עם קוקו רפוי, זיפי זקן וטוטאל לוק של קומונר בשנת שירות, עירד אייכלר (41) מקיבוץ ניר אליהו נראה פחות כמו איש עסקים ויותר כמו פעיל חברתי. אייכלר מכהן כיו"ר עמותת שכולו טוב, המשלבת אנשים בעלי צרכים מיוחדים ביוזמות תעסוקתיות, כך שלמעשה הוא חובש את שני הכובעים גם יחד.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- היה זמר מצליח בחו"ל והיום הוא סטארטאפיסט באשדוד הביאה לעולם תאומים בעזרת פונדקאות וילדה בעצמה תינוק נוסף יצאה למסע לבד בספרד: 800 ק"מ בחמישה שבועות
"מטרת העמותה שלנו היא לשלב בקהילה אנשים עם נכות נפשית, כך שאני מחבר בין הצד היזמי לצד החברתי", הוא מסביר. "יש לנו כ-3,000 מתמודדי נפש שמקבלים מאיתנו שירות שיקומי ופועלים בדוכני מכירה בקניונים, בחנויות, במפעלים ובבתי קפה כהכנה ליציאה לשוק החופשי".
המודל של העמותה כבר זוכה להכרה בינלאומית: ב-22 בפברואר יעלה אייכלר על בימת עצרת האו"ם בניו יורק יחד עם הגר אלוש, שבנתה את המודל, ועופר כהן, מנכ"ל העמותה, ויקבל פרס מטעם Zero Project - ארגון בינלאומי הפועל בשיתוף האו"ם כדי לצמצם את הדרתם של בעלי נכויות ברחבי העולם. "זו גאווה גדולה לקבל את הפרס הזה", אומר אייכלר. "זו גם הכרה משמעותית בעמותה שלנו ובכל מה שקורה בארץ בנושא שיקום של אנשים עם נכויות. 30 אחוז מהאנשים שנעזרים בעמותה שלנו יוצאים החוצה ומוצאים עבודות, וזו תוצאה יפה מאוד, כי הממוצע העולמי הוא בין שלושה לשבעה אחוזים בלבד".
איך אתה מסביר את הצלחת המודל שלכם?
"הוא גמיש, נותן ליווי רצוף למטופלים וכולל אינטראקציה תמידית עם הקהילה ויצירת משמעות אישית לתהליך השיקום של כל אדם".
ביקור במפעל שוקולד שבו עובדים מטופלי העמותה:
כאחד האדם
כל הפעילות הזאת התחילה במסיבה אחת, בסילבסטר 2002. "אחרי השירות הצבאי עבדתי כמדריך בהוסטל לנערות", מספר אייכלר, "ומשם התקדמתי לתפקיד רכז חברתי ברשת הוסטלים. בשלב מסוים שמתי לב שכל הפעילות החברתית נעשית רק עבור האנשים שגרים בהוסטלים, כך שאין להם שום אינטראקציה עם הסביבה. החלטתי להפיק מסיבת סילבסטר לבעלי צרכים מיוחדים ולאנשים רגילים. ביקשתי רשימה של הוסטלים, והרשימה הזאת שינתה את חיי".
ממש במקרה הייתה זו רשימת הוסטלים בתחום בריאות הנפש, ואייכלר פנה אליהם עם הצעה שנשמעה אז מהפכנית. "אנשי מקצוע חשבו שזה מוזר שאנשים עם נכות נפשית ייצאו למסיבה רגילה", הוא נזכר. "הם שאלו מי ישמור עליהם, איך הם יגיעו ואיך יסתדרו, ואני הבטחתי שלא יהיה אלכוהול. הזמנתי אנשים מההוסטלים וגם חברים שלי וסטודנטים, והתוצאה הייתה אחת המסיבות הכי מדהימות שהייתי בהן. אנשים שמחו בטירוף ולא רצו ללכת.
"באותה תקופה גרו 500 מתמודדי נפש בהוסטלים בכל גוש דן, ומתוכם הגיעו למסיבה 200. הם הרגישו כאחד האדם; אף אחד לא התייחס אליהם בצורה יוצאת דופן. שאר המשתתפים הרגישו שהיו חלק ממשהו גדול ושעשו משהו למען אחרים.
"בעקבות ההצלחה המשכתי לארגן מסיבות, טיולים ועוד פעילויות מעורבות וקיבלתי פידבקים מצוינים. הבנתי שכל מה שצריך זה גשר שיאפשר לאנשים האלה לבוא למקומות נורמטיביים ולהתערות בקהילה. בדיוק באותו זמן הועבר חוק שיקום נכי נפש בקהילה, ומשרד הבריאות התחיל לפתוח מסגרות שהתבססו על אותה תפיסת עולם. נוצר שיתוף פעולה ביני לבין האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, וחתמנו על חוזה לפיו אני אספק למדינה שירותי שיקום. בנינו מודל של דוכני מכירה בקניונים, שמוכרים בהם מתמודדי נפש, ואני זוכר שכשפתחנו את הדוכן הראשון, מנהלת השיווק בקניון חששה שהם יישבו לבד, בלי שמירה".
אתה לא חששת לקחת את האחריות הזאת?
אייכלר כבר רגיל לשאלה הזאת, אבל הוא לעולם לא מתעייף מלענות עליה. "אחת העוולות הכי גדולות של דורנו היא יצירת הסטיגמה לגבי התמודדות עם אתגרים נפשיים. המון פעמים אנחנו משתמשים במושג 'חולה נפש', שפוגע באוכלוסייה שלמה שבינה לבין המקרים הקיצוניים אין שום קשר. אני עובד עם אנשים שמתמודדים עם אתגרים כמו דיכאון, שמיעת קולות ובדידות, והם לא מיוחדים בשום צורה שהיא. אותה מנהלת שחששה מאיתנו, ראתה אחרי שבועיים שאני רק יושב ליד הדוכן וקורא ספרים, והבינה שלא צריך אותי שם. היום אנחנו מפעילים 600 איש מדי יום בקניונים בכל הארץ".
צפו בהרצאה של אייכלר:
אכפת לילדים מאנשים שקשה להם
הוא נולד בבאר שבע, עבר בילדותו בין יישובים רבים, וכבר מגיל צעיר עסק בפעילות חברתית. "בתור נער ארגנתי קייטנות לילדים שההורים שלהם עבדו, ודאגתי לחיות. היום אני טבעוני". אביו היה בעל מפעל לעיטור קרמיקה, ואמו הייתה אשת חינוך - "במובן העמוק של המילה", לדבריו. "היא הייתה עסוקה בבניית עולם יותר טוב דרך הדור הבא; הייתה אדם ערכי ואידיאולוגי, וזה מאוד השפיע עליי. היא נפטרה לפני שנתיים, כשכבר הייתי עמוק בתוך היזמות החברתית, ואיש לא היה גאה בי יותר ממנה".
חשוב לו להדגיש שפעילות העמותה שבראשה הוא עומד, נקייה לחלוטין. "הדו"חות שלנו מפורסמים ברשת, כולל משכורות, הכנסות והוצאות. אין אצלנו תרומות, אין מתנדבים, ואני מקבל משכורת שנקבעת על ידי הוועד המנהל. למשרד הבריאות יש שירותים מאוד מתקדמים עבור אנשים עם נכות נפשית, והדברים נעשים במקצועיות ובהבנה שזה כסף ציבורי שיש עליו אחריות".
אשתו מיכל היא ד"ר לביולוגיה שעושה הסבה לעבודה סוציאלית, ויש להם ארבעה ילדים – ליאור (12), גילי (עשר), מעיין (חמש) ואייל (שנה). "הילדים שלי ממש גדלים בעמותה", אומר אייכלר. "הגדולים כבר הולכים כל קיץ לעבוד במפעלים. הם מאוד אחראים חברתית, ואכפת להם מאנשים שקשה להם".
_______________________________________________________
גם זוגתו של אחד האמנים המצליחים בישראל עומדת בראש עמותה חשובה. הקליקו על התמונה:
