ילדת הפלא עזבה את האופרה וחזרה אליה בעזרת טראמפ, ביבי ומירי רגב

שום דבר בילדות הדחוסה והסוערת של אגם אנגלרד-סער לא הכין אותה לחיים השגרתיים שהיא מנהלת בשנים האחרונות. מי שגדלה כילדת פלא והייתה אמורה להיות זמרת אופרה בינלאומית, גרה כיום בשכונה שקטה בהוד השרון, נשואה לאיש הייטק, מגדלת שלושה ילדים ועוסקת בהוראת מחוננים.

עוד בערוץ אנשים:

• מסכנת חיים לכושר מלא: השיקום המופלא של האופנוענית שנפצעה
• היו שלום: מילות הפרידה המצמררות שכתבה חולת ALS לפני מותה
• בחזרה לבית הילדים: מבט מפוכח ולא מתגעגע על הילדות בקיבוץ
  

"חשבתי שבכלל לא אתחתן", היא אומרת בחיוך. "תכננתי חיים מיוסרים של אמנית בודדה שמבלה כל ערב בחדר הלבשה אחר בבירה אירופית אחרת - ובסוף אני עם מפזר חום וכביסות מטיולי בוץ עם הילדים".

ובכל זאת, לאחרונה היא שוב שרה: לעמוד הפייסבוק שלה העלתה סרטונים קצרים עם קטעי אופרה בביצועה, להם צירפה טקסטים בעניינים אקטואליים שכתבה. אחד הסרטונים מוקדש לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ ("הו, מר טראמפ, אל תבאס/ תגיע גם, יהיה פה כיף"); סרטון נוסף עוסק בשרת התרבות, מירי רגב ("הו, גברת מירי רגב/ בואי אליי הערב/ נשב אז במרפסת/ אל תהיי כועסת" – את שני הסרטונים ניתן לראות למעלה); ויש גם סרטון בשם "ציפורי לילה משוחחות", שכולל דיאלוג מושר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לאשתו שרה ושעוסק בחקירות שהם עוברים כעת. אנגלרד-סער מבצעת בו זמנית את תפקידיהם של שני בני הזוג.

צפו בסרטון:

הייתי מכושפת

אנגלרד-סער (35) נולדה בגבעתיים, בת אמצעית לאב ממוצא גרמני ולאם שעלתה מעיראק. "זה היה בית שתמיד שמעו בו מוזיקה קלאסית", היא אומרת. "התחלתי ללמוד כינור ולשיר במקהלת הילדים מורן בגיל שבע, וכשהייתי בת 13 שלחה אותי מנצחת המקהלה, נעמי פארן, להיבחן להפקה של 'חלום ליל קיץ' באופרה הישראלית. המנצח, גארי ברתיני, שמע אותי ונתן לי תפקיד של סולנית".

משלב זה היא לא ראתה שום דבר מלבד אופרה. "הייתי מכושפת, כמו חברה בכת. שרתי בשתי מקהלות במקביל, לקחתי שיעורי פיתוח קול, הופעתי בקונצרטים לנוער וטסתי לאודישנים, לרסיטלים ולכיתות אמן בחו"ל בכמות לא סבירה. טסתי לבד לסין; ישנתי אצל משפחות יהודיות באירופה; את ליל הסדר חגגתי בארצות הברית, בלי משפחתי. מגיל 13 עד 20 היומן שלי נראה כמו של אישה בת 40".

אורח החיים הזה גבה ממנה מחיר כבד, שכילדה היא לא יכלה להבין אותו. "התפקיד שהמוזיקה שיחקה בחיי מחק את כל החיים החברתיים: לא הלכתי למסיבות, לא יצאתי למועדונים, כי תמיד הייתי צריכה ללכת לישון מוקדם ולשמור על הקול. במקהלות לא היו לי חברות אמיתיות, כי קיבלתי הרבה סולואים ולא פרגנו לי. גם בבית הספר היה לי קשה: הייתי חוזרת מהאופרה לפנות בוקר והולכת למחרת ללימודים, לפעמים עם שאריות איפור. הרגשתי כמו מוצר, אם כי היו גם חוויות מרגשות. אני זוכרת שבגיל עשר הופעתי בכנסייה בגרמניה, וניגש אליי איש מבוגר שסיפר לי שהוא קצין אס-אס לשעבר, וזאת פעם ראשונה שהוא שומע ילדה יהודייה שרה, ושהוא מצטער על מה שעשה".

בגרמניה היא הייתה אמורה להתחיל את הקריירה הבינלאומית. אחרי שירות צבאי כמוזיקאית מצטיינת ולימודים בבית הספר למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב, היא טסה לברלין כדי לממש את הפוטנציאל ולהתחיל לעבוד כזמרת מקצועית, אבל דווקא אז משהו השתבש.

