איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים הפך את העיר העתיקה לאייקון ישראלי מתוחזק ושמור היטב, שרצועת גינון נדיבה מטופחת סביבו ומאדירה את בידולו משאר חלקי העיר. אינספור שירים נכתבו על חומותיה, שעריה וצריחיה של ירושלים, אבל מחוץ לחלקים הקדושים, השכונות ההיסטוריות שהוקמו לפני קום המדינה במרכז העיר הוזנחו והפסידו בקרב מול קדחת הבנייה.
הדרך להכרה בערכים ההיסטוריים של השכונות הירושלמיות הוותיקות רצופה ניסויים אדריכליים. "החטא הקדמון" היה הריסתו של בניין טליתא קומי ב-1980. בית היתומות המפורסם שתיכנן קונרד שיק, מגדולי האדריכלים שפעלו בירושלים, נהרס כמעט לגמרי, ומה שנותר ממנו הוא קיר הכניסה הראשי, לרבות השעון המקורי, ארובת הבניין והחלון הניאו-גותי. כל אלה הורכבו מחדש כתפאורה לכיכר ברחוב המלך ג'ורג'. "קומפוזיציה סוראליסטית", כינה היסטוריון האדריכלות דוד קרויאנקר את האלמנטים האדריכליים ששרדו את הליך ה"שימור".
סצינה מהסרט "מישהו לרוץ איתו", שצולמה על רקע מה שנשאר מבית טליתא קומי
בסוף שנות ה-80 גיבשה עיריית ירושלים רשימה של 110 אתרים שנבחרו לשימור מחמיר, ביניהם בניין ג'נרלי ברחוב יפו, מתחם הנסן ברחוב גדליהו אלון ומוזיאון רוקפלר שבמזרח העיר. למרות המודעות לשימור, ועל אף שהעירייה הכירה בחשיבות הנושא, ידם של היזמים הייתה על העליונה. התוצאה הייתה מספר פרויקטים מעוררי מחלוקת, כמו פיתוח מתחם ממילא, שגרם להזזת בית שטרן, שבו התארח הרצל בביקורו בירושלים ב-1898; הקמת מלון וולדורף אסטוריה תוך הריסת החלקים הפנימיים של מלון פאלאס, שהיה אחד מ-110 האתרים שנבחרו לשימור; והרכבת הקלה, שבמהלך הקמתה נהרסו מבנים היסטוריים.
>> איך נראה היום בית החולים למצורעים הנסן, שהפך למרכז עיצוב ומדיה?
הנה שלושה מקרים לדוגמה, שמאפיינים את הדיון בירושלים:
החדש השתלט על הישן
אחד המבנים שניצת סביבו ויכוח הוא וילה שוקן בשכונת רחביה, שגם היא מופיעה ברשימת ה-110. הבניין תוכנן על ידי האדריכל אריך מנדלסון ב-1935, ואחרי כשני עשורים נמכר לאקדמיה למוזיקה ועבר שינויים בידי האדריכל יוסף קלרווין, ממתכנני משכן הכנסת. בשנות ה-90 של המאה הקודמת נרכשה הווילה על ידי היזם הלל ליבוביץ', שביקש להרוס אותה ולבנות במקומה בניין מגורים. ב-2003, בעקבות לחץ ציבורי, בוטלה התוכנית להרס המבנה, והאדריכלים אמנון בר-אור וירון קופרשטוק הכינו תוכנית חדשה, שהייתה מקובלת גם על המתנגדים. תוכנית נוספת, שהכין קופרשטוק לבדו וקיבלה לבסוף אישור, כוללת תוספת של שש קומות מעל המבנה המקורי והרס של התוספות המאוחרות. הפרויקט אמור לכלול כעשר דירות פרטיות, לצד שימושים ציבוריים ומסחריים.
