פרק נוסף בסאגה של עץ השקמה בן ה-500, ששולח את ענפיו ושורשיו בארבע חצרות אחוריות בלב תל אביב, בין הרחובות מזא''ה ואוליפנט: בימים אלה מתקדמים במרץ חפירת היסודות ודיפונו של מרתף החניה של הבניין שנבנה במזא"ה 57, בתכנונו של האדריכל גידי בר אוריין. מי שיציץ מבעד לחריצי הגדר יוכל לראות שהדופן האחורית של המרתף כמעט ונוגעת בגזע העץ העתיק. לאן נעלמו השורשים? אדריכל הנוף שחר צור, שפעיל גם בתחום הייעור העירוני, ביקר באתר בסוף השבוע האחרון ולדבריו, חוסנה של השקמה נפגע כתוצאה מהחפירה. "ללא ספק הייתה מערכת שורשים מפותחת לכיוון הדרום-מערבי, וניתן להעריך שלפחות רבע מבית הגידול של העץ נעלם עם הפיתוח", קבע.
בדיקה בהיתר המבנה מגלה שהכל נעשה בתיאום עם עיריית תל אביב. לדברי עדי קטיעי מדוברות העירייה, "טרם תחילת העבודות, ולאחר ביצוע סקר עצים באזור, נסרק השטח המדובר בידי שני אגרונומים מטעם העירייה, לצד הנדסאי נוף מצד היזם. כמו כן, ניתנו הנחיות ברורות בעניין הרחקת החפירה מגזע העץ, גיזום מינימליסטי והשקייתו. האגרונום העירוני, חיים גבריאל, ביקר ברחוב מזא"ה 57 בשבוע שעבר ולא מצא חריגה מההנחיות". למראה בור החניה והעץ התלוי מעליו אפשר להתפלל שהעץ ישרוד, אך הפרויקט המתוכנן מצפון לעץ ברחוב אוליפנט, שעובר בקרוב לדיון בוועדת הערר המחוזית לאחר שנדחה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מזכיר שהמשך קיומו של העץ עדיין לא מובטח.
למי שהחמיץ את הכתבות הקודמות נספר שגובהה של השקמה יותר מ-20 מטרים, ונופה העצום מצל על החצרות האחוריות של ארבעה בניינים כבר עשרות שנים. קשה לדעת מה גילה המדויק, אך הוא מוערך ב-500 שנים. על הגזע האדיר שלה צמוד שלט ישן של רשות הטבע והגנים, שמכריז עליה כעל ערך טבע מוגן; היא מופיעה כאחד מהעצים שאותרו ב"סקר עצים בוגרים בישראל", שערך ב-2005 האגרונום ישראל גלון, איש משרד החקלאות, וגם במסמך "העצים שקדמו לעיר", שערכה החברה להגנת הטבע ב-2013.
כמה מקום נשמר לשורשים?
חברת "תל דן", יזמית פרויקט "השקמה של לורנס", הגישה בינואר 2016 הצעה לעיבוי והגבהה של מבנה מגורים הנמצא מצפון לעץ. מאחר שהצעתם נדחתה הם שכרו את שירותיה של עו"ד ענת בירן, לשעבר יו"ר וועדת הערר המחוזית והיום מעורכי הדין המובילים בארץ בתחום הנדל"ן. עו"ד גליה בן שוהם, שהייתה בזמנו האחראית על תחום העירוניות במשרד להגנת הסביבה, היא היום חלק מהצוות המטפל בתיק במשרדה של בירן. השתיים ניסחו ערעור המבטל את טיעוני השכנים המתנגדים לפגיעה בעץ, ומציג אותם כניסיון קטנוני למנוע התחדשות עירונית.
המסמך מציג את תכנית הבנייה של היזמים ככזאת שלוקחת בחשבון את קיומו של העץ ואף מבהיר שבעקבות הביקורת, ובתיאום עם יוני שרוני מאגף שפ"ע בעיריית תל אביב, הזיזו היזמים את חזית המבנה הדרומית למרחק של 8 מטרים מגזע העץ. בדיקה פשוטה של סכמת התוכנית הישנה מגלה שהניסוח של עורכות הדין מטעה: חזיתות המבנה אינן מקבילות לקו המגרש, מה שלא מאפשר התרחקות שווה לכל האורך ויחייב בעתיד גיזום רדיקלי של חופת העץ. מטרידה אף יותר העובדה שבעוד שחזית המבנה מרוחקת לכאורה מהגזע הרי שמרתף החניה מגיע ממש עד גבול המגרש. מאחר שגם מרתף החניה בפרויקט שמדרום לעץ מגיע לקו האפס – איזה מקום יישאר לשורשים, עורקי החיים התומכים את העץ? ואם ישרוד – לאחר שיקוצץ מלמטה ומלמעלה ויידחק בין החזיתות החדשות – האם יישאר כמעין בונסאי, שקמת צעצוע?
עו"ד בירן ובן שוהם אינן מתכחשות לעובדה שהתוכנית פוגעת בסביבה, אך מציגות את הפגיעה כמינורית לעומת הצורך בחיזוק מפני רעידות אדמה. הן מביאות סימוכין מהכרעות ישנות בוועדת הערר המחוזית, המדגישות את עליונות מימוש זכויות הבנייה מול "אי הנוחות השולית".
לטענת עורכות הדין, מתוך 11 ההתנגדויות שהוגשו לפרויקט לפחות שמונה מתנגדים "אינם גרים קרוב למושא ההתנגדות". טיעון טכני זה מערער על היותם בעלי עניין בשימור העץ, אך עיון ברשימת הכתובות מגלה שכולם גרים ברחובות הסמוכים, בטווח של כ-100 מטרים מכתובת הפרויקט. הניסיון לצמצם את מעורבותם של השכנים מקומם והוא עדות נוספת למגמה המבקשת להחליש את מעורבות הציבור בתכנון. לתושבי השכונה רקע עשיר בפעילות ציבורית ולפני כשלוש שנים הם אף הצליחו, אחרי מאבק ארוך, להביא להקמת "פארק קריית ספר" במתחם שיועד למגדלי מגורים.
העיתונאית ענת סרגוסטי, תושבת השכונה ואחת המתנגדות לתכנית הבנייה, אומרת שלעץ "אין גוף ואין לו קול. הוא היה כאן לפנינו, הוא לא קשור להתחדשות עירונית, לאחוזי בנייה ולפרויקטים יוקרתיים ותושביהם העתידיים. הוא מעל ומעבר לתוכניות האלה, וזו לא רק זכותי אלא חובתי להגן עליו".
הדרישה: צמצום של החניה לטובת עצים עתיקים
לדברי עו"ד חיה ארז, שיועצת לאיגוד אדריכלי הנוף בענייני שימור עצים, "חשיבות העצים הוכרה במסגרת המדיניות הרשמית של מחוז תל אביב, שפורסמה בדצמבר 2015. כשמדובר בעצים עתיקים במיוחד, נייר המדיניות דורש שילוב של הוראות שימור מחמירות, ובפרויקטים של תמ"א 38 הוא דורש צמצום של היקף החניה לטובת העצים. זאת כיוון שפגיעה במערכת השורשים של העץ, שיכולה להגיע להיקף של פי שלוש מקוטרו, תוביל בדרך כלל למותו לאחר תקופה. נראה שהגיעה העת לקבוע, שכשמדובר בעץ כמו השקמה ברחוב מזא"ה, עומדת לציבור זיקת הנאה ביחס לעץ ומכוחה הוא יכול לצאת להגנתו".
גם אדריכל הנוף שחר צור אומר שראוי שעץ עם איכויות כאלה – ברמה התרבותית, הנופית והאקולוגית – יקבל את הכבוד המגיע לו: "עיריית תל אביב יודעת לזהות מבנים חשובים ולהגן עליהם. גן יעקב הוא דוגמה לכך שהעירייה שומרת על עצי שקמה במרחב הציבורי. הגיע הזמן לשמור על העצים גם במרחב הפרטי".
האם פרויקטי ''התחדשות עירונית'' יהפכו את תל אביב מעיר עם עצים לעיר עם עציצים? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
