15 יום עברו מאז ההחלטה של הוועדה המחוזית להפוך את חניון אליפלט, בפאתי שכונת פלורנטין בדרום תל אביב, לשטח ירוק כחלק מתוכנית המתאר לשכונה. 15 יום עברו, אבל הוועדה המקומית טרם העלתה את ההחלטה לדיון כדי לאשר, לדחות או לשנות אותה. האם המשמעות היא שאפשר להתעורר לבוקר חדש וריחות שושנים במקום אספלט? זהו, שפעילי המאבק עדיין לא יכולים להרשות לעצמם לשמוח. מתברר שהעירייה שומרת על זכותה לערער, במסגרת לוחות זמנים גמישים שהיא בחרה לנוחותה.
בשבוע שעבר נשמעו צהלות ניצחון מיידיות מפיהם של תושבים וחברות, הנאבקים על פיסות הקרקע הירוקות ושטחי הציבור הפתוחים האחרונים בשכונה הדרומית של העיר הלבנה. זה קרה לאחר שהוועדה המחוזית דרשה מעיריית תל אביב-יפו לפתח את מרבית שטחו של החניון, שנמצא בקרן הרחובות הרבי מבכרך ואליפלט, כפארק ירוק.
שטחו של מגרש המריבה, שמהווה חלק מתוכנית המתאר לשכונה, כ-5.4 דונם והוא משמש כיום כחניון וכגינת כלבים לחבריהם הטובים ביותר של כ-8,000 תושבי השכונה הצפופה והרועשת. כ-4.3 דונם יועדו בתוכנית המתאר המקורית למבנים ולמוסדות ציבור, שהשכונה אינה משופעת בהם בלשון המעטה, ורק דונם אחד נותר כשטח פתוח שאפשר להרים בו את הראש ולראות שמיים.
זו אחת מעתודות הקרקע הפנויות האחרונות בשכונה שנמצאות בבעלות העירייה, כלומר לא יהיה צורך להפקיעם מבעלות פרטית לטובת שימושים ציבוריים, ועובדה זו משכה תושבים ופעילים ירוקים לצאת למאבק ממושך על עתידו. לא הייתה להם ברירה, לאחר שמאבקם להבטיח שטחים ירוקים נחל תבוסה בסיבוב הקודם. אז הייתה זו גינת דרויאנוב, הגינה האמיתית היחידה בכל רחבי פלורנטין, שהעירייה החליטה למחוק כדי להקים עליה בית ספר יסודי (שייחנך בקרוב). הודעתה של הוועדה המחוזית להפוך את החניון ממול לפארק, מבחינתם, היא אישור לכך שהייתה זו טעות במקרה הטוב ורשלנות כלפי התושבים במקרה הרע.
הוועדה המחוזית קבעה כי יש לקבל את התנגדות התושבים
בפרוטוקול של החלטת הוועדה המחוזית מ-30.5 נכתב, כי היא התרשמה "שהשכונה זקוקה לשטחי ציבור, הן שטחי מבונים והן שטחי ציבור פתוחים. היות וקיים קושי לייצר שטחים פתוחים במרקם בנוי בשכונת פלורנטין, קבעה הוועדה כי יש לקבל את ההתנגדות בחלקה בהתאם להמלצת הוועדה המקומית". בפועל, הוועדה קבעה כי יש לקבל את ההתנגדות, לפחות בחלקה המהותי, שהגישו יחד החברה להגנת הטבע, חברת מועצת העיר עו"ד שלי דביר ורשימת תושבי השכונה. 3 דונם נקבעו בתוכנית כשטח ציבורי פתוח בכל מקרה; כ-2.4 דונם יוקצו, רק אם יהיה בכך צורך, למבנה ציבור (ככל הנראה בית ספר תיכון). בכל מקרה, כך נקבע, לא תותר בניית חניון תת קרקעי כדי להבטיח שתילה של עצים בוגרים - ולא עציצים בתחפושת.
הכדור עבר לוועדה המקומית, שמעדיפה להחזיק אותו בינתיים קרוב לחזה. במקום לדון בסוגייה בישיבה שלה השבוע (בדיוק 15 יום אחרי החלטת הוועדה המחוזית, פרק הזמן שבו מותר לוועדה המקומית לבקש הגשת ערר על החלטות שהתקבלו בוועדה המחוזית), בוטל הדיון ברגע האחרון. הוא אמנם הופיע בסדר היום – אך בוטל. הוועדה המקומית, שמתכנסת אחת לשבועיים, פשוט דילגה על הנושא ודחתה אותו לדיון שיתקיים ב-29.6.
האם העירייה פועלת כחוק?
לכאורה, הרכבת יצאה לדרך והעירייה החמיצה את פרק הזמן המותר לה כדי לערער. אלא שבעירייה לא נותנים לפעילי השכונה את ההנאה הזו, ומתברר שהיא עובדת לפי לוחות זמנים אחרים. "החלטת הוועדה המחוזית הגיעה לידי עיריית תל אביב-יפו רק ב-8 ביוני", אומרים בדוברות העירייה בתשובה לשאלות Xnet. "לעירייה ניתנת הזכות להגיש ערר תוך 30 יום".
התשובה אינה מדויקת. העירייה בוחרת להתעלם, אולי מתוך תחושת כוח, מהחוק. הוא מחייב אותה להגיש בקשה לערר כבר ב-23.6, כלומר 15 יום מיום קבלת החלטת הוועדה המחוזית. "בדרך כלל בעירייה יודעים לדחות את תאריכי הגשת הערר", אומרת דביר. "אם זה היה האזרח הפשוט הוא היה נדפק, אבל אם זו העירייה - יש לה נסיבות מקלות".
התאריך האמורפי, שמערפל את ההחלטה הסופית, רק מגביר את המתח שבו שורים הפעילים והתושבים שנאבקים כדי שלפלורנטין יהיה פארק. "יש לוועדה המקומית כוונה להגיש ערר על ההחלטה של הוועדה המחוזית להוציא מהמגרשים מתכנית המתאר", משוכנע האדריכל יונתן לבנדיגר, אחד משני מובילי המאבק ומי שהשתתף בניסוח ההתנגדות. "ספציפית מדובר בבלוק שבין רחוב הרצל, פלורנטין וידידיה פרנקל, שהיום משמש כחניון שאליו פונות כמה חנויות רהיטים. העירייה ביקשה להפוך את השטח לכיכר עירונית, והוועדה המחוזית החליטה שהיא מוציאה את המגרש מהתוכנית ולא תאפשר את הכיכר, בגלל שיש שם עסקים חיים".
הדיון סביב הוצאת השטחים מהתוכנית עלה גם בהתנגדויות תושבים, שצידדו בהוצאת השטחים מהתוכנית שמא ההסדרים בין הבעלים לרשות המקומית יעכבו את אישור התכנית. "חלק מהמאבק נגע לשטחים הפרטיים שהעירייה צריכה להפקיע במסגרת התוכנית", אומרת הילה הראל, תושבת השכונה ושותפתו של לבדינגר להובלת המאבק. "הם עשויים להוביל למאבק משפטי ועלולים לעכב את התוכנית, וזו כנראה הסיבה שהוועדה המחוזית הוציאה את המגרש הזה ומגרש נוסף (שמיועד לשימור בשטח השוק, ה"ש) מהתוכנית".
המכשול: ייתכן שכל התוכנית תוקפא
וכאן מחכה לעצים הבוגרים מכשול רציני. אם הוועדה המקומית תערער לוועדה הארצית - ונדמה שזו התחזית – הרי שכל תוכנית המתאר מוקפאת. במקרה כזה, גם אם העירייה תתמוך בהקצאת השטחים הירוקים בחניון אליפלט ותערער רק על הוצאת המגרשים הפרטיים מהתוכנית, היא לא תוכל לעשות זאת. פיתוח הפארק יותנה באישור כולל של תוכנית המתאר. "משיחות שקיימתי עם צוות התכנון בעירייה", מספר עידן עמית מהחברה להגנת הטבע, "אין להם התנגדות עקרונית להגדלת השטח הפתוח בחניון. המחלוקות העיקריות כרגע, שעליהן ייסוב הדיון אם יוגש ערר לוועדה הארצית או לא, הוא על החלקות שנמצאות בבעלות פרטית והוצאו מהתוכנית".
אנשי המאבק, שהוציאו לדרך עצומה למען פארק בפלורנטין, ייאלצו לחכות עם גירוד האספלט מהחניון לטובת עצים ודשא. אפשר להתנחם בעובדה, שהודות לתושבים, לפעילים ולסיקור התקשורתי, לא ניתן יהיה לקיים את הדיונים וההחלטות רחוק מעיני הציבור, אף שהעירייה - כפי שהיא עושה בבניין
"משטרת הג'קוזי" ברחוב לינקולן - מעדיפה לפעול בחוסר שקיפות כלפי התושבים.
