הצופים בהקרנת הבכורה של הדוקומנטרי "פרנקה: מהומה ויצירה" בפסטיבל ונציה בחודש ספטמבר האחרון, לא ידעו דבר על מחלת הסרטן של כוכבת הסרט, עורכת ווג איטליה פרנקה סוזאני, אולם היא עצמה כבר ידעה שימיה ספורים. הסרט כולו צולם ונערך עוד בטרם נודע לה כי היא חולה, באוקטובר 2015, אולם אפשר בהחלט לראות בו רקוויאם שנעשה עוד בחייה, בעיקר בגלל סצנות הפתיחה והסיום. שלושה חודשים בלבד אחרי הקרנת הבכורה, הלכה סוזאני לעולמה בגיל 65.
הסרט מתחיל בסצנה בשחור-לבן המצולמת בסנטרל פארק בניו יורק: סוזאני צועדת בשלג וברקע קולו של בנה שאומר: "לאחר שאבא שלי מת, לא היתה לי הזדמנות לשאול אותו שאלות ולהכיר אותו כפי שאתה בדרך כלל מכיר את ההורים שלך". בסצנת הסיום של הסרט אומרת האמנית מרינה אברמוביץ' על סוזאני, "אנשים כאלה לא מתפטרים. הם עובדים עד שהם מתים".
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- יעל רייך: "המחלה הפכה אותי לחופשייה"
- הטעם הרע שכסף יכול לקנות: מה לובשים העשירים?
- טטיאנה פטיץ: לאן נעלמה הטופ-מודל החמישית?
"לא אני ולא היא ידענו על המחלה שלה כשסיימתי לעבוד על הסרט", מספר בנה היחיד, במאי הסרט פרנצ'סקו קרוציני, בראיון בלעדי ל-Xnet, המתקיים לרגל שלוש ההקרנות של הסרט בשבוע הבא בפסטיבל דוקאביב ( לרשימת מועדי ההקרנות ולהזמנת כרטיסים לחצו כאן). "באותו זמן לא עניין אותי לעשות רקוויאם, אלא תיעוד של התקופה. בגרסת הסרט שתופץ לאחר סבב הפסטיבלים, הוספנו משפט שלי שנועל את הסרט. כשישבנו שנינו לצפות בסרט בוונציה, עם הידיעה שהיא הולכת למות, זה היה רגע מאוד מיוחד, אינטימי ונוגע ללב. מוזר שעברו שבעה חודשים מאז, אבל אלה החיים. יום אחד הבן או הבת שיהיו לי יוכלו להכיר את אמא שלי דרך הסרט".
"הסרט עזר לי בתהליך הפרידה מאמא"
"פרנקה: מהומה ויצירה" הוא מסמך קולנועי שונה בז'אנר סרטי התעודה על עורכות אופנה, החושפים את אחורי הקלעים של המגזינים הנוצצים. הסרט משלב בין קטעי ארכיון מחייה של סוזאני כילדה ונערה, לראיון אינטימי שעורך איתה קרוציני על חייה האישיים והמקצועיים. במקביל, במה שנראה לעיתים כמו קטעים הלקוחים מסרט אחר, מתוודעים הצופים לעבודתה כעורכת השנויה במחלוקת של ווג איטליה במשך 28 שנים, שאחראית לגיליונות ושערים שסוקרו במהדורות החדשות, לאור התייחסותה לאירועים ברומו של עולם. כך, למשל, היה במקרה של הגיליון הצבאי מ-2007, שביקר את המלחמה באפגניסטן ועירק, או דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ב-2010, שזכתה להפקת אופנה דרמטית בכיכובה של קריסטן מקמנאמי. והיו גם את שני הגיליונות פורצי הדרך, שהובילו לשינוי השיח בעולם האופנה: גיליון הפלאס סייז מיוני 2011 והגיליון השחור (רק דוגמניות כהות עור) מספטמבר 2008, שנחשב לפריט אספנים ונמכר היום באי.ביי בסכום בדיוני של 9,021 שקל.
קרוציני, 34, נולד מרומן שניהלה אמו עם גבר נשוי, שהיה מנהל בקבוצת קלאב מד. שמו של האב מעולם לא נחשף בתקשורת, ועל אף שהתגורר עם האם תקופה קצרה, כשקרוציני היה בן 4 נטש אביו את המשפחה ומאז הקשר עם בנו נותר רופף, עד שנפטר לפני חמש שנים. "הסרט לא רק מראה לעולם מי היתה פרנקה ומה היו היחסים בינינו, אלא מי היו הוריי", אומר קרוציני. "על אף שאני לא מציג את אבא שלי שנפטר לפני חמש שנים, יש בסרט הרבה ממנו".
סדרת שאלות שנשאלת סוזאני בסרט מדגימה את רמת האינטימיות בין בנה לבינה, וחושפת כי היתה אדם מבודד ופרטי מאוד. "חוץ ממני, על מי את סומכת באופן מוחלט?" שאל הבן. "על עצמי", היא משיבה. "מי החבר הכי טוב שלך?" היא מגמגמת ונראית מעט נבוכה, אבל הוא מקשה ושואל, "למי את מתקשרת כשמשהו גדול קורה בחייך?" התשובה מפתיעה גם אותו, "לדוקטור שלי", היא עונה וצוחקת.
