כשהמלצרית בבית הקפה שבו אני נפגשת עם תמי סירקיס מגיעה לקחת הזמנה, סירקיס מזמינה קפה, ובמקום חלב מבקשת שמנת מתוקה. המלצרית, וגם אני, מסתכלות עליה כאילו התגלגלה הרגע מהירח. המלצרית ממאנת להבין, ובסוף משיבה פניה ריקם. סירקיס מסתפקת בקפה בלי חלב ובלי שמנת, ומבטיחה לי שבעוד ארבע שנים הבקשה שלה תהיה שגורה בפי רבים. "כמו שלפני חמש שנים היית מבקשת חלב סויה ואף אחד לא ידע מה את רוצה, ככה יהיה עם השמנת", היא מכריזה. "זו מגמה ענקית בעולם, וזה יגיע גם לפה. צריך להזיז כמה גלגלי שיניים חזק, אבל זה רק עניין של זמן".
תכירו: תמי סירקיס, מומחית־על ומאמנת אישית לתזונה פליאוליתית (פליאו), אישה שמאמינה באחוזי שומן גבוהים ושעצם המילה "פחמימות" גורמת לה להתחלחל קלות. עד לפני ארבע שנים היא בכלל לא ידעה מה זה פליאו. היום, לאחר שהשילה 18 קילו ממשקלה באמצעות השיטה, היא יכולה לדבר עליה במשך שעות: מצטטת מומחים, מציינת מחקרים, שולפת עובדות ומספרים. סירקיס היא מכונת פליאו בלתי ניתנת לעצירה, והיא מזמינה אתכם להצטרף אליה לדהרה.
>> בחנו את עצמכם - מה אתם באמת יודעים על דיאטת פליאו?
רוצים למצוא אירוניה בסיפור הזה? בבקשה: סירקיס היא בתה של רות סירקיס, מחברת ספרי הבישול האגדית, ועל הספר "ילדים מבשלים" מתנוססת תמונתה כילדה יחד עם שני אחיה. כאילו זה לא מספיק, היא עצמה כתבה בעבר מדור עוגות שבועי במגזין "לאשה" שבמסגרתו סיפקה לקהל הקוראים מתכון לעוגת שבת מדי שבוע במשך ארבע וחצי שנים. "עשיתי המון עוגות, והשמנתי מזה", היא נזכרת.
כששומעים אותה מדברת היום על פחמימות, קשה לדמיין את סירקיס אופה עוגה לשבת או לכל יום אחר. "להאכיל אנשים בפחמימות זה הכי זול", היא מכריזה. "אם את רוצה להיות יעילה מבחינה כלכלית אבל חולה ושמנה, זה מאוד פשוט - תאכלי קערה של פסטה. הבעיה היא שבעוד שעתיים תהיי שוב רעבה". והנה ציטוט נוסף: "סוכרים בשביל ילדים זה כמו אלכוהול לאלכוהוליסטים". וגם, "האנדוקרינולוג האמריקאי רוברט לוסטיג אומר: 'קערת דגני בוקר בלי סוכר משפיעה על המטבוליזם כמו קערת סוכר בלי דגני בוקר'. זה צונאמי של אינסולין".
כעס, תסכול ורחמים עצמיים
התזונה הפליאוליתית (או בשמה השגור יותר - פליאו) מבוססת על הרעיון שגוף האדם מותאם אבולוציונית למזון שצרך האדם הקדמון. חסידי הפליאו נמנעים מכל סוג של מזון מעובד ומתועש, מדגנים, מסוכר, משמנים שמקורם בזרעים, וחלקם גם ממוצרי חלב. הם ניזונים בעיקר מבשר, דגים, אגוזים ופירות וירקות טריים, עם דגש על אחוזי שומן גבוהים. במילים אחרות: חמאה וסטייקים - כן, ולעומת זאת חלב דל שומן ולחם קל - ממש לא. "למדנו לפחד משומן, והאאוריקה פה היא ששומן הוא חבר", מסבירה סירקיס. אורח החיים הפליאוליתי נמצא במגמת תאוצה עולמית, וכיום רק בישראל מונה קהילת הפליאו כ־20 אלף איש.
סירקיס נחשפה לשיטה לפני כארבע שנים. "כמו כל בנות ישראל שמעלות במשקל בגיל המעבר, כך גם אני - העליתי כ־15 קילו. חברה שלי, שהיא רופאת משפחה, ביקשה ממני לצפות בהרצאה על פליאו באינטרנט. היא נורא רזה, והיא אמרה שאם זה ימצא חן בעיניי, אהיה קבוצת הניסוי שלה. צפיתי בהרצאה של גרי טאובס, עיתונאי מבריק שמדבר על השקרים הגדולים שהאכילו אותנו במשך השנים בתחום התזונה - על פירמידת המזון האמריקאית שממליצה לבסס את התפריט על פחמימות והעיפה את כל אמריקה ואת כל העולם המערבי לעודף משקל. צפיתי גם בהרצאה של כירורג שהוא גם חתיך מדהים בשם פיטר עטייה, שמדבר בגילוי לב על כך שהוא נתן כל השנים עצות גרועות למטופלים שסבלו מעודף משקל. על זה שכל הזמן הוא האמין שאם הם רק היו מצליחים לסתום קצת את הפה ולהתאמן יותר הם לא היו שמנים וחולים. הוא הבין את הטעות כשהוא בעצמו אכל על פי פירמידת המזון ועשה תריאטלונים, ומצא את עצמו שמן וחולה".
את הרציונל מאחורי השיטה סירקיס מסבירה באמצעות דוגמה פשוטה: "אדם בדיאטה שפותח את היום בפריכיות אורז עם גבינה כחושה, למעשה פותח את היום שלו עם 200 גרם פחמימות שמתפרקות לסוכר. הסוכר הגבוה בדם מכריח את הלבלב לשחרר אינסולין, כי הגוף לא יכול לסבול את כל הסוכר הזה, והאינסולין הוא הורמון שמאחסן את הסוכר בתאים ומעביר את העודפים לתאי השומן. כל עוד האינסולין גבוה, השומן לא ייצא מהתאים. הדרך היחידה להוציא שומן היא להוריד אינסולין לאורך זמן".
לאחר שהעמיקה וחקרה את הפליאו, החליטה סירקיס לאמץ אותה לחייה. "ההתחלה הייתה קשה. הגוף אוהב פחמימות וקשה לו להתרגל לשינוי המטבולי, אבל אחרי שבוע עד עשרה ימים זה נפתר. מה שמדהים בעיניי יותר מהכל הוא שברגע שאת אוכלת דל פחמימה, את לא רעבה. כשאת פחמימתית הרעב מזכיר חרמנות, וכשאת אוכלת הרבה שומנים הרעב הוא כמו געגוע, הוא תדר רך יותר. לא רק שאת לא רעבה, את גם סוף־סוף מצליחה לרזות. לנשים בגיל המעבר זה יותר קשה, כמו כל דיאטה, ובגלל זה אני לא רזה כפי שאני רוצה להיות, אבל בדיקות הדם שלי פנטסטיות ואני מבסוטה. ברור לי שאם לא הייתי מקפידה על הפליאו, הייתי שוקלת עכשיו 20 קילו יותר".
את משקיעה בפעילות גופנית?
"אני עושה ספורט כל יום. אני מתאמנת במכון כושר, עושה יוגה ופילאטיס ויוצאת להרבה הליכות. אבל לפני אימון אני לא מעמיסה פחמימות כמקובל אלא שומנים".
סירקיס טוענת שהפליאו לא עשתה מהפך רק בתזונה שלה. היא גם ישנה טוב יותר, איכות העור שלה השתפרה, והיא חווה שלווה שלא חשה קודם לכן. "תחושת הרעב שלי קודם הייתה מלווה בכעס, תסכול, ביקורת ורחמים עצמיים", היא מסבירה. "ברגע שעברתי לפליאו הייתה לכך השפעה גם על התנודות במצב הרוח. גם אם לא הייתי מפחיתה במשקל, השקט הפנימי הזה כבר שווה הכל".
דל שומן זה פרופגנדה
סירקיס, בשנות ה־50 לחייה, תושבת נתניה, נשואה ואמא לשלוש בנות (25, 23, 15), היא כאמור, לפני הכל, בתה של רות סירקיס. "ברור, בהרבה מקומות אני עדיין 'הבת של', ובחרתי לשמור את השם הזה בידיעה שכך יהיה", היא מסבירה. "אני בעניין הזה בעיניים פקוחות לגמרי, וחלק מהקריירה שלי גם קשורה בזה".