בדיון האחרון בנושא טען עו"ד רפי אטינגר, שייצג את המתנגדים לתוכנית, כי מגדל המגורים החדש מבטל למעשה את הבניין ההיסטורי. "הוא חודר לתוכו", אמר. "לא מדובר בשימור ולא בחצי שימור. התוכנית הזו רעה". להתנגדות צורפה חוות דעת של האדריכל ערן מרדכוביץ', שחקר את הווילה במסגרת עבודה לתואר שני, ובה נכתב: "תוספת המאסה הבנויה מפרה את הקומפוזיציה המקורית באופן קריטי. אין מדובר ביחס פרופורציונלי או באיזון בין ישן לחדש אלא בדומיננטיות של החדש". לדעתו, התוכנית פוגעת גם ביחסי החוץ והפנים של המבנה והורסת את הבריכה המקורית של הווילה, שהייתה חריגה בנוף המקומי בשנות ה-30, מה שמקנה חשיבות לשימורה.
אדריכל השימור הירושלמי משה שפירא, שהצטרף לקופרשטוק, טען במהלך הדיון כי התוספת תואמת את אמנות השימור וכי השימוש בקומת המרתף אולי פוגע בערכי המבנה ההיסטורי אבל חוסך אחוזי בנייה, ולכן עדיף. היזם נמצא כעת בשלב הנפקה של היתר בנייה, והתכנון לא צפוי להשתנות.
קולאז' של תוספות ושינויים
האדריכל הירושלמי יעקב מולכו כתב תזה שעוסקת בתוספות בנייה ובתהליך התמזגותן ברקמה ההיסטורית. לדעתו, "התכנון המתאים לימינו חייב להיות רב-תכליתי וגמיש, כדי שיוכל לעמוד בצרכים המשתנים של האובייקטים הבנויים". הוא גם סבור כי "המרחב האורבני הוא קולאז' של תוספות ושינויים".
ביטויים לתפיסות אלה ניכרים בתוספת שהמשרד שלו מתכנן למלון רון שברחוב יפו (זהו שמו ההיסטורי. היום הוא נקרא ''הוסטל ג'רוזלם''). הבניין נבנה ב-1927-8 ותוכנן ככל הידוע בידי האדריכלים נ' פתסיס וספירו חורי. ב-3 באוגוסט 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, נכנס המלון להיסטוריה כשמנחם בגין עלה למרפסת שלו והכריז על פירוק האצ"ל. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, חודש לפני רצח רבין, עמד על אחת המרפסות שלו בנימין נתניהו, ונופף למפגינים שנשאו שלטים עם דמותו של רבין במדי קצין נאצי.
בסוף המאה שעברה נרכש הבניין על ידי יזם, שמנסה לקדם מאז תוכניות לשימור המבנה ולתוספות בנייה לצרכי מלונאות. בגרסה האחרונה ביקשו האדריכלים תוספת של שמונה קומות, אבל הוועדה המחוזית, שהתכנסה לפני מספר חודשים, אישרה תוספת של שש בלבד, כמקובל לאורך ציר יפו, מה שמאפשר בנייה של 96 חדרי מלון. "הוועדה סבורה כי מבנה מלון רון המקורי הינו בעל ערכי שימור גבוהים וחשובים", נכתב בהחלטה. "יש להתייחס לכל תוספת המוצעת בכובד ראש ובזהירות הראויה למבנה מונומנטלי ייחודי כמותו".
מולכו מסביר כי תכנון התוספות שהוא מציע משלב שתי גישות. "האחת עוקבת אחר הסגנון הקיים, וככל שעולים לגובה מדללים את הקישוטיות של הקומות התחתונות. הגישה האחרת בולטת בחלק העליון של המלון, שבנוי מבטון. זה גוף אולטרה-מודרני שיורד גם לקיר האחורי. אני חושב שהשילוב הזה הוא נכון. לא נוכל להימנע מתוספות בנייה. הדיון אינו עוסק בשאלה אם להוסיף או לא, אלא איך".
>> האם גם וילה שרובר, שנמכרה באחרונה ב-70 מיליון שקל, תהפוך למלון גדול?
