היהלומים של ג'איפור: מארמון הנשים עד מגדל חברת התכשיטים

הדרך מדלהי לג'איפור הייתה איומה. הנסיעה במשך כחמש שעות במחלקה השנייה ברכבת, בלי מקום ישיבה ובלי מזגן, היתה גיהנום. מי שהסתובב בהודו מכיר היטב את תחושת הבהלה הקלה שתוקפת אדם שנזרק מקרון רכבת גדוש בשעת לילה מאוחרת, אחרי נסיעה אינסופית. בחוץ חום של 42 מעלות, והתייר העייף והמלוכלך מוצא עצמו אבוד בתחנת רכבת עצומה, אינטנסיבית ומאובקת.

נהג הריקשה שתפסתי היה אמנם חתיך, אבל לא הפסיק לקשקש בניסיון לפתות אותי לשכור אותו כמדריך אישי. כשהגעתי למלון, שהזמנתי עוד בדלהי, הסתבר לי שאני ישן במבנה שנראה כמו בניין משרדים בעיר אפורה בישראל, על כביש ראשי, ושבאף חדר אי אפשר לפתוח חלון.

רק בבוקר מצאתי לי נחמות קטנות: תצפית לגבעות ארוולי (Aravalli) שעליהן בנוי המבצר המפורסם "אמר פוֹרט" (ראו בהמשך); חמארת קופטות (כופתאות הודיות) פנטסטית; ובתי מלאכה וממכר לעבודות קרמיקה, שיבוצי אבן, צורפות ואריגה בדרך מהמלון לעיר העתיקה.

תחנת הרכבת של ג'איפור. אינטנסיבית ומאובקת(צילום: Bahnfrend, cc)

ג'איפור היא בירת מדינת רג'סטאן בצפון-מערב הודו, ואוכלוסייתה נאמדת כיום בכ-3.5 מיליון נפשות. כיוון שהעיר היא מרכז סחר, כלכלה ותיירות, מהגרים אליה עוד ועוד אנשים, ואוכלוסייתה צומחת מדי שנה ב-3%. העיר גדולה מאוד בשטחה, אך מפוזרת: צפיפות התושבים היא רק 598 תושבים לקילומטר רבוע (בתל אביב, לשם השוואה, הצפיפות הממוצעת היא 8,221 תושבים לקילומטר רבוע).

שטח השיטוט של התיירים בג'איפור מוגבל בהיקפו, בעיקר לתחומי העיר העתיקה. את ג'איפור ההיסטורית הקים ב-1726 הראג'ה של אמר, באתר שהיה אגם שיבש. האתר מוגן מבחינה אסטרטגית בשרשרת גבעות המקיפות אותו בצורה של פרסת סוס, והוא קרוב למקורות מים נגישים. בהנחייתו של האדריכל הבנגלי, בהאטאצ'ראיה, תוכננה העיר מראש על פי העקרונות המדעיים של "וסטו שאסטרה" (Vastu Shastra), תורה שניתן לאפיין בקיצור כמחברת בין גיאומטריה ורוח.

במתווה הפנימי יש משהו שמזכיר ערים מודרניות של אמצע המאה ה-20 (צ'אנדיגר, ברזיליה, או להבדיל, אשדוד)(צילום: flickr, VasenkaPhotography , cc)

בפועל מדובר בעיר מוקפת חומה, שמחולקת לסקטורים (רובעים) כמעט שווים בגודלם, ואלה מחולקים לחלוקת-משנה אורתגונלית (שתי וערב) של רחובות. יש הטוענים שזו העיר המתוכננת הראשונה בהודו. במתווה שלה יש משהו שמזכיר ערים מודרניות של אמצע המאה ה-20 (צ'אנדיגר, ברזיליה, או להבדיל, אשדוד). החלוקה הנוקשה לרובעים אפשרה ניהול יעיל של העיר, והתאימה לנוהג ההפרדה של הדת ההינדית לקאסטות או מעמדות.

ממלכת ג'איפור סבלה במאה ה-18 ממאבקים פנימיים קשים, והבריטים הפכו אותה לבת חסותם בסוף המאה ה-18. האקט הארכיטקטוני המשמעותי ביותר בעת ההיא היה צביעה של כל חזיתות הבניינים בגוון טרה-קוטה בהיר. המיתוס אומר שהמטמורפוזה, שכביכול הפכה את עיר לוורודה, התרחשה ב-1876, לכבוד ביקורו של הנסיך מוויילס (בנה של המלכה ויקטוריה ולימים המלך אדוארד השביעי), ונועדה לסמל הכנסת אורחים.