אביה, רפי סירקיס, כיהן כדיפלומט, וילדותה עברה עליה בנדודים בעולם. "הייתי ילדה רזה. הייתה לי מערכת יחסים מאוד נעימה ושפויה עם אוכל, עם המון סקרנות ופתיחות. אוכל תמיד היה חגיגה בבית, זה היה סלע קיומנו. בבית שלנו לא רק אכלו. הכינו מתכונים, שקלו, מדדו, כתבו ולקחו זמנים. כל הקטע הזה שכולם מצלמים עכשיו את האוכל שלהם, אני הייתי עדה לזה כבר לפני 40 שנה".
אחרי שירות צבאי, תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים ומאסטר במינהל עסקים, היא השתלבה בהוצאה לאור שהקימו הוריה, שהתרכזה בעיקר בספרי בישול, "אבל עסק משפחתי זה לא פשוט, ולעבוד עם שני הורים דומיננטיים מאוד זה מאוד לא פשוט. בסופו של דבר החלטתי לשנות מסלול". היא הספיקה עוד לעבוד בחברה לניירות ערך וכתקציבאית ופלנרית במשרד פרסום. רק לאחר כמה שנים העזה לחצות את הקווים ולעשות את מה שאמא שלה עושה: לכתוב על אוכל.
היא כתבה מדור אוכל ב"מעריב" וכאמור ב"לאשה", וכתבה על הנושא במקומות נוספים, אבל אז החליטה להמשיך הלאה. "נפרדתי מהעיתונות בגיל 40 בהשלמה ובעיניים פקוחות. ידעתי שאני מוכשרת מספיק כדי לעשות עוד המון דברים אחרים".
בעשור החמישי לחייה פיתחה קריירה של מרצה ומעבירת סדנאות אוכל. "הבנתי שאנשים שמשלמים לסדנה 250 שקל רוצים בידור. אז יש לי הגיגים על תפקיד האוכל בחיינו, תובנות על זללנות ובזבזנות, עשרת הדיברות לאירוח שפוי, ולאט־לאט הן הפכו להרצאות של ממש. זה מין מופע סטנד־אפ קולינרי".
עכשיו, כאמור, היא גם מאמנת בריאות מוסמכת עם התמחות בתזונת פליאו. סירקיס מסבירה שהשיטה שלה היא שילוב של הפליאו הקלאסי, שלפיו יש להימנע לחלוטין מחיטה ותוצריה וגם מחלב ותוצריו, עם שיטת הבאנטינג, נגזרת של הפליאו הידועה גם כ־LCHF (קיצור של Low Carb High Fat) שאינה מתייחסת לאדם הקדמון אלא לצורך להפחית פחמימות ולהוסיף שומנים. "לעומת הפליאו, חסידי הבאנטינג אינם אוכלים ירקות שצמחו מתחת לאדמה, כמו תפוח אדמה, בטטה, סלק וגזר, כי יש בהם הרבה פחמימות", היא מסבירה. "הם כן אוכלים במידה גבינות שמנות וחמאה".
איך את עוזרת לאנשים לעבור את השינוי?
"מדובר בליווי של שיחות אימון שבועיות במשך שלושה חודשים שבמהלכם אני גם יכולה לבוא לבית הלקוח, להיפגש עם כל המשפחה ולהטמיע את השינוי התזונתי אצל כולם. אני מאוד ממליצה שכל המשפחה, כולל הילדים, יעברו לתזונה הזאת".
מה הדבר הראשון שאת מורידה מהתפריט?
"מוצרי דיאט. כשמייצרים מוצרי מזון דלי שומן, מעמיסים עליהם פחמימות. את יודעת שביוגורט 1.5% שומן עם מתיקות מעודנת יש הרבה יותר פחמימות מאשר בשמנת חמוצה שמכילה 27% שומן? חוץ מזה, הגוף מתרגם את האספרטיים לסוכר. במחקר שנערך במכון ויצמן מצאו שמוצרי דיאט מבלבלים את חיידקי המעי, והם מגיבים לכך כמו לסוכר. בתחושת הבטן שלי, דל שומן ודל סוכר הם פרופגנדה, ועדיף להיפרד מהם כמה שיותר מהר".
מה עם צמחונים? אין להם מה לחפש בשיטה הזאת, ועל טבעונים אין מה לדבר בכלל.
