קירות סדוקים, טיח מתפורר, חלונות עץ וברזל שבורים, רצפה ישנה, חזית מחופה בטיח שפריץ, פתחים רבים במיקומים לא הגיוניים וגינה לא מטופחת - כך נראה, עד לא מזמן, בית ישן של משפחה בת חמש נפשות בפרדס חנה.
הבית בן 80 שנה. על מגרש בן חצי דונם בלב שכונה ותיקה, הוא נבנה על קומה אחת בשטח של 100 מטרים רבועים. עם שלושה חדרי שינה, שבאחד מהם ישנו שלושת הילדים, בני המשפחה חיו בו במשך חמש שנים עד שההורים החליטו שהגיע הזמן לשפץ. הם התלבטו אם להרוס ולבנות מחדש, אבל חששו לאבד מהקסם המקורי של הבית.
הם פנו לאדריכלית מיכל שלגי, תושבת המקום, וביקשו ממנה להוסיף לבית שטח ופונקציות מבלי לא לגרוע מיתרונותיו. "מכיוון שהגינה האחורית הבוגרת היא חלק מאופיו של הבית", מספרת שלגי, "פסלנו את האפשרות להרחיב את שטח הקומה על הקרקע, והחלטנו לבנות קומה עליונה. האתגר הגדול היה לשמר את הצביון הישן ולייצר שפה חדשה שקושרת בין ישן לחדש".
לאחר התכנון האדריכלי הצטרפו לשלגי מעצבות הפנים הילה גיא והילה ברנר. "כשמשלבים בתהליך שיפוץ מעצבת פנים", אומרת שלגי, "כל הצדדים מרוויחים".
השיפוץ: מה משמרים ומה הורסים
מאחר שהבית בנוי בשיטת דבש (בטון ובתוכו אבנים גדולות וסלעים ללא חיזוקי ברזל), היה ברור שקומת הקרקע לא תוכל לשאת קומה שנייה מבטון. לכן הוסב אחד החדרים בקומת הכניסה לממ"ד, והקומה העליונה עשויה עץ. כדי להבטיח שיש קשר והאחדה בין הקומות, חופתה חזית הקומה השנייה בלוחות עץ, שהונחו בצורה אופקית ונצבעו באותו צבע של חזית הקומה התחתונה; גג הרעפים נמשך מעל חלק מקומת הקרקע ומרפסת עליונה, והותקנו חלונות בגדלים זהים עם תריסי עץ ירוקים.
תוך כדי עבודה, התמודד הצוות עם שאלת השימור של חלק מהאלמנטים בבית. המעטפת וחלונות העץ הפינתיים שנפתחים בפתיחת אקורדיון נשמרו, וכך גם דלת הכניסה מעץ. על אריחי הטרצו הישנים ויתרו לטובת חפירת תשתיות. בקומת הקרקע נהרסו חלק מהקירות הפנימיים, והאזור הציבורי גדל על חשבון אחד מחדרי השינה וחדר הרחצה. חדר ההורים נשאר בקומה, והממ"ד החדש משמש לאירוח. שינוי המבנה יצר מקום גם לגרם המדרגות, והילדים עברו לקומה השנייה.
בקומה הראשונה: היציאה למרפסת הורחבה
הבית מוגבה ממפלס המגרש בארבע מדרגות, המובילות לרחבת כניסה מחופה מרצפות מעוטרות ומקורה במרפסת הקומה השנייה. הדלת נפתחת לחלל הציבורי, שחופה ברצפת בטון מוחלק, והוא מכיל סלון, מטבח ופינת אוכל. על הקיר המרכזי בסלון הורכב קמין, ולידו יצרו המעצבות נישה עם מדפי ספרים ומזגן עילי שמוסווה ביניהם. חלון גדול פונה לחצר האחורית. החלל החשוף שמעל לסלון מייצר קשר עין בין קומת הקרקע לקומה העליונה.
מעל פינת האוכל יש חלון פינתי מעץ, ששומר ונצבע בגוון נייטרלי. היציאה המקורית למרפסת הורחבה. מעקה המרפסת המקורי שופץ, הרצפה חופתה באריחים מעוטרים ובמרפסת הוצב ספסל עץ. בשלב מאוחר יותר של השיפוץ הורחבה המרפסת, והחלק החדש חופה בדק.
עמוד תומך מפלדה מסמן בחלל המרכזי את גבולות המטבח, ונושא חלק מהקומה העליונה. המטבח נבנה בצורת ר' ובמרכזו יש אי. ארונות המטבח נצבעו בצהוב, ירוק ובורדו, על קיר המטבח נתלתה חשבונייה ישנה של בעלת הבית, ותחתיה הוצב כיסא ישן של בית קולנוע.
חדר השינה של ההורים נשאר, כאמור, בקומת הכניסה. על התקרה המשופעת בולטות קורות עץ שנצבעו בגוון אטום, ומהוות חלק ממערך התמיכה של הקומה העליונה. חדר הרחצה חופה באריחים לבנים. מחדר השינה יש יציאה למרפסת קטנה מחופה בדק.
בקומה השנייה: רצפת חדרי ילדים נצבעה תכלת
גרם המדרגות, המוביל אל הקומה השנייה, עשוי מקורת פלדה בצבע חרדל ומדרכי עץ. הוא מואר באמצעות חלון במפלס הכניסה, שתחתיו הוצבה שידה בצבע הקיר. הקומה השנייה, קומת חדרי הילדים, ששטחה 60 מטרים רבועים, כוללת שלושה חדרים, חדר רחצה ופינת עבודה משותפת.
רצפת הקומה מחופה בעץ צבוע תכלת. התקרות גבוהות וחשופות. הקירות בחדר הרחצה מחופים באריחים צבעוניים. חלון מלבני צר מול גרם המדרגות מאיר את הקומה, ומשתלב, כלפי חזית הבית, בסדר ובחזרתיות של המפתחים.
אי-אפשר שלא להתאהב בבתים הישנים במושבים. לחצו על התצלום כדי להיזכר מדוע