הצצה לסרט "פרנקה: מהומה ויצירה"
כיצד הסכימה סוזאני הקנאית לפרטיותה להיחשף כך? "אני לא יודע איך זה קרה", צוחק קרוציני בשיחת הטלפון המתקיימת מביתו שבמנהטן. "אם להיות כנה, אני חושב שהיא שנאה את הרעיון של הסרט הזה, אבל הבינה שזה חשוב לי, ואת הערך של זיכרון. אמא שלי לא היתה צריכה את הסרט הזה בחייה, אבל עכשיו, לאחר מותה, לסרט הזה יש ערך גדול לעולם, כי הזיכרון שלה יחיה לנצח".
היו לה קווים אדומים, דברים שלא הסכימה שתצלם?
"היא ראתה את הסרט לאחר העריכה הראשונה, שלא היתה טובה, ואמרה שזה חתיכת חרא", הוא מגחך. "החלטתי לחזור אחורה לחומרים ולערוך אותו מחדש, עם כמה אנשים שנכנסו לתמונה ונתנו עצות מועילות, כמו המפיקה איימי ברג, הבמאי בז לורמן, שהיה השראה לסרט הזה, והעורכת אשר בינגהם. כולם סייעו לי למצוא את הקול של הסרט, שהוא הקול שלי. בין אם אנשים אוהבים את הסרט או לא, רק אני יכולתי לעשות אותו. לא עיתונאי או צלם אופנה, שלא משנה כמה הם גאונים, הם לא היו יכולים לשבור את מעטה הפרטיות של פרנקה".
שאלת אותה הכול?
"שאלתי אותה הכול, בין אם זה נכנס לסרט או לא. אני חושב שסגרנו את כל השאלות הפתוחות שנותרו בינינו. בכנות מלאה, אני חייב להודות שהמוות שלה הוא אירוע עצוב, אבל אני חי איתו בשלום. זה נשמע מוזר, הא? אבל אני חושב שהסרט עזר לי המון בתהליך הפרידה ממנה. הרבה פעמים אנחנו לא שלמים עם המוות של ההורים שלנו, כי נותרו לנו שאלות רבות שלא שאלנו אותם. ילדים רואים בהורים מטרות: אנחנו שונאים אותם רוב הזמן ואוהבים אותם כשהם עושים משהו מיוחד עבורנו. אין לנו הזדמנות להכיר את ההורים שלנו באמת, לשאול אותם על מה הם ויתרו בחיים, כמה פעמים הם אהבו בחייהם, או ממה הם פוחדים".
"אין לי זיכרונות של אמא שלי מחוץ לעבודה"
קרוציני, 34, הוא צלם סטילס ובמאי קליפים וסרטים, שהתפרסם בשנים האחרונות בעיקר בשל בנות הזוג שלו. בשנת 2014 ניהל רומן מתוקשר עם הזמרת לנה דל ריי, ולאחרונה התארס לבי שפר, בתה של עורכת ווג אמריקה, אנה ווינטור. רמזים לרומן בין השניים נחשפו בחודש אוקטובר אשתקד, כששפר הגיעה יחד עם ווינטור להקרנת הסרט בניו יורק, אך השמועות זכו לאישור כשלטקס האשכבה שנערך לסוזאני בקתדרלת הדומו בפברואר, הגיעו השניים בידיים שלובות. הופעת הבכורה הפומבית של השניים נערכה בשבוע שעבר, בטקס הגאלה של המטרופוליטן בניצוחה של ווינטור. שפר הגיעה בשמלה של בית האופנה אלכסנדר מקווין, קרוציני בחר בחליפה כחולה של המותג דניס פריסון.
"אני ובי מכירים כבר 20 שנה לפחות, אבל בשנה האחרונה היחסים בינינו התהדקו", הוא אומר, בהתייחסות ראשונה לתקשורת מאז נחשף לפני כחודש וחצי דבר האירוסין של השניים. "האימהות שלנו היו חברות טובות ב-30 השנים האחרונות, ואני ובי הכרנו כבר כילדים. ביני לבין אנה ווינטור יש יחסים טובים מאוד".
באופן כללי, כשזה מגיע לחייו האישיים, כפי שאפשר ללמוד גם מצפייה בסרט, קרוציני לא מנדב בקלות אינפורמציה. כשהוא נשאל מה זיכרון הילדות הכי חזק שלו, הוא מספר על שעות ארוכות שבילה במשרדי ווג בצל אמא קרייריסטית. "הזיכרון החזק שלי הוא מהימים שהפקות האופנה היו מגיעות, וכל התמונות היו נפרשות בחדר שלה. היו לי גם הרבה זיכרונות רגועים, כמו שאני משחק עם ילדים אחרים בים, אבל אין לי הרבה זיכרונות של אמא שלי מחוץ לעבודה. היא רוב הזמן עבדה".
מה היתרונות ומה החסרונות להיות הבן של פרנקה סוזאני?
"יכולתי ללמוד ולטייל בכל מקום שרק רציתי בעולם, ולמדתי צילום מהמאסטרים הגדולים בעולם, כמו פיטר לינדברג וברוס וובר, שהם חברים טובים של אמא שלי. מצד שני, זה מביא איתו את הסטיגמה הקבועה, שהגעתי לאן שהגעתי רק בגלל שאני הבן של פרנקה. והאמת, זה נכון. זה עזר לי בתחילת הדרך, אבל כשהייתי בן 27 הפסקתי להרגיש את זה. למדתי שמה שאני עושה מייצג רק אותי, וגם התחלתי להרוויח מספיק כסף מצילום. אני חושב שהשפה האסתטית של ווג איטליה שאמא שלי הביאה איתה, השפיעה על איך שאני מסתכל על דברים, כי אני תמיד מחפש זווית אחרת בכל דבר שאני עושה".
______________________________________________________
ומי היתה הוונדר וומן הראשונה של ישראל?