"אם צמחונים מסכימים לאכול דגים, ביצים ומוצרי חלב, הם כמעט מסודרים עם השיטה. בנוגע לטבעונים - היום יש בעולם זרם חדש של טבעונים, 'פיגנס', שהם פליאו־טבעונים, והם אוכלים לעתים רחוקות מוצרים מהחי מתוך הבנה שהם צריכים את זה, שיש אבות מזון שרק בשר אדום יכול לתת להם. מה עדיף? לקחת כדור מסונתז?"
מה אמא שלך אומרת על התזונה שלך?
"לאמא שלי אין בעיה עם מה שאני אוכלת ואיך שאני מבשלת. גם היא מסכימה שעודף פחמימות וסוכר מזיק. כבר שנים היא לא מכינה 'עוגה לשבת', כך שאין לנו בכלל קונפליקט על אוכל או על תזונה. היא מבשלת נהדר ואני אוכלת בשמחה את כל מה שהיא מכינה, גם אם זה לא 100% פליאו, כי אני לא מאמינה בלהיות קיצונית. אני כן מאמינה בלאכול אוכל אמיתי, בסיסי, בראשיתי וטעים".
הטיפים של תמי לפליאוליתי המתחיל
1. אכלו הרבה ירקות, בעיקר ירוקים.
2. העדיפו כרעיים על פני חזה עוף. הם יותר עסיסיים ושמנים. אכלו אותם עם העור.
3. לא יכולים לוותר על פחמימות? אכלו פירה בטטה או כרובית מטוגנת. אל תשכחו להוסיף הרבה חמאה. כך האינדקס הגליקמי יהיה נמוך יותר.
4. אכלו מקסימום שתי מנות פרי ביום. אבל רק אחרי ארוחה ובכל מקרה לא בתחילת היום.
5. העדיפו פירות בעונתם. אכלו אותם במצב המקורי שלהם. ותרו על מיצים ועל שייקים ואל תקלפו תפוחים.
6. לכו על פירות יער. יש בהם מעט סוכר והם עשירים בנוגדי חמצון.
7. ותרו על דגני בוקר. במקומם הכינו לכם ארוחת בוקר הכוללת חביתה משתי ביצים וסלט.
8. ארוחת עשר לילדים לא חייבת לכלול סנדוויץ'. החליפו אותו באצבעות גבינה צהובה, ירקות וביצה קשה.
9. הקפידו על צום של 12 שעות ביממה לפחות. הגוף צריך הפוגה ומנוחה.
10. קטניות הן לא חלק מהתפריט. אם כבר אתם אוכלים אותן, העדיפו אותן מונבטות.
11. בחרו בנשנושים בריאים. למשל, חצי תפוח ירוק אפוי בתנור או כמה שקדים.
12. נסו להימנע ממוצרי חלב. הם מכילים לקטוז, שהוא סוג של פחמימה, ואנשים רבים גם רגישים אליו. לא יכולים לוותר על קוטג'? בחרו קוטג' עם 9% שומן. ככל שמוצר החלב שמן יותר, יש בו פחות לקטוז.
השורה התחתונה: צלחת פליאוליתית נכונה מורכבת מ־50% ירקות ו־50% חלבון עם אחוזי שומן גבוהים. הנה שלוש צלחות לדוגמה:
ארוחת בוקר או ערב ביתית
מה אוכלים: חביתה מ־3־2 ביצים עם פטריות / עשבי תיבול / גבינה קשה מגוררת + סלט ירקות עם שמן זית ומיץ לימון + אבוקדו שלם חתוך לקוביות + תה, חליטה או קפה עם שמנת, ללא סוכר.
על מה מוותרים: לחם, דגני בוקר, גרנולה, פשטידות, מיצי פירות.
ארוחת צהריים בעבודה
מה אוכלים: רבע עוף / בשר בקר / דג מבושל + 2 תוספות מירקות מבושלים, למשל מרק ירקות, שעועית ירוקה מאודה, כרוב מבושל ברוטב עגבניות, גיבץ' + סלט מעלים ירוקים + מים / סודה + פרי טרי לקינוח.
על מה מוותרים: קציצות, קובה, מאפים, קינוחי פרווה, חטיפים, משקאות מתוקים, משקאות דיאט.
ארוחת ערב בחוץ
מה אוכלים: קבב / שישליק / מנת שווארמה בצלחת + סלט כרוב, סלט גזר, סלט חצילים, סלט קישואים, ירקות טריים, חמוצים + מים / סודה.
על מה מוותרים: פיתה או לאפה, צ'יפס, בירה.