לגור מעל בית הרב קוק
לא רחוק ממלון רון שוכן הבית שבו גר הרב קוק מ-1923 ועד מותו ב-1935. על הקיר מתנוסס שלט הסבר קצר, המפרט את תולדות הבניין ואת ההיסטוריה של שכונת בית דוד, שבה הוא ממוקם: "שכונת חצר קטנה ובה עשר דירות שהוקמה ב-1873. ב-1902 נוספה הקומה העליונה, ששימשה למגורים ולישיבה של הרב קוק - הרב האשכנזי הראשון מתקופת המנדט".
לפני כ-20 שנה אושרה תוכנית לתוספת קומה לבית הישן ולהקמתו של בניין חדש בן שלוש קומות בסמוך. לאחרונה הוגשה בקשה לתוכנית חדשה על ידי ההקדש החרדי "הוועד הכללי - כנסת ישראל" ומשרד האדריכלים בריידמן-אגמון. תוכנית זו מבקשת להוסיף עוד שתי קומות למבנה החדש, כשבינו לבין בית הרב אמורים להפריד כ-15 עצים ותיקים.
מנהל המועצה לשימור אתרים בירושלים, איציק שוויקי, התנגד לתוספת שתי הקומות. "לתוכנית יש השלכות אורבניות מעבר לשינוי המבנה עצמו", כתב. "היא תגרום לפגיעה חמורה בחזות ההיסטורית האופיינית של בית הרב קוק". מתכנני מחלקת השימור בעירייה דווקא המליצו לאשר את ההקלה, בנימוק שממילא בשנים האחרונות נבנו בניינים גבוהים רבים סביב החצר, וזו הוזנחה ויצאה משימוש. המלצתם לא התקבלה, והאדריכלים התבקשו להציע תוכנית חדשה לבינוי מרוחק מהמבנה ההיסטורי.
עיר ללא תוכנית שימור
הדוגמאות שלעיל הן חלק זעום מתוך רשימה של אלפי בניינים ומתחמים ירושלמיים שהעירייה, היזמים והמתכננים מתחבטים בשאלת עתידם. אחת הסוגיות המרכזיות נוגעת בהיקף השימור. במדינות רבות כולל השימור גם את פנים המבנה, אבל בישראל מסתפקים בדרך כלל בשימור הקליפה בלבד, גם כשמדובר באתרים מרכזיים בעיר.
בירושלים הבעיה חמורה במיוחד, שכן אין בה תוכנית שימור רשמית, כפי שקיימת בתל אביב ובראשון לציון. "רשימת האתרים המיועדים לשימור אמנם יוצרת מגבלות, אבל זו תוכנית מקומית, והוועדה המחוזית יכולה לערוך שינויים", מסביר מנהל אגף התכנון בעיר, עופר גריידינגר. לדבריו, יש קושי בביצוע שימור בפועל כשאין תוכנית רשמית, ולכן צפוי להתפרסם בקרוב מכרז לעריכת מסמך מדיניות כללי. קושי נוסף בירושלים טמון בעובדה שארגון אונסק"ו של האו"ם, שעוסק בין היתר באתרי מורשת עולמיים, אינו פועל בחלק המערבי של העיר, מסיבות פוליטיות.
מחזיק תיק השימור והתחבורה בעירייה, תמיר ניר, חושב שהשימור צריך להיות רכיב אחד במהלך כולל. "אני מנסה ליזום צמצום של שימוש בכלי רכב, לטפל במדרכות ולעודד תנועת הולכי רגל במרכז העיר", הוא אומר. "אלה פעולות שיאפשרו ליצור תמונה שלמה. בעיניי, היתרון של ירושלים טמון באופיה וברבדים השונים שמשתקפים ברחובות. אי אפשר להסתפק בבתי מלון נוצצים. צריך לייצר תיירות שמרגישה את המקום על כל רבדיו".
>> וזו תוכנית השימור שהופקדה באחרונה בראשון לציון
