הודי, גרמני, צרפתי ושני ישראלים עושים יחד קידוש בבאר שבע

    זו לא התחלה של בדיחה, אלא מיזם חדש באוניברסיטת בן גוריון. כתבת Xnet הצטרפה אליו וגילתה מה חושבים סטודנטים מחו"ל על נתניהו, עוף ממולא ושקדי מרק

    סהר אלמוג

    |

    25.01.17 | 03:33

    צפו: האורחים מחו"ל והמארחים הישראלים מקבלים את השבת
    צילום: סהר אלמוג
    ראג'ו בסקר מהודו (מימין), שיר אוחנונה מישראל, אלכס קוקייר מצרפת ומיכאל היינה מגרמניה. לכולם דעה זהה על נתניהו, טראמפ ומרקל (צילום: חיים הורנשטיין)
    ראג'ו בסקר מהודו (מימין), שיר אוחנונה מישראל, אלכס קוקייר מצרפת ומיכאל היינה מגרמניה. לכולם דעה זהה על נתניהו, טראמפ ומרקל (צילום: חיים הורנשטיין)
    שיר אוחנונה ועמנואל אברהמי (מימין) עם הסטודנטים הזרים בביתם בבאר שבע. עד כה התקיימו עשר ארוחות בהשתתפות כ-30 אורחים מחו"ל  (צילום: סהר אלמוג)
    שיר אוחנונה ועמנואל אברהמי (מימין) עם הסטודנטים הזרים בביתם בבאר שבע. עד כה התקיימו עשר ארוחות בהשתתפות כ-30 אורחים מחו"ל (צילום: סהר אלמוג)

    ערב שבת של תלמידי אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע שונה מכל ערב אחר: ברחובות סביב הקמפוס שורר שקט, ובמקום תיקים כבדים ומחשבים ניידים, הסטודנטים נושאים בידיהם תבניות מהבילות, סירים ובקבוקי יין. ארוחות שבת הסטודנטיאליות נעשו זה מכבר חלק בלתי נפרד מהתדמית החברתית שדבקה באוניברסיטה הדרומית, ולאחרונה הצטרפו אליהן שחקני חיזוק - סטודנטים מחו"ל שלומדים בבירת הנגב ומתארחים אצל חבריהם המקומיים לארוחה חגיגית סביב השולחן, כולל הקידוש המסורתי.

     

    >> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

     

    עוד בערוץ אנשים:

     

     

     

    הרעיון נולד במשלחת סטודנטים מבן גוריון שיצאה בשנה שעברה לגרמניה מטעם ארגון הלל, המאגד סטודנטים יהודים מרחבי העולם. "דיברנו שם הרבה על זהות יהודית", מספרת שיר אוחנונה (24), סטודנטית שנה ב' לכימיה, שהייתה חברה במשלחת. "כשחזרנו, חשבנו על פרויקט שישקף את מה שלמדנו ויענה על צורך שקיים באוניברסיטה". חברי המשלחת פנו לאגודת הסטודנטים, ותוך זמן קצר נתלו בקמפוס הבאר-שבעי כרזות שהזמינו תלמידים לארח ולהתארח. עד כה התקיימו 35 ארוחות, שבהן השתתפו כ-80 סטודנטים זרים, ועכשיו נבדקת אפשרות שהפרויקט יימשך גם בסמסטר הבא.

     

    "המטרה היא לא להראות לסטודנטים הזרים ארוחה יהודית משפחתית", מסבירה אוחנונה, "אלא ארוחה סטודנטיאלית שהיא חלק מהתרבות הבאר-שבעית, שבה אתה אוכל עם החברים ולא עם המשפחה. עם זאת, גם אצלנו, כמו בארוחה יהודית מסורתית, הדגש הוא על תחושת הביחד".

     

    שיר אוחנונה, המארחת. "בדרך כלל אנחנו לא עושים קידוש, אבל הפעם נעשה" (צילום: חיים הורנשטיין)
      שיר אוחנונה, המארחת. "בדרך כלל אנחנו לא עושים קידוש, אבל הפעם נעשה"(צילום: חיים הורנשטיין)

       

      ישראל בחרה בי, לא להפך

       

      ראג'ו בסקר (25), דוקטורנט לביולוגיה מהודו, הוא כבר שועל ותיק בפרויקט האירוח. "זו כבר הארוחה השלישית שלי", הוא מספר. "אחרי יותר משנתיים בישראל, הארוחות האלה נתנו לי הזדמנות להכיר סטודנטים ישראלים מחוץ לאוניברסיטה. ממש שמחתי על ההזמנה".

