"בית הספר הוא הדבר הנורא ביותר לאנשים חפים מפשע. מדובר בבית כלא. בכמה מובנים הוא אף אכזרי מבית כלא: שם לא מכריחים אותך לקרוא ספרים שכתבו הסוהרים", צוטט ג'ורג' ברנרד שו. ההשוואה בין בתי ספר לבתי כלא נובעת כנראה מההכרח המגולם בשני המוסדות: שניהם לא שואלים אלא מכריחים. באופן מצער, הדמיון נמצא לעתים רבות גם באדריכלות עצמה: חדרים רבים שממוקמים בצפיפות בזה אחר זה ופונים למסדרון ארוך עם חצר משותפת.
מאז תחילת המאה שעברה, אדריכלים רבים מנסים לנתץ את המבנה האחיד והמשמים של מוסדות החינוך וליצור חלופה מזמינה לתלמידים ולמורים. במקבץ המופיע כאן נכללים מבנים שביקשו ליצור חוויה חינוכית נעימה יותר, כזו שמעוררת סקרנות, יצירתיות, דמיון, חברות ושמחת חיים. ניכר שאדריכלי המוסדות הללו מבקשים לזנוח את הקביעה החריפה של ברנרד שו, ולהתחבר במקומה לאמרה של גתה: "כל השכלה היא בית סוהר. המשכיל שנסגר בו נפגע מסורגיו, אבל התוצאה היא חירות של ממש".
>> כאן בונים: בית הספר לאדריכלות ועיצוב ברמת גן
>> ומה אצלנו? סיור בגני הילדים החדשים שנפתחים בעקבות דוח טרכטנברג >> שעה בארץ הפלאות: גני ילדים נפלאים שקשה למצוא בישראל >> בית הספר הירוק בהוד השרון >> גן משחקים מיוחד ברמת השרוןמשרד Architectuurstudio HH
1. בית הספר מונטסורי | דלפט, הולנד
פרופ' הרמן הרצברגר
בן ה-79, האדריכל הידוע ביותר מבין הסטרוקטורליסטים ההולנדים של שנות השישים (שנחשבים לאבות האדריכלות ההולנדית העכשווית), הוא חלוץ בז'אנר האדריכלות החינוכית המודרנית. הרצברגר דוגל באדריכלות שאינה מספקת פתרון שלם, אלא מסגרת מרחבית שמתמלאת באופן טבעי על ידי המשתמשים בה. זו גישה שהולכת יד ביד עם גישות חינוכיות עכשוויות, המאמינות בהענקת אפשרויות בחירה ומרחב מחשבתי לתלמידים ושמות דגש על יצירתיות ואינדיבידואליות.
בית הספר הראשון שתיכנן הרצברגר הוא בעיר ההולנדית דלפט, ומדובר במוסד של שיטת מונטסורי (הפופולרית למדי במדינה זו), שהושלם ב-1966. הייחוד בו טמון בכיתות הבנויות בצורת ר', כדי לאפשר כמה חללים שונים בתוך אותה כיתה. מסדרון אלכסוני עובר דרך כל הבניין והחצר אינה סגורה כפי שהיה מקובל באותה תקופה, אלא פתוחה אל הרחוב, כדי לטשטש את הגבול בין בית הספר לבין העולם שמחוץ לו.
2. המתחם החינוכי אפולו | אמסטרדם, הולנד
שני עשורים מאוחר יותר, ב-1983, השלים הרצברגר את המתחם החינוכי אפולו שמכיל צמד בתי ספר צמודים: בית הספר מונטסורי של אמסטרדם ובית הספר היסודי וילמספארק. שני המבנים משמשים עד היום כמודל לכל בתי הספר שבתכנונו של האדריכל הזה. הכיתות מקובצות סביב חלל מרכזי (ולא לאורכו של מסדרון) שמהווה את לב בית הספר, ובו מדרגות רחבות שמאפשרות לתלמידים לשבת, להתאסף, לדבר או לשחק עליהן.
3. בית הספר היסודי דה איינלדן | אמסטרדם, הולנד
באחת הפינות היפות של אמסטרדם שוכן בית הספר De eilanden, שעבר שיפוץ ב-2002 בניצוחו של משרד HH של הרצברגר. בינות ומתחת לבנייני השכונה נבנה בית ספר יסודי, שכאילו נשפך לכל הכיוונים. גם הוא מכיל חלל מרכזי אחד בן קומתיים, שממנו יוצאים גרמי מדרגות, מסדרונות וכיתות, שנדמות כמו הרחבה של המסדרון ולא כחדרים מבודדים. החידוש כאן הוא שהחללים השונים נמצאים בקשר עין עם החללים האחרים, כך שכולם יכולים לראות את כולם.
4. בית ספר דה אופמאט | ארנם, הולנד
תושבי השכונה קיוו לקבל פארק, אבל העירייה החליטה שבאתר הזה יקום בית ספר. כדי להרגיע את ההתנגדויות, תיכנן המשרד של הרצברגר את חזית המבנה כגבעה מוריקה, שמשמשת גינה לתושבי השכונה ולתלמידי בית הספר. פנים המבנה הוא יוצא דופן, משום שחללי הכיתות יכולים להתרחב ולהצטמצם לפי הצורך של השיעור. גם כאן אפשר למצוא את המדרגות הרחבות, שמאפיינות את האדריכלות החינוכית של הרצברגר.
משרד האדריכלים McBride, Charles, Ryan של רוברט מקברייד ודבי ריאן
תיכון פיצרוי | מלבורן, אוסטרליה
גם משרד האדריכלים האוסטרלי מקברייד, צ'ארלס וריאן
זכה למוניטין בזכות תכנון מוסדות חינוך. אבל בניגוד לזקן השבט, המשרד הצעיר לא דוגל בשיטה מסוימת וכל בית ספר בתכנונו נראה שונה מקודמו.
תיכון פיצרוי, שפתח את שעריו ב-2004 בפרבר של מלבורן, הוא מוסד חינוכי עם חללים גמישים, שיכולים להתאים לקבוצות קטנות או לכיתות גדולות. קומת הקרקע אף היא גמישה מבחינה פונקציונלית ויכולה להוות גלריה לתערוכות, במה להופעות או מקום מפגש כללי.
"בתכנון המבנה הלכנו כברת דרך כדי לפתח תקשורת טובה יותר בין החלל ובין ההוראה שמתקיימת תחתיו", מסבירים האדריכלים. לטענתם, התכנון הוא תוצאה של דיאלוג עם ההורים, התלמידים והמורים. מנהלת בית הספר, פאולין רייס, צוטטה באמרה ש"כשתלמידים ומורים פועלים בתוך חללים המעוצבים בדיוק לצרכיהם, נעימים מבחינה אסתטית ומעודדים יחסים חיוביים, מלאי כבוד ויצירתיים, אפשר לומר שיש תמיכה של החלל בתהליך הלמידה".
משרד האדריכלים BIG (ביארקה אינגלס)
בית ספר יסודי וילהֶלמסרו | פרדנסבורג, דנמרק
כמו 15 רצועות נייר המונחות זו לצד זו ומתקפלות באופן ספונטני, כך נראית ההצעה של משרד BIG לבית
ספר יסודי בעיירה הדנית פרדנסבורג. עתידו של המבנה לא ברור בשלב זה, אבל היצירתיות ניכרת גם בשלב התוכניות.
הוא מורכב מקומה אחת, שבה הפסגות המשתנות של הרצועות יוצרות חלונות ומאפשרות כניסת אור טבעי לכל אחת מהכיתות. על פי המשרד, ההצעה ביקשה ליצור "חוויה מתמשכת - לא משנה אם עומדים בפנים, בחוץ, בקומת הקרקע, על הגג או עוברים במדרכה ליד".
משרד האדריכלים Coop Himmelb(l)au
תיכון 9# לאמנויות | לוס אנג'לס, קליפורניה
משרד האדריכלים חובב האקסטרווגנזה Coop Himmelb(l)au (שכותב
את שמו עם סוגריים סביב האות L כדי להעניק לו כפל משמעות. בתרגום ישיר זה "קואופרטיב גן עדן כחול" או "קואופרטיב בניין שמיים") אחראי למבנה בית ספר יומרני שהיה יכול להיבנות רק בעיר נוצצת כמו לוס אנג'לס.
