"שורה ראשונה מימין: אני. מעליי: בן דודי דני, אבא של גידי גוב"
נעמי פולני מציגה תמונה שלה מגיל חמש שצולמה על ידי אביה, נזכרת בילדותה ומתארת קשר משפחתי שכעבור שנים התפתח לשיתוף פעולה מוזיקלי. פרק י"ב
שלום חמדה,
הנה תמונה של ילדי פולני וחיסין. היינו 18 בני דוד ובני דודה. כאן אנחנו שישה.
זירת הצילום: מדרגות בית הכנסת של מושב זקנים ברחוב יבנה בתל אביב. החזית של בית הכנסת פונה לרחוב אלנבי. שני בתים מרחוב מונטיפיורי.
הזמן, שבת. השנה, 1932. אני בת חמש.
הצלם - אבא שלי, יחיאל פולני.
שורה ראשונה, מימין: אני, ולידי דינה'לה.
שורה שנייה, מימין, מעליי: דני (אבא של גידי גוב. אמא שלי ואמא של דני, אחיות). על יד דני, דֹבִּי אחי. על ידו, תמי.
ולמעלה: רמי, אח של דינה'לה.
דינה'לה, שיושבת על ידי, מחזיקה את הבובה שלי. היא ביקשה שהבובה תשב עליה, אז נתתי לה.
דינה'לה הייתה הדמות שנצמדתי אליה. מילה שלה היא קודש. היא ניגנה בפסנתר. כל הבנות של משפחת פולני היו מוזיקליות מאוד. כל הילדים קיבלו את דת הציונות ודת החלוציות.
סבתא שלנו, ריפי פולני, אישה ענוגה, היא היחידה ששמרה את בריתה עם היושב במרומים. לאיש מהמשפחה לא הייתה לעניין זה שום טרוניה. אנחנו חיינו בהרמוניה מוחלטת עם סבתא. בליל הסדר השתדלנו שגם סבתא תשבע נחת, והיינו מכינים תוכנית אמנותית. דינה'לה הייתה בראש היוזמה. היא המציאה לנו ריקודים, והיינו רוקדות - טלילה, ורותי, ודינה'לה, ונעמי, ולפעמים גם צפרירה, כי היא הייתה הבוגרת - וכך שיעשענו את המשפחה.
דני, מעליי בתמונה, היה הבן דוד האהוב עליי ביותר. מדוע? כי היה פרק זמן שדאגתי מאוד עם מי אני אתחתן, גיליתי לאמא שלי ושאלתי: "איך מתחתנים עם אדם זר?" זה מאוד העסיק אותי: איך אגור עם אדם שאני לא מכירה. אני זוכרת את המהלך הזה. פתאום התגברתי על המצוקה, ועלה בדעתי מי יכול להיות החתן שלי: כמובן, דני. איתו אני בהחלט מסוגלת להתחתן. אמא שלי דאגה תמיד להזכיר לי שביקשתי אותה להזמין אותו לארוחת צהריים. זו הייתה הבדיחה שהיא סיפרה לכל ידידינו ובני המשפחה, וכולם צחקו בקול.
אמא של תמי היא דודה פִירָה מהסיפור על השרמנים. מי שלא מכיר, שיתעניין וייהנה. ואל תציצו לתמי, כי היא "מצלמת". גם פה, מי שלא מבין את המונח, שיתעניין וייהנה.
הילד היושב במרכז על יד דני הוא האח שלי דֹבּי. הוא המציא את טוּב הלב. ילד טוב-טוב-טוב. כל אדם אהב אותו. לפעמים, כשנפשו השתוקקה, הוא היה נשכב על המיטה וממסמס את הנפש במנגינות שהיה נושף במפוחית שלו.
במותו, כל השכנות ידעו שהן איבדו את הזגג, האינסטלטור, הנגר וגם החובש. הוא לא ידע להשיב פנים ריקם. דֹבּי היה נפש.
בתמונה למטה: השנה 1945, דֹבּי בא לחופשה קצרה מהבריגדה, וצלם רחוב צילם אותנו. אני ואחי.
צפו בגידי גוב מבצע את "זמר לספינה" בניהול מוזיקלי של נעמי:
>> צפו בגידי גוב מבצע את "זמר אהבה לים" בניהול מוזיקלי של נעמי
>> צפו בגידי גוב מבצע (עם זמרים נוספים) את "השמלה הסגולה" בניהול מוזיקלי של נעמי
נעמי פולני נולדה ב-1927, גרה במושבה כינרת ואם לשניים, יותם ואיה, מנישואיה לזמר ליאור ייני. היא משוחחת עם גוטמן מדי יום שישי, לקראת שידור של תוכנית בעריכתה ברדיו ללא הפסקה.
דליה גוטמן הייתה מפיקה בכירה ברשות השידור. בין השאר, ערכה והפיקה מופעי הוקרה לכמה מהאייקונים הגדולים של התרבות הישראלית, בהם נעמי שמר, חיים חפר, אלכסנדר פן, משה וילנסקי ואברהם שלונסקי. היא אם לבת, נועה, שאביה הוא הסופר יעקב שבתאי. שיחותיה עם פולני התפרסמו לראשונה בעמוד הפייסבוק שלה.
