מדעי הממ''ד: 9 מ''ר ששינו את הבית הישראלי ואת המדינה כולה
הוא נולד במלחמת המפרץ כמוצר חירום, וחוגג את יום הולדתו ה-20 במבצע ''עמוד ענן'' כמוצר נדל''ני. החדר הקר והמנוכר הפך לתרומה הבולטת של האדריכלות הישראלית, והיצירתיות לא נראית באופק. ובימים אלה עולה השאלה: לאור המצב, צריך חדר ממוגן בכל בית בישראל? שאלות ותשובות
בימים שבהם כמעט כל אזרחי ישראל נתונים תחת איום טילים פוטנציאלי, אם מדרום ואם מצפון, האמירה "לא נמגן עצמנו לדעת" של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לא נשמעת רלבנטית: מקלטים ציבוריים, מיגוניות, ממ"דים ומה לא - כולם מעטרים את הנוף של שדרות ועוטף עזה, ובהדרגה פולשים גם לשאר חלקי הארץ. הממ"ד, למשל, ש''חוגג'' 20 שנה לקיומו, שינה את תרבות המגורים הישראלית וכבר קשה לדמיין דירה שהוא אינו קיים בה.
הממ"דים הביתיים אינם נותנים מענה הרמטי בפני פגיעה ישירה של טיל, אך הם מסוגלים לצמצם במידה משמעותית את יכולת הפגיעה. הם כן מעניקים הגנה בפני הדף, רסיסים ופגיעות סמוכות, ויתרונם על פני פתרונות המיגון האחרים נוגע לאיום הכימי (כך הם באו לעולם, בעקבות הסקאדים במלחמת המפרץ ב-1991). "הממ"ד מספק הגנה יעילה יותר רק במעט מחדרי מדרגות, אך יש לו אפקט פסיכולוגי", טוענת האדריכלית שלי כהן, "משום שיש בו ממד של נראות". מיכאל נייברגר, יועץ מיגון בחברת קאמנ שכיהן כראש ענף הנדסה ומיגון בפיקוד העורף, מאמין ביכולות המיגון של הממ"דים: "אם בוחנים את הסטטיסטיקה של מלחמת לבנון השנייה, כשאלפי רקטות נחתו על יישובי גבול הצפון, לא ניתן למנות אדם אחד שנפגע מפגיעה ישירה בעת שישב בממ"ד. הפגיעות הישירות לכיוון ממ"דים הן אפסיות. הנזק מצטמצם והופך לנזק מקומי ולא המוני".
הממ"דים עמידים בפני פגיעה ישירה?
"זה תלוי במיקום הממ"דים ובסוגם. באזור הצפון, החל מסוף שנות ה-90, הממ"דים עמידים בפני פגיעה ישירה ועובי הקירות מגיע לכדי 80 ס"מ (אם הקיר כולל חיפוי 'איסכורית', העובי יפחת ל-50 ס"מ)".
אם אדם חרד ומעוניין במיגון נוסף, זה אפשרי?
"יש אפשרות לשפר את הקיים, להגדיל את כמות הבטון בתוך הממ"ד או מחוצה לו, במגבלות חוק התכנון והבנייה".
יש צורך אמיתי בזה?
"התקנות הקיימות טובות. תמיד ניתן להשתפר, להוסיף דלתות חזקות יותר, למשל, אבל אנחנו נתקלים בפניות בודדות מצד אזרחים".
האינטרס של הקבלנים, ההתעלמות של המדינה
בנייה של ממ"ד יקרה יותר מבנייה רגילה. כדי להקל על הקבלנים, הוא הוגדר כשטח שירות והוא אינו מחושב באחוזי הבנייה, כך שלא משולמים עליו מסי שבח והיטלים אחרים. הקבלנים, מצידם, משווקים אותו לציבור כחדר נוסף והרשויות לא מתערבות. יש לציין כי בשנים האחרונות מוטלת על האזרחים לממן מכיסם התקנת מערכות סינון נוספות בהשקעה של אלפי שקלים, שנועדו לספק אוויר צח בזמן שהייה ממושכת בממ"ד, כשהחלונות סגורים.
הממ"ד – מרחב ממוגן דירתי - הוא חדר עם תנאי מחיה בעייתיים. החלון קטן, לא נעים לחיות בו והוא מגביל מבחינה אסתטית. למעשה, בני המשפחה שמתגוררים בו מתבקשים לחיות במקלט. לא בכדי חדר זה הפך למחסן בבתים רבים, ולא מעט אנשים מעדיפים לפרק את דלת הכניסה שנפתחת כלפי חוץ בלבד; חלקם בוחרים להסתיר את דלת הממ"ד באמצעות דלת מקבילה, אסתטית יותר.
מגויסים לביטחון
הרבה לפני שהקסאמים החלו לעוף על דרום הארץ, עסקה מדינת ישראל במיגון העורף. המלחמות החוזרות ונשנות אילצו את השלטונות לבנות מקלטים ציבוריים בשכונות העירוניות וביישובים החקלאיים. אך בכל מה שקשור בממ"דים, החליטה המדינה להפריט את המיגון: היא הטילה את האחריות לביצוע על הקבלנים והתושבים עצמם; ובמקרים לא מעטים, כפי שהתפרסם לא אחת בתקשורת, התוצאות הן ממ"דים מרושלים ופגיעה בבית הקיים. תחילה, הקבלנים נדרשו לבנות פיר ממוגן ששטחו 5 מ"ר; אחר כך הורחבה הדרישה: חדר ממוגן ששטחו 9 מ"ר לכל הפחות. זהו המצב עד היום.
שדרות, שסופגת את עיקר האש מרצועת עזה בעשור האחרון, עברה שינוי פיזי משמעותי: הבניינים והרחובות עצמם עברו את השינוי, כשהאילוצים המיידים מכתיבים את הבנייה – ולא הצורה והאסתטיקה. מכיוון שנפילות הקסאמים הפכו לשגרת החיים בעיר, קיבלו התושבים בכ-6,000 דירות (אמנם באיחור, ועם סדרת תקלות ובנייה מרושלת) ממ"ד וגגון לכל דירה על חשבון המדינה. היישובים המרוחקים מעט יותר מגדר המערכת, שאף הם מותקפים בגראדים החודרים את תקרת הבטון של הממ"ד, זוכים להגנה היקפית ולא אישית באמצעות "כיפת ברזל".
"המיגון היה, וממשיך להיות, ביטוי של השאלה עד כמה החברה הישראלית מגויסת לטובת הביטחון - עד רמת חדר השינה. זה משפיע גם בהיבטים כלכליים, משום שהחוק משרת את הקבלנים שנוספו להם שטחי שירות", מציינת שלי כהן, שאצרה לפני כשנתיים (יחד עם טולה עמיר) את התערוכה "ארץ מקלט" על תולדות המיקלוט והמיגון בישראל. בעיניה, מיגון-היתר הוא תופעה בעייתית. ואמנם, איזה פתרון מיגון אפשר להעניק למדינה שלמה, שלא יכולה להישען רק על ההישגים של מערכת "כיפת ברזל"? "מה יקרה אם הטילים של הימים האחרונים על גוש דן אינם האחרונים? האם גם רחבת הבטון של היכל התרבות תזכה במיגוניות? סביר לחיות כך?" תוהה כהן.
השקעה כספית גדולה בבתי חולים ובתי ספר
להבדיל ממיגון של בתים פרטיים, במיגון של מבנים ציבוריים הנבנים מכספי ציבור – בתי ספר או בתי חולים – העיצוב והחשיבה מושקעים יותר, וכך גם המיגון עצמו. האדריכל יובל גני תיכנן לפני 20 שנה את האגף לרפואה דחופה בבית חולים "אסף הרופא" בצריפין, כשמלחמת המפרץ טרפה את הקלפים והמיגון תוכנן מחדש. "כל המחלקות לטיפול נמרץ בישראל מוגדרות כחזית, ולכן כולן ממוגנות בפני פגיעה ישירה", מסביר גני. המיגון נעשה באמצעות קירות מאסיביים ומיעוט פתחים לכיוון זווית התקיפה.
האדריכלים הישראלים, שמתמודדים עם רשימת מגבלות ארוכה ממילא, צריכים להתמודד גם עם סוגיית המיגון. "עם השנים מתוספים תקנים והתכנון הופך למסובך יותר", אומר גני. "האלמנטים של המיגון הם קשיחים, מגבילים ובלתי מתפשרים. אדריכל שמתכנן מבנה מגורים צריך לתכנן מערכת קונסטרוקטיבית אנכית, מהיסוד ועד לגג". המיגון אמנם הופרט, מציין נייברגר, אך אין למתכננים ולקבלנים חופש פעולה. "המדינה, באמצעות מנגנוני הרגולציה, כופה דרישות מינימום, החוק בעניין זה מאוד חד משמעי", הוא אומר.
כמי שתיכנן את מעון-היום הממוגן (הראשון בעולם) בשדרות, אומר גני כי האתגר הוא ליצור מבנה "שלא ייראה מעיק. המבנים האלה צריכים לעמוד במבחן הביטחון, כמו בימים האחרונים, אך צריך לזכור ולקוות כי מדובר באירועים חולפים. עם המיגון והקירות, אנשים ממשיכים לחיות 365 יום בשנה".
על אף שהמיגון משתלט על הדיור והמרחב הציבורי בישראל, האדריכלים כמעט ולא נתנו את דעתם בנושא, ואף אחד לא שאל לדעתם. מהנדסי פיקוד העורף השפיעו הרבה יותר, ללא ספק. "האדריכלים לא היו מעורבים במערכת קבלת ההחלטות", מזכירה כהן. "אנחנו הפנינו את תשומת הלב לכך שניתן למגן גם חדרי מדרגות (או לתכנן מרחבים מוגנים קומתיים, נ"ר), שאמנם לא מאפשרים רצף חיי משפחה תחת מתקפה. והיא מוסיפה, בנימה אירונית, שאף ממ"ד ואף מקלט לא יוכלו לפתור את הבעיה עצמה: "ככל שמתמגנים ובונים סביבנו חומות, האויבים הופכים לגדולים יותר".
אפשר לקבל ממ''ד בדירת חדר?
כיצד ממגנים דירות חדר, או דירות שני חדרים? האם מחצית המבנה ייבנה כממ"דים? כך נעשה, למשל, בדירות לזוגות נשואים בטכניון, שם כמעט מחצית משטח הדירה מוקצה לממ"ד. האדריכל אלי גוטמן תיכנן לפני כמה שנים, בפרויקט הגמר של לימודיו, מתחם של דיור ציבורי בתל אביב. "בשיחה עם המנחה שאלנו היכן ישוכנו הממ"דים, אם כל הבניין מכיל דירות חדר קטנות לצעירים", הוא מספר. השאלה הובילה להחלטה לפתח פרויקט ייחודי על טהרת הבטון. הרעיון הוא להשתמש בקירות חופפים בתכנון הדירות, כשמידת הפתיחות שלהם (ורמת המיגון בהתאם) יורדת ככל שהדירה נפתחת לחצר הפנימית.
"במקור, הממ"ד היה אמור לשמש כחדר לימי חירום", אומר גוטמן, "וברבות הימים הוא הפך למוצר נד"לני. זה לאו דווקא רע בעיני. האם צריך למגן את עצמנו? הרוב יגידו שכן, וככל הנראה, כפי שאדריכלות היא ערך, כסף וביטחון חשובים לא פחות".
מיכאל נייברגר, המדינה צריכה לקחת על עצמה מהלך נוסף ולמגן את בתי האזרחים כולם, כפי שממוגנים בתי הספר ביישובי עוטף עזה, או כפי שממגנים מחלקות לטיפול נמרץ?
"זו שאלה קשה. זה שיקול ברמה הלאומית. ארצות הברית ורוסיה, שהיו שרויות ב'מלחמה קרה', לא עשו דבר כדי למגן את התושבים".