בניית תיכון מספר 9 לאמנויות הסתיימה ב-2008 בעלות של 171.9 מיליון דולר, והעובדה שהוא נמצא באחת השדרות המפוארות בעולם לא נעלמה מעיני המתכננים. שדרת גראנד בדאונטאון אל-איי מבקשת להיות הגרסה האמריקאית לשאנז-אליזה. שוכנים בה, בין השאר, אולם הקונצרטים דיסני (שתוכנן על ידי פרנק גרי), מרכז מוזיקה, מוזיאון לאמנות עכשווית, פארק ציבורי והקתדרלה המרכזית של לוס אנג'לס.
התיכון מוסיף אולם משלו, בעל אלף מושבים, לשורת אולמות התרבות בשדרה. על גג האולם הזה עומד מגדל משולש, שבקצהו ריבוע וסביבו אלמנט ספירלה מתכתי. המשרד קורא לפסל הזה "נקודת זיהוי לתלמידים".
לומדים כאן כ-1,800 תלמידים בארבעה בניינים שונים. החללים המשותפים לכולם הם ספרייה וקפיטריה. בעוד שהקפיטריה צנועה יחסית, הספרייה רחוקה מכך: מדובר במבנה חרוטי שהמשרד כינה "חלל הידע", בעל פתח גדול אל השמיים. התיכון לאמנויות הוא חלק מתוכנית נרחבת של עיריית לוס אנג'לס לבנות 155 בתי ספר חדשים עד סוף השנה הנוכחית. נותר רק לקוות שהפרויקט הנוכחי הותיר משהו מהתקציב גם לבתי הספר האחרים.
Tham & Videgard
גן ילדים טלוס | שטוקהולם, שוודיה
בסמוך לפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת שטוקהולם נבנה גן ילדים, שנדמה כמו לוח "פוליגל" צהוב שמקופל אל תוך עצמו. אחד הקיפולים יוצר מבואת כניסה חצי-סגורה, שם ההורים והילדים יכולים להיפרד בבוקר ולהיפגש שוב אחר הצהריים. מטרת המבואה היא בין השאר גם עמעום ההפרדה בין חוץ לפנים, מאחר שלא ברור אם המבואה היא המשך של הרחוב או כבר חלק מן המבנה עצמו.
אלמנט חביב נוסף הוא החלונות, שנפערים בגובה נמוך יחסית כדי להתאים לממדי גופם של ילדים. על פי האדריכלים, הבניין המעוגל מבקש ליצור חדרים לא שגרתיים ומאתגרים עם סידור פנים "לא אורתודוקסי". וכך, במקום חלל אחד לכל קבוצת גיל, יש מרחבי פעילות משותפים שבהם קבוצות הגיל השונות פועלות יחד ללא הפרדה – אלמנט שנכנס לשימוש במוסדות שונים בעולם, גם בישראל.
Off Architecture
תיכון ז'אן מולן | רווה, צרפת
תיכון ז'אן מולן
מזכיר את התוכנית לבית הספר היסודי של משרד BIG, רק שבניגוד אליו בנייתו של בית הספר הזה כבר הושלמה השנה. ממעוף הציפור מתגלות טראסות ירוקות, שמתרוממות מעל הקרקע באופן אקראי, כמעט נבלעות בתוך הגבעה הירוקה שמאכלסת אותן. כל טראסה מכילה קומה אחת והקימור שלה מעל הקרקע הוא שיוצר את החלונות.
הבנייה במורד גבעה יצרה מבנה מדורג, שבו כל קומה יכולה לראות את הקומות מתחתיה ומעליה, מה שאמור לעודד אינטראקציה חברתית. מעבר לכך, הבניין מאלץ את התלמידים לעלות ולרדת במורד הטראסות הירוקות, כי לטענת מנהלת בית הספר, "אין כמו פעילות גופנית שמתרחשת באופן טבעי" (הדמיות נוספות למטה).