תמונת ילדות. "הרגשתי כמו מוצר, אם כי היו גם חוויות מרגשות"

באופרה "חלום ליל קיץ". "כל הזמן אמרו לי שאני אהיה זמרת ענקית"

"כילדה שרתי בכיתות אמן של מורות גדולות, וכל הזמן אמרו לי שם שאני אהיה זמרת ענקית. בסוף הגעתי אל שנות ה-20 שלי כשאני מעולה מבחינה קולית, אבל תשושה לגמרי. נמאס לי לשמור על עצמי כמו אתרוג. רציתי להיות בחורה רגילה. הגעתי למצב שקיבלתי הצעות מעולות ולא לקחתי אותן. קיבלתי חוזה עם אופרה גרמנית - וביטלתי. הלכתי לאודישנים שאנשים הורגים כדי להגיע אליהם, ורק חיכיתי שהם יסתיימו. היו לי את כל התנאים לעוף, ובכל פעם בחרתי בבית. ברחוב ראיתי עגלות עם ילדים, וזה מה שרציתי".

אחרי שנתיים וחצי בברלין החליטה לחזור לארץ. באותה תקופה היא כבר הייתה נשואה לתומר וציפתה לילד ראשון, אבל עדיין התעקשה לנסות להגשים את חלום הילדות שלה – הפעם בישראל. היא הופיעה באופרה הישראלית במקביל להקמת משפחתה ולהולדת ילדיה - איתם (תשע), אמרי (שבע) והדי (ארבע) – וההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.

"ביום של קונצרט חשוב הייתי צריכה להגלות את הילדים מהבית, כי לא יכולתי לדבר איתם", היא נזכרת. "בחורף כל המשפחה קפאה מקור, כי המזגן מייבש את מיתרי הקול, אז לא הפעלתי אותו. אני אמא טוטאלית, ואחרי כל הופעה רציתי רק להוריד את האיפור ולחזור להיות עצמי. לא יכולתי להיכנס לתפקיד עד הסוף. עזבתי את האופרה ועשיתי הסבה מקצועית להוראת מחוננים".

אחרי שלמדה את התחום, עבדה במכון אריקה לנדאו לקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות, הפועל באוניברסיטת תל אביב, ובאגף למחוננים של משרד החינוך. היא גם הקימה וניהלה מרכז למחוננים בבאר יעקב. "דרך הוראת המחוננים תיקנתי את החוויה שלי ולמדתי את עצמי", מסבירה אנגלרד-סער. "הייתי ילדה מצטיינת שקיבלה במתנה כישרון גדול, אבל זה לא אומר שהייתי חייבת לתת לו לנהל לי את החיים. רק כשהבנתי את זה, התחלתי להיות אדם יותר מאושר. כיום אני לא מסתנוורת מהכישרון של התלמידים שלי אלא חושבת על הצרכים הרגשיים שלהם".

את ילדייך תעודדי להצטיין?

"צריך כוח גם בשביל לדחוף את הדור הבא, ולא בטוח שיש לי אותו. הבת שלי, לדוגמה, שרה מדהים, ואני לא בטוחה שאני רוצה שהיא תהיה זמרת".

אנגלרד-סער בביתה. "חולמת לקבל פינה ב'גב האומה'"(צילום: יאיר שגיא)

רציתי להיות מצחיקה

לדבריה, היא שרה לילדיה כל הזמן, ולא היה לה צורך לחזור לשיר בצורה מקצועית. הסרטונים שהעלתה לרשת נולדו בעקבות סרטון שהכינה לכבוד יום הולדת של חברתה פנינה רוזנבלום, שבו שילבה קטע אופראי עם מילים הומוריסטיות. היא כל כך נהנתה מזה, שהחליטה להמשיך.

"בסרטונים האלה אני עושה את מה שהיה אסור לי לעשות באופרה", היא אומרת. "הרי הדיסציפלינה הקלאסית מאוד רצינית, והכל מוקפד ומחושב. אני רציתי לדבר עם הקהל בין הקונצרטים, וזה היה אסור. רציתי להיות מצחיקה, אבל סולנית לא יכולה להיות מגניבה. הייתי צריכה להתאפר, ללכת עם עקבים, מחוכים וקרינולינות - ושנאתי את זה. עכשיו אני שרה בסלון עם גופייה, בלי לשנן באיטלקית ובלי לשבור את השיניים על הדיקציה בגרמנית".

את מנסה להביע עמדות פוליטיות דרך הסרטונים האלה?

"המילים שלי מתוחכמות, כך שאי אפשר לדעת למי הצבעתי. אני מחפשת את ההומור בנושאים שנשחקו מכל כיוון. כבר פנתה אליי תזמורת והציעה לי לעבוד איתה על פורמט של טקסט אקטואלי בביצוע אופראי. החלום שלי היום זה לקבל פינה ב'גב האומה'".

_____________________________________________________

גם אושר סבג הוא זמר אופרה, ולא תאמינו מה הוא עושה חוץ מזה. הקליקו על התמונה:

"הקריירה שלי נמצאת עכשיו במקום הראשון, כך שקשה לי לפנות זמן לזוגיות". הקליקו על התמונה (צילום: יוסי צבקר)