"נולדתי ברוסיה ועליתי לארץ בגיל שמונה. אחרי הצבא למדתי תיאטרון. בחופשת הסמסטר נסעתי לאילת, הכרתי ביטניק פולני והתאהבתי. עזבתי את הלימודים ועברתי לגור איתו בקומונה של היפים על החוף. אחרי חמש שנים, כשהוא התאהב במישהי אחרת, התפרקתי לרסיסים. התחלתי לשתות ולהשתמש בסמים קשים, במעין תהליך התאבדות איטי. כל מי שהיה איתי באותה תקופה, לא שרד. לי היה יותר מזל משכל: מאחר שאני לא מסוגלת לחיות בשגרה, בסוף גם צורת החיים הזו נמאסה עליי.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- כוכב "הישרדות" עזב עבודה כדי להפיץ ערכים שבהם הוא מאמין העולה מאוסטרליה זכתה באליפות עולם כנציגת ישראל העיתונאית התגיירה ופרשה מהטלוויזיה הגרמנית לטובת ערוץ כחול-לבן
"בגיל 27 יצאתי לטיול טרמפים ברחבי אירופה. כשהגעתי לפירנצה, ראיתי ציירי פורטרטים ברחובות והחלטתי שגם אני יכולה. במשך הזמן התמקצעתי, ציירתי פורטרטים בשווקים ובבתי מלון והתפרנסתי מצוין. אחרי שלוש שנים נמאס לי וחזרתי לאילת, אבל אחרי שראיתי אישה מבוגרת מסטולית בפאב, דמיינתי את עצמי בגילה ונבהלתי. חזרתי לתל אביב ולמדתי תכנות מחשבים.
"בערב שבו קיבלתי את התואר, הלכתי לחגוג בפאב, ושם פגשתי את דוסון סימונדס, בריטי, מבוגר ממני ב־16 שנה, שהגיע ארצה לעבוד בתע"ש. הוא הציע לי משקה, ומאז לא נפרדנו. הוא היה בן 50, פרוד, אב לשתיים וסבא, ואני בת 34, רווקה ללא ילדים. אף פעם לא ילדתי, לא התאים לי להיות אמא. כשהייתי בת 40, התחתנו.
"לשנינו לא היו שורשים שחיברו אותנו למקום מסוים. וכך, אחרי החתונה, החלטנו לעבור לחיות בלנזרוטה, האי הכי צפוני באיים הקנריים, שמורכב מהרי געש ולכן זכה לכינוי 'אי השטן'. זה אי שמוצף בתיירים כל השנה, והחיים בו זולים מאוד. ציירתי פורטרטים בבתי מלון והרווחתי המון. לדוסון היו ידיים טובות והוא עסק בעבודות מכל הבא ליד. היו לנו חברים, היה לנו אחד את השנייה, היינו מאוהבים. במשך חמש שנים חיינו חיים פשוטים ונהדרים.
"בוקר אחד ביקשתי מדוסון לשלוח טופס לוטו שמילאתי. מאחר שלא הייתה לנו מכונית, חבר התנדב לקחת אותו העירה. בדרך הוא סטה והתנגש בעוצמה בג'יפ שבא ממול. שניהם נהרגו במקום.
"באותו יום ציירתי תיירים באחד המלונות. כשחזרתי והוא לא היה, התחלתי לחפש אותו בפאבים. כשלא מצאתי אותו, חשבתי שאולי נשאר לישון אצל החבר, ונרדמתי. כשקמתי בבוקר, שני זרים דפקו לי בדלת. לא היו צריכים להגיד לי. ידעתי שהוא איננו.
"התפרקתי לגמרי. נשארתי אלמנה בת 44, בודדה ואומללה. שום דבר לא ניחם אותי. התחלתי לשתות עד אובדן חושים, ואז חברים טובים שלנו קנו לי כרטיס ארצה.
"חזרתי לישראל, עבדתי כמתכנתת ונשארתי בארץ 11 שנה. הייתי טובה במקצועי, אבל העבודה והאנשים המרובעים שעממו אותי. זה האופי שלי. התחלתי להפסיד ימי עבודה ופוטרתי. יום אחד הסתכלתי במראה, ומציאות חיי לא מצאה חן בעיניי. ראיתי את עצמי זקנה שמתדפקת על דלתות כדי לקבל נדבות של חום ואהבה.
"באותו רגע, בגיל 56, החלטתי לחזור ללנזרוטה. אולי פחדתי מהשגרה ומההזדקנות שחיכו לי בארץ, אולי חשבתי שניתן יהיה לשחזר את האושר שחוויתי בחמש השנים עם דוסון אהובי. אבל לנזרוטה לא חיכתה לי. בגלל המיתון באירופה, התיירים העדיפו בירה על פורטרטים. נשארתי במשך חמש שנים כי הרגשתי שם חופשייה, והחופש לגביי הוא הסם הכי גדול בחיים. בגיל 61 הגעתי ארצה לחופשה, והבנתי שלא אקבל קצבת זקנה אלא אם אחיה בישראל בקביעות. חזרתי ל'אי השטן', נפרדתי מקברו של דוסון אהובי וחזרתי ארצה לפני שלוש שנים.
"ביום הולדתי ה־60 הרגשתי נורא בודדה. התיישבתי על המחשב לפרוק את רגשותיי, ולא יכולתי להפסיק לכתוב. התוצאה הייתה ספר, 'בחזרה לאי השטן', שהתפרסם במאי (הוצאת גוונים). כשהחזקתי אותו בידיי, ממש הרגשתי אורגזמה. אני, שלא מתמידה בשום דבר, התחלתי וסיימתי את היצירה שלי. אני מספרת שם הכל על עצמי ועל הפילוסופיה שלי: אני נותנת לכם לחיות, תנו לי לחיות בדרכי כל עוד אני לא פוגעת באף אחד.
שורה תחתונה:
"אף פעם לא מאוחר מדי לצאת מהשגרה".
______________________________________________________
גם הם חיים באי של אהבה. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