       

      הארוחה השלישית של בסקר נערכת בדירה של שיר אוחנונה, מיוזמות הפרויקט, ושותפה עמנואל אברהמי. מתחילים בשיחת חולין קצרה בסלון, ואחריה עוברים כולם לפינת האוכל. "בדרך כלל אנחנו לא עושים קידוש, אבל הפעם נעשה לכבודכם", אומרת אוחנונה לאורחים (צפו בסרטון למעלה). כוס היין מתמלאת, אוחנונה מברכת, ואלכס קוקייר (25), מאסטרנט במדעי המחשב מצרפת, שולף כיפה ומניח אותה על ראשו. "אני יהודי, אז זו כבר הפעם השלישית שלי בישראל, ועכשיו אני חושב על עלייה", הוא אומר. "אני מרגיש פה בבית".

       

      האורחים מתיישבים ליד השולחן, המרק מוגש, אוחנונה מציעה גם שקדי מרק, וההתרגשות בחדר גוברת. "מגניב! ראיתי אותם בסופר ולא ידעתי מה זה", מציין בחיוך מיכאל היינה (27), דוקטורנט לביוטכנולוגיה ולכימיה ביולוגית מגרמניה, ומוסיף כף גדושה של שקדים למרק.

       

      הסטודנט הגרמני מצא כאן אהבה. הצרפתי רוצה לעשות עלייה. האורח מהודו משחק פה קריקט ומתפעל מהמהלכים של משה דיין במלחמת ששת הימים

      אז מה מביא אותם לישראל, לבאר שבע ולארוחת שבת?

       

      "אני תמיד אומר שישראל בחרה בי ולא להפך", אומר היינה, שכבר נטמע בנוף המקומי בעזרת סריג של קסטרו. "ראיתי באתרי אינטרנט גרמניים שמחפשים באוניברסיטה העברית חוקרים מהתחום שלי, ואמרתי לעצמי שזו הזדמנות מגניבה. אני צעיר, רווק, ותמיד רציתי להתנסות בחוויה כזו במדינה אחרת. הגעתי לתוכנית לימודים משותפת של העברית ובן גוריון והחלטתי לגור בבאר שבע. אני לא יהודי, אז אנשים לא מבינים למה הגעתי דווקא לכאן ולמה אני רוצה להישאר, אבל זו כבר השנה השלישית שלי פה".

       

      מאז שהוא פה, השתנה הסטטוס הזוגי שלו: עכשיו יש לו חברה גרמנייה, שאותה הכיר דווקא בישראל. "שמעתי שהגיעה קבוצה של צעירים גרמנים לתוכנית קיץ באוניברסיטה; ביקשתי לפגוש אותם, וככה הכרנו. מאז היא כבר חזרה לגרמניה, ואני בינתיים פה".

       

      בסקר: "אני רציתי להגיע לישראל כדי ללמוד במכון ויצמן, אז התחלתי להתעמק בהיסטוריה של העם היהודי, ומאוד התרשמתי. בסוף הגעתי לבאר שבע בגלל הפרופסור שאצלו רציתי ללמוד. קראתי כבר על זוכי הנובל הישראלים ועל הסייבר כאן, וגם התלהבתי מהמהלכים של משה דיין במלחמת ששת הימים".

       

      הסטודנט ההודי גם הופתע לגלות שבאר שבע יכולה להזכיר לו את הבית. "אני אוכל הרבה במסעדה ההודית המקומית, שהיא מומלצת, אבל הגיע הזמן שתחליף את התפריט, כי הוא כבר משעמם. אני גם משחק כאן קריקט. יום אחד הלכתי לסופר, ובדרך ראיתי חבורת הודים בעיצומו של משחק. הצטרפתי לקבוצה, ומאז אני נפגש איתם לאימון כל שבת בשמונה וחצי בבוקר. הקבוצה מורכבת כולה מהודים יהודים שעלו לישראל, אבל הם מוכנים לקבל כל מי שרוצה להצטרף".

       

      ראג'ו בסקר מהודו. "התחלתי להתעמק בהיסטוריה של העם היהודי" (צילום: חיים הורנשטיין)
        ראג'ו בסקר מהודו. "התחלתי להתעמק בהיסטוריה של העם היהודי"(צילום: חיים הורנשטיין)

        מיכאל היינה מגרמניה. "הלכתי לסדנת בישול צמחוני ולשיעורי סלסה" (צילום: חיים הורנשטיין)
          מיכאל היינה מגרמניה. "הלכתי לסדנת בישול צמחוני ולשיעורי סלסה"(צילום: חיים הורנשטיין)

           

          שלושת הסטודנטים הזרים גרים בדירות שותפים סביב האוניברסיטה, אבל רק אחד מהם, קוקייר, בחר לגור עם שני סטודנטים ישראלים. "אני לומד עברית באולפן, אבל השותפים שלי מדברים כל כך מהר, שדי קשה לי להבין אותם", הוא אומר. "אני בקושי מדבר צרפתית מאז שהגעתי לבאר שבע, כי הצרפתים נמצאים בעיקר במרכז הארץ, אבל החלטתי להגיע לכאן כי רציתי לראות את ישראל שמחוץ לתל אביב. כשבדקתי איפה כדאי ללמוד, כולם אמרו שבאר שבע הכי טובה לסטודנטים, אבל אחרי שהייתי בחילופי סטודנטים באנגליה ובהונג קונג, החוויה כאן פחות מסעירה משציפיתי. אין פה כל כך תחושה אורבנית או אדריכלות מעניינת, אבל יש לי חבר שמנגן בתזמורת המקומית, אז אני מקבל כרטיסים בחינם".

           

          היינה, שהגיע לבאר שבע מדרזדן, חולק בתוקף על דעתו. "באר שבע היא עיר קטנה, זולה, והכל כאן קרוב. אני גר עשר דקות מהמעבדה ודקה מהפאב. בירושלים אתה גר במעונות או בעיר בעלות של 3,000 שקל - בהצלחה עם זה", הוא מתמצת במשפט אחד את יתרונותיה של בירת הנגב.

           

          אוחנונה, שהגיעה לעיר מהיישוב גן נר שבצפון, מסכימה איתו. "אני אוהבת את באר שבע. מה שכיף בעיר הזו הוא שתמיד יש לאן ללכת. בגן נר, כשרוצים לצאת לבירה באמצע השבוע, אי אפשר, כי הכל סגור. אני רציתי ללמוד פה כי אנשים מגיעים לעיר לא רק כדי להיות סטודנטים. להבדיל, מי שלומד בתל אביב או בירושלים, רוצה להיות קרוב לחברים, לעבודה או להישאר לגור אצל ההורים. בבאר שבע, כשאני חולה, החברים שלי דואגים לי".

           

          אלכס קוקיייר מצרפת. "חברה ישראלית תגרום לי להישאר" (צילום: חיים הורנשטיין)
            אלכס קוקיייר מצרפת. "חברה ישראלית תגרום לי להישאר"(צילום: חיים הורנשטיין)

             

            חמים יותר, עוזרים יותר

             

            לשולחן מוגש עוף שלם ממולא קוסקוס עם פירות יבשים ושקדים. האורחים מתלהבים, והשיחה גולשת למחוזות הסטודנטיאליים המוכרים. "הפרופסור שלך אדיר", אומר להיינה המארח אברהמי, סטודנט לתואר שני בביולוגיה. "נכון, אנחנו נפגשים כל שישי בצהריים בבית קפה בעיר העתיקה ומשחקים משחקי קופסה. במהלך הלימודים גם הלכתי לסדנת בישול צמחוני ולשיעורי סלסה באוניברסיטה", מגלה האורח מגרמניה ושובר את תדמית החוקר המסתגר.

             

            "אני דווקא חושב שרחובות תוססת יותר", אומר בסקר. "בבאר שבע אני בדרך כלל הולך מהבית למעבדה וחזרה".

             

            כשעוברים לסלון, לשלב העוגה והתה, השיחה מגיעה לפוליטיקה, ובשלב זה כבר קשה להבחין מאיזו מדינה הגיע כל אחד מהנוכחים: כולם סולדים מטראמפ, כולם בוחשים בחקירות ראש הממשלה ותוהים לגבי סיכוייו להיבחר שוב. "נתניהו הוא כמו מרקל: לא אוהבים אותו, אבל אין אלטרנטיבה", אומר היינה וקולע לדעת כל היושבים בחדר.

             

            מה אתם חושבים על הישראלים?

            בסקר: "אני אוהב את זה שהם אומרים בפנים את מה שהם חושבים. גם יש להם אינטואיציה טובה, אבל מוזר שהם לא עובדים בשישי-שבת, ואי אפשר ללכת לשום מקום".

             

            קוקייר: "בהשוואה לאירופאים, הישראלים חמים יותר ועוזרים יותר. הם לא מכריחים אותך לעשות דברים בדרך מסוימת, וגם סלחנים יותר ביחס לכישלון. נראה לי שהם גם נהנים יותר מהחיים, וזה פרדוקס, כי זו מדינה שבה הכל יכול להשתנות מהיום למחר".

             

            כמה זמן אתם מתכננים להישאר בארץ?

            היינה: "אני שונא את השאלה הזו. כאילו שכבר רוצים שתלך".

             

            קוקייר: "חברה ישראלית בהחלט תגרום לי להישאר".

             

            _______________________________________________________

             

            אם הסטודנטים הזרים יפגשו אותו בקמפוס, יהיה להם מעניין. הקליקו על התמונה:

             

            "המסע היה מפחיד. לא קל להתארח בבתים של אחרים". הקליקו על התמונה (צילום: אביב שאול)
            "המסע היה מפחיד. לא קל להתארח בבתים של אחרים". הקליקו על התמונה (צילום: אביב שאול)

             

             
            הצג:
            כל התגובות לכתבה "הודי, גרמני, צרפתי ושני ישראלים עושים יחד קידוש בבאר שבע"
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד