קשה לומר על ורשה שהיא "אירופה הקלאסית". כמעט כולה נחרבה במלחמת העולם השנייה, ויש בה שעטנז של מעט רחובות שניצלו מהחורבן, עיר עתיקה ששוחזרה אבן-אבן אך נראית כמו תפאורה, פצעים שעדיין פעורים בין הבניינים ומזכירים שן חסרה בחזית הרחוב, בניינים קומוניסטיים - חמורי סבר ומאסיביים - שנבנו בשנים הארוכות של הממשל הסובייטי, ומבנים חדשים ומעודכנים-אדריכלית. זוהי אינה עיר יפה, אך היא מרתקת, דווקא בגלל הסימנים שהותירה בה ההיסטוריה והשילובים ביניהם. בשנים האחרונות היא תוססת ומושכת צעירים מרחבי העולם בזכות חיי לילה ותרבות בועטים וסצנת עיצוב שזוכה להערכה ולציטוטים רבים. חובבי העירוניות, האדריכלות והעיצוב ימצאו כאן הרבה עניין.
אחד הדברים שבולטים לעין בשיטוטים בין רבעי העיר הם ציורי קיר עצומים, רבים מהם על קירות נטולי חלונות, שהיו פעם צמודים לבניין שאיננו עוד. התוכן אינו רק אסתטי: הם מלאים אמירות פוליטיות, סוריאליזם והומור. למשל, טירה שבתחתיתה גיהנום, בעבודתו של האמן הבריטי phlegm, שהוזמן לצייר על קיר בניין נטוש ברחוב minska 12, במסגרת פסטיבל ציורי רחוב ב-2012:
״מונקי ביזנס״ היא עבודה של etam cru group, בוגרי האקדמיה לאמנות בלודז׳, שמציירים על קירות בכל העולם:
במרכז העיר מזדקר אייקון אדריכלי משנותיו של סטאלין, חותם עמוק שהטביע בה הרודן: זהו "ארמון המדע והתרבות" (Palace of Culture and Science), שנראה למרחוק. "מתנתו של העם הסובייטי לאומה הפולנית" הושלמה ב-1955. הבניין אדיר ממדים - 42 קומות, 123 אלף מטרים רבועים - ובתוכו משרדי ממשלה, אוניברסיטה, משרדים פרטיים, אולם כנסים, תיאטראות, בית קולנוע, שני מוזיאונים ובריכת שחייה. בקומה ה-12 יש מרפסת פנורמית שצופה על העיר, ובדיחה ישנה אומרת שהנוף היפה ביותר של ורשה הוא ממרומי המגדל המאסיבי, פשוט כי זהו המקום היחיד שממנו הוא אינו נראה.
למרות ההקשר הפוליטי הכאוב, עם הזמן הפך הבניין מסמל לשלטון הסובייטי לסמלה של העיר, ובשנים האחרונות התבגר דור חדש, שלא ידע את סטאלין. הוא אינו מתרחק מזכר השנים ההן, להיפך - התפתחה נוסטלגיה לסגנון. כך, למשל, הפכה צלליתו המוכרת של הבניין לפלפלייה מעוצבת, ספק מזכרת מהעיר ובוודאי אמירה משועשעת, מבית hellowawa (הפולנים מכנים את העיר בחיבה wawa):
ואולי ההוכחה הברורה ביותר לחיבוק שנותנים הצעירים לבניין הוא יריד עיצוב עצום בשם "מוסטאש" (mustache.pl), שמתקיים בקומת הלובי שלו אחת לכמה חודשים, אירוע שנמשך סוף שבוע שלם, וכולל מסיבות והופעות. אפשר למצוא שם בעיקר מעצבי אופנה צעירים, אך גם פוסטרים ושלל פריטים לבית.
סרטון מהיריד האחרון, שהתקיים לפני כשלושה שבועות:
חנות שנמצאת במרכז העיר ומשקפת היטב את הנוסטלגיה לשנות הקומוניזם נקראת Pan tu nie stał (בתרגום חופשי: אדוני, התור מתחיל שם - לזכר התורות המיתולוגיים בחנויות). רצפת החנות הדו קומתית עשויה מלוחות עץ לבוד (סנדוויץ) שעליהם הודפסו לוגואים מתוויות ישנות של מוצרים פולניים, והדפסים חדשים באותו סגנון, שנמכרים בחנות. יש בה בעיקר בגדים, אך גם תיקים, פוסטרים ומעט פריטים לבית.
רובע פוויסלה (Powiśle, ''ליד הוויסלה'') מתפרש על גדות נהר הוויסלה, שחוצה את ורשה. למרות מרכזיותו, בעבר היה זה מקום משכנם של עניי העיר, שכן הוצף כל אימת שהנהר עלה על גדותיו. מאז שנמצא פתרון להצפות התייצב הרובע ובשנים האחרונות הוא נהנה מפריחה. יש תוכנית להפיכתו לקמפוס של אוניברסיטת ורשה, כמה מהפקולטות כבר נבנות שם ובשנת 1999 הושלמה בנייתה של ספריית האוניברסיטה. על גגה נשתל גן בוטני בתיכנונה של אדריכלית הנוף אירנה ביירסקה (Irena Bajerska) - אחד מגני הגג הגדולים באירופה, בשטח של 10 דונם, והכניסה לקהל הרחב חופשית.
לא רחוק מהספרייה הוסב בית ישן ליד מסילת הרכבת למסעדה בשם solec 44 (סולץ הוא שם הרחוב). העיצוב מזכיר מסעדת פועלים בת 3 חדרים, ולמרות שגם הקהל אינו מעונב או אקסקלוסיבי - רבים מגיעים לשם רק כדי לשתות ולשחק במשחקי הקופסה שממלאים קיר מדפים שלם - האוכל משובח וגם מפתיע. במטבח נמצא אלכסנדר בארון, אמן גרפיטי שהפך לשף כוכב, ועל הבר מבחר מרשים של וודקות איכותיות מחוות ברחבי פולין וממקורות צמחיים שונים.
