את הבשורה שהיא ממוקמת במקום הראשון בדירוג הישראלי של סרטוני אתר יוטיוב לשנת 2015, קיבלה כוכבת הילדים מיקי שנייה לפני שעלתה לבמה לעוד מופע של הצגת החנוכה "גיבורי האור משימה מהשקמה" בהשתתפותה. היא לא בדיוק הבינה על מה הרעש כשהנייד שלה כמעט קרס ממאות ההודעות.
"נכנסתי ל־ynet וראיתי כותרת ראשית עם התמונה שלי, אבל לא הספקתי לפתוח כי הייתי צריכה שוב לעלות לבמה. וככה, עם ההרגשה הזאת שאני בכותרת ראשית ולא יודעת למה, עליתי לבמה. כשירדתי ראיתי את המפיקים שלי, אריק ועמית, מחכים לי ואומרים שכל כלי התקשורת רוצים לדבר איתי", היא משחזרת את הרגע הבלתי נשכח.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
איך הגבת?
"עד היום אני לא מעכלת. עבדתי כל כך קשה בשביל הרגע הזה. אני ממלאת אולמות, יש לי בובות ומרצ'נדייז, ילדים עומדים בתור כדי להצטלם איתי - אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את סדר הגודל של מיקי. הייתי היחידה מתחום הילדים שנכנסה לעשירייה הראשונה".
אם אין לכם ילדים מתחת לגיל חמש, בטח תשאלו "מיקי מי?", אבל אצל כל היתר היא אורחת קבועה בסלון. 2.4 מיליון צפיות גרף בשנה החולפת הסרטון של הדי.וי.די הראשון בכיכובה, והשאיר אבק לכל מי שבא אחריו - ומדובר בין היתר בפרקי הבכורה של הסדרות המגה־פופולריות "זגורי אימפריה" ו"פאודה" או סרטון הקאלט "דניס דניס" של אילן פלד, בדמותה של דניס מהפרסומות ל"ברנפלקס".
ואם הקול שלה נשמע לכם מוכר, אז כן, היא זו שבילתה במשך שנים בתוך הבובות של "קופיקו", "הכבשה שושנה" או "הבובה פסטי", בטרם נשלפה מהאלמוניות לפני כחמש שנים על ידי המפיק אריק עורי, שראה בה הרבה יותר מאשר בובה עם קול מתיילד. ביחד עם "חברים הפקות" ויובל כספין, שעיצב את התלבושת ובעצם את הדמות, הם הביאו לעולם את מיקי, ילדת טום־בוי דעתנית וטובת לב, שתפסה הרבה מעבר לציפיות: ההצגה שלה, "כפתור האור", רצה ברחבי הארץ, יש לה 30 אלף חברים בפייסבוק ומיליוני צפיות בערוץ היוטיוב הפרטי שלה.
הקולגות לא מיהרו להתקשר לברך. "רק חיים אוסידון, שידוע בכינוי דוד חיים, התקשר", היא אומרת. "גם יובל המבולבל הוא חבר טוב".
איך קיבלו את פנייך בתעשייה הצפופה הזו?
"לא שמו לי רגליים, אם זה מה שאת שואלת. תראי, אינטריגות יש בכל מקום, אבל אני חברה של כולם כי יש מקום לכולם".
"הצילו, רביבו"
מיקי, בת 34, נולדה בפתח תקווה בשם מיכל מוכתר, בת לאילנה ואבינועם, מורה ומתווך, אחות בכורה לארבעה אחים צעירים. כשהייתה בת 14 וחצי, אחיה תום, שהיה אז בן שש, נפטר בפתאומיות כתוצאה מהתפוצצות עורק בגזע המוח. את הלילה שבו הוא קרס היא לא תשכח לעולם. "ערב לפני שזה קרה הצחקתי אותו כהרגלי עם כל מיני שטויות, והוא החזיק את הבטן מרוב צחוק ואמר לי: 'אל תפסיקי אף פעם להצחיק אותי'. כמה שעות אחרי זה הוא כבר היה בטיפול נמרץ", היא מספרת.
איך הוא נפטר?
"ראינו בסלון משחק של מכבי חיפה, הוא היה אוהד שרוף של הקבוצה. אחר כך עלינו לישון, והוא התעקש לישון עם ההורים באותו לילה. זה היה מוזר, כי הוא כבר היה בכיתה א'. באמצע הלילה הוא התעורר, צעק 'הצילו, רביבו' והקיא. הזמנו אמבולנס, עשו לו סי.טי וראו שהתפוצץ לו עורק בגזע המוח, מקרה שקורה אחת למיליון. תום פשוט נפל בסטטיסטיקה".
למה הוא צעק "הצילו, רביבו"?
"הוא העריץ את חיים רביבו, ששיחק באותו זמן במכבי חיפה. אחרי שתום נכנס לטיפול נמרץ צלצלתי אליו וביקשתי ממנו לבוא. הוא עזב הכל ובא מהרגע להרגע, אבל זה לא עזר. תום שכב חודש בטיפול נמרץ במצב של מוות קליני".
איך המוות שלו שינה אותך?
"החיים שלי השתנו בן לילה בלי הכנה מוקדמת, כל מה שהייתי נמחק. כבר לא היה דבר כזה לצאת עם חברות. הייתי צריכה להחזיק את הבית ולתמוך בהורים שלי, שהתמוטטו מזה".
איך הצלחת להתגבר על הטראומה?
"אני כל החיים בטיפול פסיכולוגי. האמת? כל אדם צריך טיפול פסיכולוגי, בלי קשר לשום טראומה. לכל אחד יש מזוודה שצריך לפתוח".
הערצה לציפי שביט
מאז שהיא זוכרת את עצמה היא נמשכה לעולם הבמה - שרה, ניגנה בפסנתר ורקדה בקבוצת הריקוד של סיגי ניסן, שאיתה הופיעה בפסטיגל ב־1995 ובתוכנית "הקרנבל של מיכל" בערוץ הילדים, בכיכובה של
ה־כוכבת של אותם ימים, מיכל ינאי. "כשהכרוז היה מכריז 'קבלו את מיכל', הייתי מדמיינת שהוא מזמין אותי", היא מחייכת.
מי היו כוכבי הילדים שהערצת?
"ספי ריבלין וציפי שביט. לפני כמה זמן הזמינו אותי להשתתף בערב הצדעה לציפי, וספי היה בקהל. כשהזמינו אותי לבמה הכתירו אותי כציפי שביט של שנות האלפיים, וכשירדתי, ספי שכבר לא דיבר אז בגלל מחלתו, כתב לנתן נתנזון, שמשחק בדי.וי.די שלי וגם כתב לי את כל השירים למופע, שאני מדהימה - עם מלא סימני קריאה. מחמאה כזו מבחינתי זו סגירת מעגל מטורפת. הוא היה גיבור הילדות שלי".
בצבא שירתה כמש"קית חינוך בגבעתי, וכבר בחופשת השחרור החלה ללמוד בבית הספר למשחק בית צבי. בין חבריה למחזור היו לינור אברג'יל, שהפכה מאז לחברתה הטובה, השחקן יניב ביטון ("המדרשה") ומיכל דותן, בתו של דודו דותן ז"ל. "הייתי בת טיפוחיו של גרי בילו, המנהל, קיבלתי את כל התפקידים הראשיים. הוא הראשון שזיהה את הכישרון שלי".
ואז יצאת לשוק וגילית שאף אחד לא מחכה לך.
"שיחקתי פה ושם, למשל בהצגה 'אבניו קיו' בבית לסין, במחזמר 'היפה והחיה', בהצגת בידור עם ליאור כלפון ושלום אסייג ובכל מיני תיאטראות ילדים, אבל לא ממש הצלחתי להתפרנס מזה. עבדתי בחנות סיגרים בדיזנגוף, וכשחברים מבית צבי היו עוברים וקולטים אותי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. הייתה לי מחברת שהייתי כותבת בה כמה אני מצליחה ואיך אני עומדת על במה ומופיעה בטלוויזיה, ואנשים עומדים בתור כדי להצטלם איתי. היום קוראים לזה 'דמיון מודרך', אבל אז אם מישהו היה קורא את המחברת הזאת הוא היה מאשפז אותי".
מההתחלה כיוונת לעולם הילדים?
"ברור. הקפדתי לא לעשות דברים שהיו יכולים לשרוף אותי בעולם הילדים. הסתובבתי בתיאטראות לילדים, וככה הגעתי לאריק עורי והוא נתן לי תפקיד בהצגה 'קופיקו'. אריק הוא מפיק מנוסה, הוא עשה את 'טיף וטף' ו'הופה היי', והוא ישר ראה מה יש לו בידיים. הוא לקח אותי ל'חברים הפקות' ואמר להם 'תשמעו, יש פה אס'".
האמנת שזה קורה לך?
"כבר כמעט רציתי לפרוש, אבל כשזה קרה - זה קרה מהר. תשעה חודשים אחרי שהמצאנו את מיקי כבר פתחתי קופות, אבל שקשקתי מפחד שלא יבואו אנשים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפתחנו קופה. זה היה בנתניה, אריק התקשר אליי לחדר הלבשה ואמר לי שיש תור בקופות. פרצתי בבכי. עד היום אני אומרת לקהל, 'תודה שבאתם'. במקצוע שלי נורא קל להתבלבל ולחשוב שהשמש זורחת לי את יודעת מאיפה".
לפני ארבע שנים הפכה רשמית למיקי, כשהוסיפה את השם לתעודת הזהות שלה. מאז היא לא מרשה לאף אחד לקרוא לה מיכל. "מי שקורא לי מיכל, אני מתקנת אותו. אמא שלי כבר התרגלה, אבל לאבא שלי עוד קשה. מדי פעם יוצא לו מיכלוש", היא אומרת.
למה היה חשוב לך למחוק את מיכל?
"תמיד הרגשתי שאני יותק מיקי ממיכל, זה שם פחות מחייב. מיכל קצת כבד עליי. תחשבי, מה זה מיכל? להכיל! כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להכיל בשביל כולם, ויחסית לגילי הכלתי המון דברים שעכשיו אני מרשה לעצמי להשתחרר מהם. מאז שאני מיקי אני יותר זורמת".
אני בת של מלך
במהלך הצגות חנוכה לפני שלוש שנים, היא הרגישה שהתנפח לה הגרון. בהתחלה חשבה שמדובר בהתקררות, אבל כשהנפיחות לא עברה ניגשה לרופא והוא שלח אותה לאולטרסאונד, שם התגלה שיש לה גידול בבלוטת התריס. "הדבר הראשון ששאלתי זה אם ינשור לי השיער", היא צוחקת.
זה מה שהדאיג אותך?
"כן, יש לי אישיו עם השיער. זה הסמל המסחרי שלי. לא הסתפרתי מיליון שנה, מקסימום קצוות. אולי בגלל שפעם, בכיתה ג', עשו עליי חרם בגלל שהסתפרתי. אני זוכרת בבירור את הרגע הזה, שאחריו אף אחד בכיתה לא דיבר איתי. ממש לא הייתי מהמקובלים, ובגלל זה אם אני רואה בקהל ילדה עם משקפיים או ילד קצת מלא, אני מעלה אותם לבמה לשיר איתי, נותנת להם מתנות וממליכה אותם לעיני כולם".
בסוף נשר לך השיער?
"לא. הגידול היה מאוד קטן, הורידו לי חלק מבלוטת התריס וזהו. לא נזקקתי לטיפולים כימותרפיים או להקרנות. הניתוח השבית אותי לחודשיים, שלא היו קלים, אבל אחרי זה כבר חזרתי לבמה".
פחדת?
"בבסיס שלי אני חרדתית בגלל מה שקרה לאחי, אבל הייתי בטוחה שאצא מזה. אמרתי לעצמי שאין אפשרות אחרת, אין מצב שההורים שלי עוברים את זה עוד פעם. חששתי בעיקר למיתרי הקול, כי הגידול ישב ממש שם. היום אין שום זכר למחלה. זו עוד חוויה שעברתי, שתמיד תהיה חלק ממני אבל היא לא מנהלת אותי".
את חייה בדירה השכורה והמרווחת ברמת אביב היא חולקת עם לוסי, כלבה קשישה ועיוורת. "אני מחפשת אהבה", היא אומרת, "חבר טוב שאיתו אוכל להקים בית. אין דבר יותר קשה מלחזור מהופעה לבית ריק. אני רוצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם, ואני מאמינה שזה יקרה, כי אני בת של מלך. מלך מלכי המלכים. אני מתה להיות אמא מאז שאני זוכרת את עצמי, יצאתי מהבטן של אמא שלי מוכנה כבר להיות אמא. אני אוהבת ילדים וילדים מתים עליי. אני מקבלת 150 מכתבים בכל שבוע ועונה לכל אחד באופן אישי, כל הבית שלי מלא ציורים ומתנות שקיבלתי מאמהות מעריצות".
השעון הביולוגי מטריד אותך?
"ברור, אבל אני עדיין לא חושבת לעשות ילד לבד. אני לא פוסלת את זה, אבל כרגע זה לא על הפרק. מגיע לי להקים משפחה. מגיל חמש בערך אני מדמיינת את עצמי בתור כלה".
לפני שש שנים כמעט התחתנה עם בן זוגה דאז, שף במקצועו, שאותו הכירה דרך פייסבוק. הם גרו יחד בתל אביב במשך שנתיים, הוא הציע לה נישואים והיא הסכימה, "למרות שהיו שם המון בעיות, אבל מרוב שרציתי להקים משפחה, הייתי עיוורת", היא אומרת.
ערב אחד, כשחזרה מבית הוריה בפתח תקווה, בן הזוג לא היה בבית למרות שאמר שכן. "הייתי אמורה לישון אצל הוריי, אבל משהו בפנים אמר לי לחזור הביתה. חיכיתי לו כל הלילה, וכשחזר הבנתי שהוא לא בילה לבד. זה הרס אותי, למרות שידעתי שהוא לא הגבר הנכון לי. כשהיינו ביחד, בכל פעם שהדלקתי נרות הייתי מבקשת מאלוהים להתחתן איתו. יום אחד פגשתי רבנית, והיא אמרה לי 'אל תבקשי להתחתן איתו, תבקשי שאם זה זה, אז כן, ואם זה לא זה - שישחרר אותך'. בפעם הבאה שהדלקתי נרות אמרתי את זה, ולמחרת נפרדנו".
הוקל לך?
"מה פתאום. הייתי שבורה לגמרי, מרוסקת. הייתי מאוהבת בו מוות. אחרי שנפרדנו הלכתי לרב שלא מכיר אותי, והוא אמר לי 'יש לך מליץ יושר קטן בשמיים, בעל נשמה מאוד צעירה, שהפך עולמות בשביל שלא תתחתני עם הבחור הזה'. מיררתי בבכי, אבל היום אני מבינה איזו טובה גדולה הוא עשה לי, כי מן הסתם לא הייתי הופכת להיות מיקי. הייתי נכנסת להיריון, עושה ילדים ומי יודע מה היה יוצא ממני".
ההליכה לרב, מתברר, לא הייתה מקרית. "אחרי הפרידה הייתה לי תקופה של חזרה בתשובה", היא מגלה. "הלכתי לבית כנסת, קראתי תהלים, שמרתי שבת, אבל הרגשתי שלא טוב לי. לשמור שבת לבד, בלי בעל וילדים, זו בדידות נוראית, אבל אני מתחזקת, ברוך השם. נסעתי לאומן לא מזמן עם לינור אברג'יל, יפית אטיאס, הבת של רמי לוי, והרבנית רונית ברש, שעשתה אצלי ערב הפרשת חלה. בעוד חודש אנחנו נוסעות שוב, כי עברתי שם חוויה מטלטלת".
אז בטח התייעצת עם רב לפני שהפכת ממיכל למיקי.
"דווקא לא. הלכתי עם הלב שלי, כמו הרבה דברים שאני עושה בחיים. בסופו של דבר אני יודעת מה הכי טוב בשבילי".
מעניין אותך לעבור לעולם המבוגרים?
"בעתיד הרחוק - בהחלט. אבל חכי, עוד לא התחלתי ליהנות מכל מה שקורה לי".
מיקי הפכה אותך לאישה עשירה?
"בארץ לא באמת נעשים עשירים. כבר ראיתי את ליאור אשכנזי נוסע במונית שירות ואת מוני מושונוב נוסע באוטובוס. לאיזה שחקן בסדר גודל כזה בחו"ל זה היה קורה? פעם הלכתי לאודישן ברגל מפתח תקווה לרמת גן, כי לא היה לי כסף לאוטובוס. בואי נגיד שעכשיו יש לי כסף לאוטובוס".
