מצלמת נשים בהיריון ותינוקות -
ולא מצליחה להביא ילדים לעולם

הצלמת החרדית אושרית אברג'יל (36) חולמת לצלם תמונה משפחתית: היא, בעלה והבן והבת שיהיו להם. בינתיים באים לסטודיו שלה בבית שמש ילדים של אחרים

הילה יחימוביץ'

|

12.12.16 | 03:10

אושרית אברג'יל. "חשבתי שכל מה שקורה הוא לטובה, אז למה להילחם בטבע, במה שכתוב משמיים?" (צילום: אושרית אברג'יל)
אושרית אברג'יל. "חשבתי שכל מה שקורה הוא לטובה, אז למה להילחם בטבע, במה שכתוב משמיים?" (צילום: אושרית אברג'יל)
תינוקות שאברג'יל צילמה. "לא צובט לי בלב כשאני רואה ילדים ומשפחה. מה שכואב לי זה שאני עצמי עדיין לא הצלחתי להגיע לזה"  (צילום: אושרית אברג'יל)
תינוקות שאברג'יל צילמה. "לא צובט לי בלב כשאני רואה ילדים ומשפחה. מה שכואב לי זה שאני עצמי עדיין לא הצלחתי להגיע לזה" (צילום: אושרית אברג'יל)

דמיינו סטודיו לצילום המאכלס מבוקר עד ערב משפחות עם תינוקות חייכנים; הצלמת מפעילה את הילדים ומשחקת איתם, האווירה הכללית היא של בלגן שמח, וכשהחגיגה נגמרת, הצלמת מחזירה את המסכים המתוקים למקום ומסדרת את הסטודיו, שנעשה לפתע שקט כל כך. הצלמת היא אושרית אברג'יל (36), חרדית מבית שמש, שהתפרסמה בזכות סגנון צילום ייחודי, חדשני במגזר שלה. היא מתמקדת בצילומי היריון ותינוקות שנולדו זה עתה (ניו בורן), אבל היא עצמה טרם הצליחה להביא ילדים לעולם.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

הורים שמגיעים לסטודיו שלה מתפעלים מהיחס החם שהיא מפגינה כלפי ילדים. אברג'יל גם מתנהלת בצורה מקצועית מאוד, אף שרק לפני חמש שנים התחילה לצלם. "התחלתי כתחביב", היא מספרת. "במקביל, עבדתי כמנהלת שיווק בחדר כושר, אבל לאט-לאט החלטתי להפוך את הצילום למקצוע. בחרתי להתמקד בצילומי משפחה וילדים כי זה אף פעם לא משעמם. אני גם מאוד אוהבת ילדים; מצליחה להבין אותם".

 

גם לבעלה, נחמיה (37), בוגר ישיבה שמסיים בקרוב לימודי רכיבה טיפולית, יש גישה לילדים. "הוא כל כך טוב עם ילדים ועם בעלי חיים, כך שרכיבה טיפולית תתאים לו כמו כפפה ליד", אומרת אשתו. "בעבר הוא גם היה מעביר שיעורים פרטיים לילדים, מקדם אותם ומבין את היכולות שלהם".

 

בנסיבות הללו, אפשר להבין את התסכול של בני הזוג מהעובדה שהם עדיין ללא ילדים.

 

אושרית אברג'יל. "אני מאוד אוהבת ילדים, מצליחה להבין אותם" (צילום: אושרית אברג'יל)
    אושרית אברג'יל. "אני מאוד אוהבת ילדים, מצליחה להבין אותם"(צילום: אושרית אברג'יל)

     

    לא בער לנו לעשות ילד

     

    בני הזוג נשואים 17 שנה. "התחתנו כשהייתי בת 19", מספרת אושרית אברג'יל. "בהתחלה לא מיהרנו: נהנינו מהזוגיות ולא בער לנו לעשות ילד. רק אחרי ארבע שנים הלכנו לרופא. הוא אמר שאנחנו צריכים לעשות IVF, הפריה חוץ-גופית, ואני הייתי די אדישה לנושא. זה לא הלחיץ אותי. אחרי כשלוש שנים קיבלתי הפניה מקופת חולים לבית החולים אסותא והתחלתי לעשות זריקות, אבל כשהבנו שצריך לשלם כ-30 אלף שקל, כי זה בית חולים פרטי, החלטנו להפסיק את התהליך. לא ציפינו שזה יעלה כל כך הרבה. באותם ימים נחמיה למד בכולל, אני הייתי מנהלת שיווק, ולא היה לנו כסף. היום הייתי מתמודדת עם זה אחרת".

     

    הכרת נשים אחרות שעברו טיפולי פוריות?

    "לא ממש דיברו על זה בסביבה שלי. הייתה לי חברה שהתחתנה במקביל אליי ובמשך שבע שנים לא הצליחה להביא ילדים. היא לקחה את זה ממש קשה, עברה טיפולים, הייתה בקבוצות תמיכה. אני ממש לא רציתי להיכנס לזה. אחרי הסיפור באסותא החלטנו להמשיך את התהליך בהדסה, וגם שם הפסקנו".

