית בעיירה נידחת בארגנטינה, התחברתי לעוצמה הגדולה שטמונה בו. תדמיינו אולם תיאטרון ישן ומאובק, בלי מזגן ועם עשרות דגלי ישראל שמקשטים את הקירות. בשורה הראשונה יושבים זקני הקהילה יחד עם המארח המקסים שלנו, מריו, המורה לעברית, ואשתו, המורה למוזיקה. איך שהתחלתי לשיר "אוויר הרים צלול כיין", פרץ מריו בבכי היסטרי, אשתו הצטרפה אליו, ומיד בעקבותיהם כל הקשישים מיררו בבכי עד כדי תלישת מה שנותר משיערות ראשם. זה היה מחזה הזוי ומהפנט. הבנתי ש"ירושלים של זהב" עבורם הוא הרבה יותר משיר: הוא סמל, הוא כמיהה וכיסופים לארץ ישראל. פייר - התרגשתי!
ב"ירושלים של זהב" הצליחה נעמי שמר לגעת בנצח. במילים פשוטות ומנגינה קליטה (ולא תשמעו ממני מילה על שיר העם הבאסקי) היא יצרה תפילה מרגשת שפורטת על הנימים העדינים ביותר בנפשו של כל מי ששומע אותה. לא במקרה השיר נבחר בקביעות לשיר החשוב ביותר בזמר העברי, ל"שיר היובל", ל"שיר השישים", ואני מוכן להמר שבשנה הבאה הוא יקטוף גם את התואר "שיר השבעים" - כי שירים באים והולכים, אבל "ירושלים של זהב" יש רק אחד.
_______________________________________________________
גם בחג הפסח שרים נעמי שמר. הקליקו על הציור:
