מאת הילה לוטן

מה משותף לחוקרת קולנוע חרדית, אמנית קול שמפרקת סיפורים לגורמים, רננה רז ואדם ורטה, טקס גלגול עלי גפן ואפליקציה של עבודת סאונד המציגה את הסיפור המורכב של הכפר הערבי ליפתא, בכניסה המערבית לירושלים?

"פסטיבל בבית", המתקיים השבוע זו הפעם החמישית, יוצא מגבולות ארבעת הקירות וזולג אל מרחביה הנסתרים של ירושלים. הוא מציע מופעים אינטימיים בבתים שונים - פרטיים ומבני ציבור - המזמינים את הצופים לקחת חלק ביצירה ובחוויה חושית. האינטימיות הנוצרת בין היוצרים, הקהל והמקום היא חלק מהותי מהיצירה.

מבעד למראה הפסטורלי של הכפר ליפתא רוחשים מטעני העבר, ההווה והעתיד - ריבוד של סיפורים אישיים, אירועים היסטוריים, התפתחויות פוליטיות וכוחות כלכליים. בכפר הפלסטיני חיו עד 1948 כ-3,000 איש. בשנות ה-50 יושבו בבתי הכפר עולים מתימן ומכורדיסטן, אבל כשעלה ערך הקרקע גם הם גורשו. באמצע שנות ה-80 הוכרז המקום כשמורת טבע. זהו הכפר הפלסטיני היחיד בגבולות הקו הירוק ששרד כמרקם נוף ­כפרי שלם, וערכו הכלכלי קרץ זה מכבר למשקיעים שמעוניינים להפוך אותו לפרויקט מלונאות, מסחר ומגורי יוקרה.

כפר בן אלפי תושבים ששיגשג עד מלחמת העצמאות (צילום: שבתאי פינצ'בסקי)
כפר בן אלפי תושבים ששיגשג עד מלחמת העצמאות (צילום: שבתאי פינצ'בסקי)

בנקודת זמן זו, טרם ההכרעה על עתיד הכפר, הציבור מוזמן להתהלך בשבילי הכפר הנטוש ולהקשיב לסבך קולותיו .עבודת הסאונד "הקול גלוי" מזמינה את המבקרים לשיטוט פרטי, באמצעות אפליקציה סלולרית שאותה פיתחו סטודנטים ב"בצלאל". כך הופך הטלפון החכם לסטטוסקופ, שבעזרתו ניתן להאזין לרחשי המקום, לעדויות ולקטעי שיחה.

דפנה קרון, המנהלת האמנותית של "פסטיבל בבית" שבמסגרתו מתקיים האירוע, סבורה שהייחודיות של ליפתא "היא בעלת ערך אדיר בעיצוב המרקם העירוני של ירושלים:

המעיין של ליפתא (צילום: שבתאי פינצ'בסקי)
המעיין של ליפתא (צילום: שבתאי פינצ'בסקי)

"באופן אישי, אבא שלי הקים וניהל במשך 20 שנה את מרכז הגמילה ליפתא. המרכז עמד בפני סגירה לפני כמה שנים בגלל קיצוצים של משרד הבריאות, ולאחר מאבק ציבורי שאליו נרתם גם הסופר דויד גרוסמן, המאבק צלח והמרכז המשיך לעבוד עוד כמה שנים עד ששוב הגיע איום - הפעם מכיוון עיריית ירושלים - והמרכז נסגר. היה לי כבר ׳דיבוק׳ שקשור במקום, ורציתי לייצר התערבות אמנותית שתגיב לו ולשינוי האמור להתחולל בו.

"הפגישה עם הילה זקסנברג ופרויקט 'מראה מקום ליפתא', פרויקט רב-מחלקתי שמקודם בבצלאל ומתמקד בפיתוח עבודות של פרשנות ותצוגה של ליפתא במדיה דיגיטלית, הייתה כמו שידוך משמיים. כל העבודות מבוססות על איסוף מידע אזרחי ומקומי, חומרי ארכיון, תיעוד בשטח, ראיונות ותחקיר".

איך שומעים את עבודת הסאונד?

"'הקול גלוי היא יצירה תלוית מקום ולא ניתן לחוות אותה בשום מקום אחר. ההליכה בשטח היא חלק מהותי מהיצירה. בכניסה לכפר תקבלו אוזניות, ובעזרת האפליקציה השוטטות מתחילה: המבקרים מתבקשים להניח את הטלפון על אדן חלון, שפת המעיין או סלע (סימונים נמצאים בשטח), וברגע שהמכשיר פוגש את השטח המסומן, הקול בוקע והסאונד מתחיל. היצירה נמשכת קרוב לשעה".

אתם מצפים שהפרויקט יביא לשינוי או רק יתעד עולם הולך ונעלם?

"זאת יצירת אמנות שמבקשת לעורר שיח. ליפתא הוא מקום של שוליים, גם גיאוגרפית וגם תודעתית, והסיפורים והאנשים שמאכלסים את המקום הזה - שאליהם הקהל עומד להיחשף - נמצאים בשוליים של המרחב הציבורי ולא נלקחים בחשבון בתכנון העתידי של המקום. הכניסה של גופים מסחריים ויזמים פרטיים מוחקת את ההקשרים האלה של המקום. אנחנו מעוניינים שהחשיפה תשפיע באופן ישיר על תהליכי התכנון, בהשפעה על מערך השיקולים העומדים בפני מקבלי ההחלטות וגורמי התכנון. היינו רוצים שהמקום יהיה נגיש לציבור הרחב ולא יעבור לידיים פרטיות ומסחריות. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי זו אמנות. אמנות היא לא הפגנה והיא לא פעולה פוליטית פר אקסלאנס, היא מרחב חשיבה והדהוד".

כל אבן ושביל הם סיפור, שמושמעים למשוטטים בטלפון הסלולרי בעודם מטיילים (צילום: שבתאי פינצ'בסקי)
כל אבן ושביל הם סיפור, שמושמעים למשוטטים בטלפון הסלולרי בעודם מטיילים (צילום: שבתאי פינצ'בסקי)

איפה הייתם רוצים לעשות משהו דומה בעתיד?

"כיוצרת וכאוצרת, מבחינתי כל מקום הוא פוטנציאל ליצירה - מהמקומות שנראים הכי אפורים או קונבנציונליים, ועד מרחבים שקוראים לך לבוא כמו ליפתא. 'פסטיבל בבית' מבקש לתת קריאה מחודשת למקום, לאתגר אותו ביצירה ודיאלוג מהותי בין חומרי המקום (אמת) וחומרי היצירה (בדיון)".

אירועים נוספים בפסטיבל: כניסה לביתה של חוקרת הקולנוע החרדית, מרלין וניג, שאצלה מתנהלת היצירה "לקיסקון מרלין"; "סיפור לילה" בספרייה ציבורית: חבורת אמנים משתלטת על הספרייה והופכת את שלוש קומותיה לחלל אחר לגמרי באותו לילה; ובאוגוסט: "טוק טוק" - אירוע אינטימי רב- משתתפים שבו הקהל עושה צ׳ק אין לחדר במלון לשעה אחת בלבד, ובכל חדר מחכה לו חוויה אחרת ("יצירה שאני ומיכל ואעקנין יצרנו עם עוד המון אמנים מופלאים").

יוצרים וכותבים:הילה זקסנברג, הדר פורת, שבתאי פינצ׳בסקי עיצוב פסקול: דניאל מאיר וגיורי פוליטי מנהלת אמנותית ויוצרת שותפה: דפנה קרון