הדימוי המלכותי של רג'סטאן, וג'איפור בפרט, מושך אליה תיירים רבים, מרביתם מהודו. התיירות מהווה ענף כלכלי חשוב, האחראי על כ-15% מכלכלת רג'אסטן. ג'איפור מציעה אפשרויות לינה ברמות שונות: לבעלי ממון יש אפשרות ללון במלונות שהיו פעם ארמונות מהרג'ה, ובהם ראוי לציון Taj Rambagh Palace. 

לבעלי ממון ולכל האחרים שווה לקפוץ למלון LMB, לא בגלל האדריכלות שמזכירה סניף של קופת חולים, אלא בגלל האוכל. בקומת הקרקע נמצאת חנות תופינים שנוסדה במאה ה-18, ולידה מסעדה שנראית כמו אולם חתונות משנות ה-70, אך יש בה אוכל מקומי עשיר ומצוין. כשסעדתי שם, הייתי הזר היחיד.

הָאוָוה מָאהָאל (HAWA MAHAL)

האווה מאהאל, שפירושו "ארמון הרוחות", הוא מבנה הממוקם באחד הרחובות הראשיים כפסאדה פירמידלית מרשימה בגובה חמש קומות. הוא צמוד לארמון העיר, ומהווה מעין הרחבה של ה"זננה" (Zenana), חלק הארמון שבו חיו הנשים. מבעד ל-953 החלונות הקטנטנים יכלו בנות המלוכה, שהיו חייבות להסתיר את פניהן, להשקיף על החיים בעיר ועל חגיגות וטקסים, מבלי שניתן יהיה לראות אותן.

הארמון הוא למעשה רק קיר מסך מעובה. הוא נבנה ב-1799 ותוכנן בצורה שמזכירה את כתר האל ההינדי קרישנה(צילום: Firoze Edassery, cc)

הארמון, שקיבל את שמו משום שבפועל לא חיו בו (למעשה הוא רק קיר מסך מעובה) נבנה ב-1799 על ידי המהרג'ה סוואי פראטאפ סינג' (Maharaja Sawai Pratap Singh), ותוכנן  בצורה שמזכירה את כתר האל ההינדי קרישנה. מבחינה סגנונית משלב הארמון איכויות מסגנונות הראג'אפוטי (Rajput ) והמוגהלי (Mughal) - אדריכלות גבוהה של שליטי צפון הודו, שיש בה השפעות מפרס, טורקיה וארצות מוסלמיות אחרות.

ג'אנטר מאנטר (JANTAR MANTAR)

אתר תצפיות אסטרונומיות נבנה ביוזמת הנסיך ג'אי סינג ה-2 (Jai Singh II) בתחילת המאה ה-18, לצרכים פרקטיים, אך גם כאקט שמסמל את השליטה המלכותית בידיעת הזמן וניבוי מזג האוויר.

באתר 20 מבנים שאיפשרו בעבר תצפיות אסטרונומיות, ללא משקפת או טלסקופ, ומבחינה ארכיטקטונית הוא מרתק במיוחד. הוא נראה קצת כמו גן הרפתקאות הבנוי בווירטואוזיות חידתית. האתר הוכרז כאתר בעל חשיבות לאומית לשימור וכאתר מורשת של אונסק"ו (ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות).

אתר התצפיות נבנה בתחילת המאה ה-18 גם כאקט שמסמל את השליטה המלכותית בידיעת הזמן וניבוי מזג האויר(צילום: flickr, McKay Savage, cc)

חובבי אדריכלות לא יוכלו שלא להבחין בהשפעת הצורניות של המבנים בג'אנטר מאנטר על לה קורבוזיה, האדריכל השווייצרי-צרפתי ומאבות האדריכלות המודרנית, בתכנון של גג אולם ההתכנסות בקריית הממשלה בצ'נדיגאר, בירת המדינות הריאנה ופנג'אב.

מרכז האמנויות של ג'אווהר (JAWAHAR KALA KENDRA)

מרכז האמנויות הבינלאומי הוקם ב-1991 באזור חדש של העיר, ליד האוניברסיטה, ויש בו גלריות לאמנות מקומית ובינלאומית, אמפיתאטרון, ספרייה והוסטל. את המבנה תיכנן האדריכל צ'רלס קוראה (Charles Correa), שנחשב בקרב רבים כגדול אדריכלי הודו המודרנית.

מרכז האמנויות הבינלאומי תוכנן על ידי האדריכל צ'רלס קוראה, שנחשב בקרב רבים כגדול אדריכלי הודו המודרנית (צילום: wikipedia, cc)

מתווה הבניין מבוסס על החלוקה לתשעה רובעים של העיר ההיסטורית של ג'איפור; ובדומה לעיר, שבה הארמון משמש כמעין מוקד, כך גם כאן יש אזור מרכזי שנותר ככיכר פתוחה. בעיצוב האדריכלי ובקישוט של המבנה משולבים אלמנטים מהמסורת והאסטרולוגיה ההינדית.

מבנה חברת התכשיטים מוטיסונס

(MOTISONS JEWELLWERS BUILDING)

מבנה חברת התכשיטים, שהוקם ב-2013 בתכנון Kothari Associates, הוא מגדל בגובה כ-15 קומות, שחזיתותיו מחופות במעין עלי פרח הלוטוס, העשויים זכוכית ומוארים. מדי כמה דקות מתחלפים גווני התאורה ומשנים את מראה המגדל. האדריכלות אמנם מודרנית, אך היא מרמזת, בצורה חיננית ומוצלחת, על צורניות וצבעוניות מקומיות.

אמר פורט (AMER FORT)

הארמון/מבצר המרהיב "אמר" מרוחק כ-13 קילומטרים מהעיר העתיקה של ג'איפור, בעיר הקטנטנה אמר (או אמבר), על גבעה שמשקיפה על אגם מאוטה (Maota). המקום הוקם לראשונה במאה ה-10, אך מה שרואים כאן כיום נבנה בעיקר במאה ה-16, ושימש את שליטי האזור, המהרג'ות הרג'פוטים, עד העברת הבירה לג'איפור.

המבצר בנוי במורד גבעה ויש לו ארבע חצרות(צילום: Firoze Edassery, cc)

המבצר/ ארמון בנוי במורד גבעה, ולצורכי שליטה, הפרדה ופרטיות יש בו ארבע חצרות: בחצר הראשונה היה המקדש ובה נערך הפולחן, כולל הקרבת קורבנות; בחצר השנייה התקיימו מפגשים בין המהרג'ה והציבור; בחצר השלישית התגוררו המהרג'ה ומלוויו, ויש בה שני מבנים מפוארים וביניהם גן שקוע; בחצר הרביעית, הזננה (Zenana), גרו נשות המשפחה המלכותית. לפי המיתוס, לפחות, האדריכלות הזו אפשרה למלך לבקר בצורה דיסקרטית את אחת מנשותיו, מבלי שהאחרות יידעו על כך.

ארמון המים (JAL MAHAL)

מול האינטנסיביות הרבה של העיר ג'איפור, על שווקיה השוקקים, הרחובות הסואנים והמוני האנשים, קיימים גם מתחמי ארמונות מפוארים שהם סוג של שמורה מוגנת, גן עדן קטן ולא מושג. דוגמא מוצלחת במיוחד למתחם כזה מהווה הארמון ג'אל, שהוא ארמון צף באגם מאן סאגאר (Maan Sagar), הממוקם על הכביש המהיר לניו דלהי, קילומטרים ספורים מהעיר.

הארמון הוקם במאה ה-18 על ידי ג'אי סינג השני (Jai Singh II of Amer) בסגנון המשלב איכויות מסגנונות הראג'אפוטי (Rajput) והמוגהלי (Mughal).

בבחירת המיקום של הארמון הצף היה שילוב של תשוקה לאקסלוסיביות, אך גם רצון להגנה מפני אויבים(צילום: flickr, saturnism, cc)

בדומה לארמונות צפים אחרים ברג'אסטן, ובעיקר בעיר אודייפור, היה בבחירת המיקום של הארמון שילוב של תשוקה לאקסלוסיביות, אך גם רצון להגנה מפני אויבים.

הארמון נבנה מאבן חול בגובה של חמש קומות, כשהתכנון לקח בחשבון שארבע הקומות התחתונות יוצפו בזמנים שבהם האגם יתמלא. במשך שנים היה הארמון מוזנח, והגנים הקסומים שהיו בו נכחדו, אולם לאחרונה הוא שופץ, ושווה ביקור.

בין ארמונות לסצינת ברים בחורבות: מה לראות בבודפשט? (צילום: Roberto Ventre, cc)