     

    "הציעו לי: 'תאכלי ריבת אתרוגים שרב בירך עליה', 'תטבלי במקווה אחרי מישהי בהיריון'. שמעתי גם על רעיון לקחת עורלה של תינוק ולגלגל אותה בחול. פעם הייתי מאוד אנטי הדברים האלה, אבל היום למדתי לפתוח קצת את הראש"

    איך הגיבה הסביבה לכך שאין לכם ילדים?

    "כולם, כולל ההורים שלי ושלו, הבינו שיש בעיה, אבל לא הציקו לנו. אני בטוחה שגם אצל חילונים שנשואים כמה שנים ולא מביאים ילדים, מתחילות לעלות שאלות מהסביבה. עד לפני כמה חודשים לא ממש דיברתי על הנושא, פשוט כי לא העלו את זה. גם נחמיה אף פעם לא הלחיץ אותי: הוא רצה שזה יבוא ממני".

     

    למה לא נכנסתם לטיפולים כל השנים האלה?

    "זה לא שלא חשבנו על זה: פשוט, תמיד הרגשתי שזה לא הזמן בשבילנו. חשבתי שכל מה שקורה הוא לטובה, אז למה להילחם בטבע, במה שכתוב משמיים? בשלב מסוים הבנתי שאולי בעצם אני מעכבת את מה שמגיע לנו, כי אולי כדי לזכות בילדים אני צריכה לעבור דרך מסוימת - טיפולים, כאב, דמעות - ושבעצם העובדה שאני לא עושה כלום, אני מעכבת את מה שמגיע לי. ובאמת, קיבלתי סימן משמיים. לפני כשנה ביקרנו חברים בניו יורק, שהכירו שם רופא מומחה לפוריות. דיברתי איתו בטלפון, והוא אמר לי: 'כשאני חוזר לארץ, את באה אליי, את לא יכולה לחכות יותר'. זה נתן לי מוטיבציה להיכנס לזה. הוא נתן לנו הפניות, ולבדיקות יש תוקף של חצי שנה, כך שממש קבעו לי דד-ליין. לא יכולתי לברוח מזה".

     

    טיפולי פוריות מקובלים בחברה החרדית?

    "בהחלט, אבל פחות מדברים על זה. יש גם ארגונים שמלווים את בני הזוג מבחינה הלכתית, כמו פוע"ה ובונה עולם. את התהליך של שאיבת הביציות עברתי עם משגיחה, ואחרי הזריקות התעוררה בעיה הלכתית: הרופא התקשר אליי וביקש שאגיע לשאיבת ביציות בשבת. בדקתי עם הרב, והוא אמר שזה חילול שבת גמור. כשאמרתי את זה לרופא, הוא אמר שזה על אחריותי. בסוף הגעתי יום אחרי".

     

    בסביבה שלך ניסו לעזור לך בדרכים שלא קשורות לביולוגיה?

    "כן. מרגע ששמעו שאני מנסה להביא ילדים, הציעו לי שלל הצעות: 'תאכלי ריבת אתרוגים שרב בירך עליה', 'תטבלי במקווה אחרי מישהי בהיריון'. שמעתי גם על רעיון לקחת עורלה של תינוק ולגלגל אותה בחול. פעם הייתי מאוד אנטי הדברים האלה, אבל היום למדתי לפתוח קצת את הראש, אבל רק לגבי סגולות שמרגישות לי בנוח. למשל, אם מציעים לי להתפלל על קבר של צדיק, אין לי בעיה עם זה. אם זה לא יעזור לי עם ילדים, זה בטח יעזור למשהו אחר".

     

    אישה בהיריון שאברג'יל צילמה. "הכישלון שבר אותי" (צילום: אושרית אברג'יל)
      אישה בהיריון שאברג'יל צילמה. "הכישלון שבר אותי"
       

       

      יום של דמעות

       

      לדבריה, הקושי הגדול ביותר היה בשלב ההזרקות. כשאנחנו מדברות על זה, דמעות מציפות את עיניה. "קשה לי להיזכר בזה. הייתי צריכה להזריק לעצמי במשך 12 ימים, מהמחזור עד הביוץ, מדי לילה. היד הייתה רועדת, או שלא הייתי מצליחה למצוא את הנקודה, וכל הבטן הייתה מתמלאת סימנים כחולים – ונחמיה לא יכול היה לעזור ולגעת בי, כי הייתי בנידה. הזריקות האלה הן הורמונים, כך שאת כולך עם מצבי רוח וגלי חום, ואחרי הזריקות עושים אולטרסאונד ובדיקות ועוד שאיבה ועוד זריקה, וזו התעסקות מטורפת".

       

      היה לך קשה לצלם ילדים או נשים בהיריון בתקופה הזו?

      "אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל מעולם לא עברה לי בראש מחשבה כמו 'למה היא עם ילדים, ואני לא'. זה כמו לשאול למה היא עם עיניים חומות, וההיא עם כחולות. אני מאמינה באמונה שלמה. יכול להיות שיהיו לי הרבה ילדים, ויכול להיות שלא יהיה לי בכלל: זה לא תלוי בי. אני יכולה לעשות 100 אלף הפריות ולא יקרה כלום עד שמלמעלה יוחלט שזה הזמן".