רובע אחר שזוכה לפריחה הוא מוקוטוב (Mokotów) - רובע מגורים שהצעיר בשנים האחרונות, ותושביו החדשים פתחו בו בתי קפה, חנויות וגלריות. למשל, חנות העיצובreset של אגתה האסיאק מציגה עירבוב מקסים של רהיטי וינטג' משופצים ומחודשים, מבחר גדול של פריטי עיצוב פולני מקורי (אבל לא רק: גם ייצוג של מעצבים ישראלים אפשר למצוא שם), וספרי עיצוב למעמיקים. האסיאק מחוברת היטב לסצנה המקומית, והיא מקור מידע לא אכזב (את החודשים האחרונים, אגב, היא עושה בתל אביב, ואף לומדת כאן באולפן).
צמוד לחנות העיצוב נמצא קפהRelaks, שבו רהיטי וינטג' מתוצרת בית המלאכה של האסיאק, אך העיקר נמצא על הקירות, המלאים לכל גובהם בפוסטרים פולניים. אלה תערוכות מתחלפות מהאוסף העצום של Piotr Dąbrowski, מגדולי האספנים של הפוסטרים המפורסמים. הקפה הזה יכול להוות תחליף לביקור במוזיאון הפוסטרים בעיר, אם ממילא נמצאים בסביבה.
ברובע פראגה (Praga), בצד השני של נהר הוויסלה, נמצא מתחם תעשייתי לשעבר, שנקנה בידי יזם חרוץ וקיבל את השם הטרנדיסוהו. המפעלים הישנים, מבני לבנים אדומות שמוכרזים לשימור, מאכלסים עכשיו מסעדות, חנויות עיצוב וגם מוזיאון מרתק במיוחד - מוזיאון הניאון.
המוזיאון מציג אוסף מסחרר של שלטי ניאון פולניים מתקופת המלחמה הקרה - מפעל חיים של דייוויד היל ואילונה קרווינסקה, הוא מעצב גרפי בריטי והיא צלמת פולנייה, שמחלקים את זמנם בין לונדון לוורשה. זהו אוסף שלטי הניאון הגדול באירופה, ואת התשוקה והמחויבות לנושא פיתחו בני הזוג בהדרגה: שלטי הניאון אפיינו את העיר בתקופת הקומוניזם, והיו מקור אור וצבע בעיר שהייתה קודרת ואפורה. אחרי נפילת הקומוניזם לווה התהליך של מחיקת סימניו בהשמדה אגבית של המורשת המפוארת של הניאון. היל וקרווינסקה הצילו שלט אחד, כמעט במקרה, ונשאבו למרדף אחרי השלטים שנזרקו הצידה. הם אוספים מודיעין ומשפצים אותם בקפידה (הידעתם ששפורפרות הזכוכית נופחו ביד אמן, כי כל שלט הוא יחיד במינו, וכי צבע האור אינו תוצר של צבע הזכוכית אלא של ערבוב הניאון עם גזים אחרים?).
השלטים - כאלה שמאירים וכאלה שעדיין לא שופצו - מוצגים לצד סקיצות מקוריות של העיצובים ותמונות של המקומות שאותם עיטרו. המוזיאון מנוהל בידי מתנדבים והכניסה אליו היא חינם. מי שרוצה מוזמן להשאיר לפרויקט תרומה, כרצונו.
וכאן מסבירים היל וקרווינסקה איך נשבו בקסם הניאון, בסיור מצולם במוזיאון:
אי אפשר לדבר על מוזיאונים בוורשה בלי להזכיר את מוזיאון פולין החדש, שמוקדש לתולדות היהודים בפולין. המבנה שנחנך לפני כשנה וחצי בלב מה שהיה גטו ורשה תוכנן בידי משרד האדריכלים הפיני Lahdelma & Mahlamaki. מבחוץ הוא צופה לוחות זכוכית שעליהם מודפסים אותיות עבריות (ממרחק אי אפשר להבחין בכך, והאפקט הוא במראה הכללי של הבניין), והכניסה היא דרך חרך עצום וסמלי, ספק חתך ספק קרע:
בפנים תערוכת ענק שמכסה אלף שנות היסטוריה יהודית בפולין, מסע בזמן ולא פחות מכך - דרך אולמות, חדרים וחדרי חדרים שעוצבו במפגן מסחרר של נתונים, תמונות ואפקטים אור-קוליים. שנות השואה הן רק החלק האחרון, הלא גדול, בתערוכה: בחוכמה הוחלט שלא לנסות להתחרות במוזיאוני שואה אחרים. בתצוגת הקבע הושקעו עשרות מיליונים של דולרים, ואי אפשר לפספס את המאמץ. דבר לא חסר - ממיצבים אינטראקטיביים ועד בית כנסת עתיק מעץ, ששוחזר במלואו, בגודל של 1:1.
אך השפע הזה הוא גם בעוכרי התערוכה. אפילו אם תקדישו לביקור שלוש שעות לא תוכלו אלא לחלוף דרכה ולצאת חסרי נשימה, מלאים ללא יכולת לעכל. המלצה חמה: בחרו תקופה מסוימת שמעניינת אתכם במיוחד, והתמקדו. גם כך יחלפו השעות במהירות.
>> הכותבת נסעה באמצעות חברת Wizz Air, שמפעילה שלוש טיסות שבועיות לוורשה, והייתה אורחת של warsawtour.pl.
