אף שהתמכרה לאחרונה לצפייה בסדרות סקנדינביות, ולמרות שהיא מודה שהיא כבר לא מקפידה לצפות בחדשות מדי יום, מיקי חיימוביץ' עדיין מאמינה בכוחה של הטלוויזיה לשנות את העולם.
"בתוכנית שלי, 'המערכת', אנחנו לוקחים נושא גדול, מתחילים לנתח אותו ומגיעים לשורה תחתונה מדויקת של מה צריך לשנות", היא מסבירה. "ביטוח לאומי, למשל, זה נושא כל כך גדול, אבל אם בסופו של דבר מגיעים לכך שצריך לעשות משהו בנוגע למבחני הכשירות של הקשישים כדי שמשהו ישתנה, אז עשית שינוי. אם בעקבות התוכנית אנשים פתחו את מכתבי הפנסיה שהם מעולם לא קראו, והוקמו שתי קרנות ממשלתיות, זה השינוי. כל אחד שמחליט לא לפדות את קרן הפיצויים שלו בעקבות מה שהוא ראה בתוכנית, כי הוא מבין שזה יפגע בו קשות – זהו השינוי".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
- להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
לכתבות נוספות
זו העלאת מודעות, אך היא לא משנה את החוק ולא מייעלת גופים מסורבלים.
"אוקיי, אבל זה השינוי שמעניין אותי. הצופים הם אלה שיכולים להביא את המחוקק לפעולה. בעקבות הסרט על העצמאיים, למשל, קמה תנועה שמהדהדת בבית הנבחרים. יש לא מעט מקרים שבהם חברי כנסת צפו בתוכנית והניעו תהליכים בעצמם".
אם כך, נשאלת השאלה למה לנסות לשנות את העולם דרך תוכנית תחקירים ולא להצטרף למפלגה כלשהי, כמו כמה מהקולגות שלך לשעבר?
"כי אני לא מחבבת פוליטיקה. קיבלתי הצעות, אבל אני לא יכולה לראות את עצמי שם בשלב זה בחיי, בין היתר כי התהליך שם איטי ומוגבל. את יודעת בכמה דיונים בוועדות כנסת השתתפתי בעקבות התוכנית? בנושא בזבוז מזון, תזונת ילדים, זכויות העצמאיים, מחדל הכשרות. מתכנסת ועידה, אני מגיעה, מדברת, מקשיבה - ומה? נציגי האוצר לא טורחים לבוא. יופי", היא מגלגלת עיניים בתסכול. "ואני עדיין מאמינה ביכולתה של התקשורת לשנות. לפני שנתיים, כשהציעו לי להגיש את 'המערכת', לא ששתי לחזור לטלוויזיה. רק כשהתברר לי שנעסוק בתחקירים חברתיים וסביבתיים החלטתי שזה משהו ששווה לחזור בשבילו.
אלו נושאים שלא היית חושבת שאנשים ירצו לשבת ולראות - דיור ציבורי, עובדי הקבלן, מצב הים. אבל בסופו של דבר אלו הדברים שנוגעים לכל אחד בחיי היומיום שלו ומדברים לאנשים הרבה יותר מתחקיר ביטחוני מפוצץ שחושף מסמכים נסתרים של מבצע עלום. אלו החיים שלנו. ללכת בבוקר לעבודה, להתמודד עם התשלומים לגן, לטפל בהוריך המזדקנים ולהרוויח מספיק כסף כדי להכין אוכל בריא".
התוכנית שלך תמיד נפתחת בהליכה שלך במערכת, כשמסביבך התחקירנים בפעולה. חשוב לך להנכיח את תרומתם לתוכנית?
"כן, אני עצמי התחלתי כתחקירנית ב'מבט שני' בערוץ 1. הייתי בת 27, סיימתי את לימודי התואר במדעי המדינה ועבדתי במקביל גם כדיילת באל על, כי השכר היה נמוך. אלה היו שנים נורא יפות, זו עבודה מגוונת מעניינת ו...מתסכלת. אתה עורך תחקיר עם בן אדם ויודע מה צריך לשאול אותו ולאן צריך להגיע איתו בריאיון ולא רואה את זה קורה. אתה מדבר איתו שעות ואז הוא מגיע ומדבר בטלוויזיה חמש דקות, ואתה מרגיש פספוס גדול. בכל זאת מאוד אהבתי את העבודה ויכול להיות שהייתי ממשיכה בה, אם לא הייתי עושה מבחן בד ועוברת לצד השני.
"עכשיו, ב'המערכת', שמשודרת בפריים טיים (ימי חמישי ב־21:00 ברשת, ערוץ 2), תפקיד התחקירנים קריטי: למצוא גיבורים שיצליחו להיכנס לקהל ללב. זו הדרך להתמודד עם נושאים לא טלוויזיוניים בעליל וקשים לעיכול. כל אחד רואה בגיבורי הסיפור את אבא שלו, את אמא שלו ואת עצמו. ואנחנו באמת עובדים כמערכת – מאוד נשית, אגב. עם מפיקה ראשית, עורכת ובמאיות".
אחת הטענות כלפי "המערכת" היא שיש לכם נטייה לדרמטיזציה על חשבון הצגת נתונים או שאלות קשות.
"אחרי כל כך הרבה שנים בתקשורת, למדתי להתעצבן פחות מביקורות טלוויזיה. לפעמים אני מקבלת, מפנימה ומתקנת ולפעמים ממשיכה הלאה. הרבה פעמים אני יכולה לכתוב את הביקורות כבר בישיבות המערכת. אני יודעת בדיוק מה יגידו עלינו. צריך למצוא מידה מדויקת של נשכנות וכעס ולשמור על טון אובייקטיבי. הכי קל לבוא ולצרוח, אבל זה לא הסגנון שלי, לא בחיים ולא מול המצלמות".
חיימוביץ' (54), כפי שאתם כנראה יודעים, צמחונית 25 שנה וטבעונית ארבע שנים שמקפידה על נטילה קבועה של B12. חמש שנים אחרי שעזבה את מהדורת החדשות (צעד שהיא מגדירה "ההחלטה הטובה בחיי"), שם השתכרה היטב (בזמנו פורסם שהיא מרוויחה יותר מ־180 אלף שקל לחודש) ונחשבה לאחת המגישות הפופולריות אי פעם – היא מתמקדת בפרויקטים ירוקים שייטיבו עם העולם.
בשנים האחרונות היא מובילה את קמפיין "יום שני ללא בשר", עמותה שמטרתה הפחתת הצריכה של מוצרים מן החי בימי שני והעלאת המודעות לנזקים האקולוגיים והבריאותיים שנגרמים כתוצאה מצריכתם. ב־2010 הוציאה את "אוכל למחשבה", ספר בישול שכתבה עם תמי גרייניק ומבוסס על מתכוני מסעדת Food For Thought בלונדון (שנסגרה בינתיים). לאחרונה התחילה לכתוב על הנושא טור ב"לאשה".
שידור ציבורי חשוב בעינייך?
"מאוד, ואני עוקבת בדאגה אחר הדיווחים והתהליכים והזרמים התת־קרקעיים שמאיימים על הקמת התאגיד. אני דואגת כפי שדאגתי לעתידו של ערוץ 10 ונשמתי לרווחה כשהוא ניצל. אנחנו חיים בעידן של אי־ודאות לגבי שוק התקשורת בשנים הקרובות".
בתחילת החודש הודיע יעקב אילון, שותפך לשעבר להגשת המהדורה, שהוא עוזב את "מבט" לטובת שידורי חדשות של אתר וואלה!. יצא לכם לדבר על זה?
"לא דיברנו. האמת שאנחנו לא בקשר ולא דיברנו הרבה זמן. צחקנו על זה שלאחרונה אנחנו נפגשים בעיקר בהלוויות…".
האם חווית התערבות של פוליטיקאים או גורמים מסחריים בתחקירים שלך?
"לא אישית. חוויתי בעיקר מנהלים שעמדו כחומה בצורה ומנעו כל התערבות. תראי, עשינו סרטים שהם אנטי צרכניים בעליל; סרט על בזבוז מזון שקורא להפחתת צריכה זה הכי חתרני. ואף אחד לא אמר על זה שום מילה, להפך".
נראה שהטון המתון של עמותת "שני ללא בשר" והחסות החיימוביצ'ית הצליחו לסחוף אל הטרנד האקולוגי־תזונתי מאות אלפי צמחונים ליום אחד. לדבריה, חברות חזקות במשק, עיריות, משרדי ממשלה, בתי חולים ואפילו מזנון הכנסת כבר אימצו תפריט צמחוני בימי שני.
מה מקור המימון של העמותה?
"אני יו"ר העמותה ועובדת בה המון. אני מעבירה הרצאות וזה חלק גדול ממקור ההכנסות. אני גם מגייסת תרומות, אבל לא הרבה. אנחנו לא שוכרות משרדים ואין לנו הוצאות רבות".
מה לגבי לשכנע את הקרובים לך לדבוק בתזונה טבעונית, הילדים שלך טבעונים?
"לצערי הם לא צמחונים".
וביום שני?
"ביום שני כן, זה קדוש. חסר להם. אני הסנדלר שהולך יחף. הם ילדים שאוכלים בשר בבית ובחוץ. אבל לא בשר שאני מכינה ולא בשר כל יום. הם מאוד הפחיתו. גם אלי עדיין אוכל בשר. אולי יום אחד זה ישתנה. אנחנו משתדלים לחיות ולאכול ביחד, זה לא תמיד קל".
אז הם לא יגידו לחברים שלהם בצבא, "אין על הקציצות של אמא שלי".
"הם יגידו 'אין על הבולונז הטבעוני שעשוי מפתיתי סויה'. גם ככה אני לא הבשלנית בבית. אבל אני גם יכולה להכין ארוחה טבעונית חגיגית חבל על הזמן. חשוב לעשות את זה, כי יש לאוכל הזה תדמית איומה שלפיה כולנו אוכלים טופו ונבטים".
הריאיון המלא עם מיקי חיימוביץ' בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