       

      בינתיים, זה כנראה לא הזמן. "לפני כמה חודשים, אחרי שהביציות הופרו בהצלחה והוחזרו לרחם, אמרו לי שיש לי שני עוברים. אמרתי לעצמי: 'מעולה. אני רוצה תאומים – בן ובת'. הייתי עם פרפרים, בהתרגשות מטורפת. הייתי צריכה לחכות לבדיקת הדם, אבל יום לפניה פקעה הסבלנות שלי, וקניתי בדיקת היריון. יצא שלילי, אבל עדיין לא איבדתי תקווה וחיכיתי ליום שאחרי. עברתי את בדיקת הדם, ושוב גיליתי שלא הצלחנו להיכנס להיריון. לא חשבתי שאקח את זה כל כך קשה, אבל זה היה ממש יום של דמעות. לא הבנתי איך הן לא נגמרות. נחמיה ניסה להרגיע אותי, אבל כלום לא עזר. פתאום הבנתי שעד עכשיו לא באמת עשיתי משהו כדי להביא ילדים, וכשסוף-סוף עשיתי את הצעד, התחלתי לבנות תקוות, והכישלון שבר אותי".

       

      אם ותינוק שאברג'יל צילמה. "הצד שלא מדברים עליו" (צילום: אושרית אברג'יל)
        אם ותינוק שאברג'יל צילמה. "הצד שלא מדברים עליו"

         

        היא תהיה ילדה טובה

         

        בעקבות הכישלון העלתה אברג'יל פוסט בפייסבוק שריגש את אלפי עוקביה. במקום תמונות שמחות של תינוקות, היא צילמה פריטים השייכים לטיפולי פוריות, בהם מזרקים וצמיד של בית חולים, וכתבה כך:

         

        "היום אין לי בשבילכם תמונה פוטוגנית במיוחד, אין לי סלפי מחייך או שקיעה עוצרת נשימה. יש לי תמונה כואבת שמקפלת בתוכה שבועות של הכנה, ציפייה, זריקות, תפילה, כאבים, תקווה, סימנים כחולים, הורמונים, הרדמה, כאבים, שוב תקווה, ציפייה, המתנה, כאבי ראש, מצבי רוח, דמעות ותשובה שלילית אחת וכואבת".

         

        "כל מילה שכתבתי, שחררה אותי", היא אומרת. "כשסיימתי לכתוב את הפוסט והעליתי אותו, הרגשתי שירדה לי מועקה גדולה מהלב. אני מרגישה שאם משתפים, זה מקל על ההתמודדות. לא משנה אם את דתייה או חילונית – לא כדאי להוציא אנרגיות מיותרות על הסתרה. אחרי שהעליתי את הפוסט, קיבלתי מאות תגובות, ונשים הציעו להתפלל למעני. בעבר לא הסכמתי, כי לא חשבתי שאני מסכנה שצריכה תפילה, אבל פתאום זה נראה לי הגיוני, והסכמתי שיתפללו".

         

        איך הגיבו לפוסט לקוחות שהגיעו להצטלם אצלך?

        "הפוסט יצר איזשהו פתח לשיחה בנושא. הרבה אמהות אמרו לי שזה הכניס אותן לפרופורציות, ושעכשיו הן מבינות את הצד שלא מדברים עליו. הן לא הרגישו לא נעים להגיע ולהצטלם עם הילדים, כי כולן יודעות שאני זו שתמיד מדברים איתה על ילדים ועל היריון. יש לי גיסה וחברה שתמיד אני הראשונה שיודעת שהן בהיריון. לא צובט לי בלב כשאני רואה ילדים ומשפחה. מה שכואב לי זה שאני עצמי עדיין לא הצלחתי להגיע לזה. אני חולמת בהקיץ וחושבת על הילדה שלי, איך אדגדג אותה במיטה, והיא תצחק. בבית הספר היא תהיה ילדה טובה, חברה של כולם, גם של אלה שלא מדברים איתם. ויהיה לי גם בן".

         

        את מדמיינת איך תיראה התמונה המשפחתית שלך?

        "כשאני יושבת לערוך תמונות של משפחות, אני תמיד חושבת שזה מה שחסר לי. אני ממש מחכה לתמונה משפחתית שלנו עם ילדים, עם הווי וצחוקים. בעלי הוא כל עולמי, ואני לא חושבת שאוכל להתמודד עם ילדים בלי אהבה, אבל חסרה לי התמונה הגדולה, עם ילדים. אני יודעת שהיא תגיע". 

         

        ______________________________________________________

         

        היא ובעלה לוקים בתסמונת נדירה - ויש להם חמישה ילדים בריאים. הקליקו על התמונה:

         

        "חיינו בין תקווה לייאוש". הקליקו על התמונה (צילום: עדי אדר)
        "חיינו בין תקווה לייאוש". הקליקו על התמונה (צילום: עדי אדר)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד