אם חיפשתם מהפך אמיתי, תוכלו למצוא אותו אצל מיה דגן, השחקנית המוכשרת ומושחזת הלשון שהתפרסמה בשלל דמויות אקסנטריות ודומיננטיות שגילמה בזכות הטמפרמנט החם שלה.
מלבד שדרוג במראה החיצוני שכולל מלתחה מדויקת והגדרתה כפשניסטה מובילה, עם שינוי הסטטוס מנערת ברנז'ה תל אביבית לאמא מסורה ובעלת משפחה, תמצאו אותה שלמה עם עצמה יותר מתמיד.
"אני יכולה להבין למה חשבו עלי שאני לא נגישה, אבל אף פעם לא הייתי תל אביבית צינית", היא הסבירה מאחורי הקלעים של צילומי שער לגיליון "לאשה", "הכל נובע מחוסר ביטחון, אבל עכשיו מרגישה שאני הרבה יותר שקטה, שלווה, פחות סובלת, מתלוננת או שקשה לי".
מלבד הבת אמליה שנולדה לה לפני שנה ושבעה חודשים ומערכת היחסים היציבה עם בן זוגה ערן פפר, היא מייחסת את הרוגע בו מתנהלת גם לטיפול הקבוע שהיא עוברת, במסגרתו הפנימה כי עליה להשתחרר מפחדים שנובעים מדברים שקרו לה בעבר ואינם באמת משפיעים על חייה בהווה."אני פשוט מרגישה טוב בפנים אז יוצא החוצה", אומרת דגן.בראיון למגזין המודפס מיה מספרת לאורית מרלין-רוזנצוויג על החיים כמי ש"קורים לי דברים שלא קורים לאנשים אחרים":
שעות ספורות לאחר לידת בתה אמליה שכבה מיה דגן במחלקת יולדות, רצוצה ומאושרת כמו שלא הייתה שנים, אבל בתוך ההתרגשות ידעה שמשהו לא טוב קורה לה. אלה לא היו ההורמונים המשתוללים, ולא כאבי הגוף. זו הייתה בהלה: דגן, אם לקצר סיפור ארוך, לא הצליחה להזיז את הרגל השמאלית, שיתוק שנחשב לסיבוך נדיר לאחר זריקת אפידורל. וכך, במקום להשתחרר מהמחלקה עם התינוקת תחת ממטרי הפפראצי, נותרה שכובה בבית החולים. איש לא ידע לומר לה מתי תוכל שוב ללכת.
"הביאו לי לחדר הליכון וניסיתי להתרומם לבד", היא נזכרת, "לא קשרתי את עצמי כמו שצריך ופשוט נפלתי על הרצפה. בקטעים כאלה את פשוט יכולה לשבור את הרגל, כי את לא מרגישה כלום. זה היה כזה עולב. הייתי לבד, וצעקתי (מעוותת את קולה), 'הצילו, תעזרו לי'. אבל עזבי, לא רוצה לדבר על זה".
דגן לא רוצה להיזכר, אבל לא נשאיר אתכם במתח: בזכות כוח רצון, מכות חשמל לרגל וטיפולי פיזיותרפיה פעמיים בשבוע, היא בנתה מחדש את השריר הארבע־ראשי שלה ונעמדה על רגליה. עכשיו, שנה וחצי אחרי, אני צופה בה בחזרה גנרלית של ההצגה "חתולה על גג פח לוהט" של תיאטרון בית ליסין, שעלתה החודש. היא מעכסת בתחתונים וחזייה על נעלי עקב, ואין זכר לטראומה ההיא.
"ידעתי שאני צריכה לעמוד על הרגליים ועשיתי מה שצריך, כמו מכונה", היא אומרת. "לא נתתי לעצמי להגיע לדיכאון. שמרתי על עצמי כל הזמן למעלה. לשמחתי השיתוק מאחוריי, אבל המחשבה שהרגל תקרוס כל הזמן שם".
מה ההסבר הרפואי לסיבוך?
דגן מחייכת ולוחצת לי את היד. "היי, נעים מאוד, מיה דגן. קורים לי דברים שלא קורים לאנשים אחרים. אם אין לי מחלה עם שלושה שמות, משהו לא בסדר. הייתה לי כבר שלבקת חוגרת, מחלת הפה והטלפיים, דלקת ריאות, וגם שיתוק ברגל בגלל אפידורל".
אז באמת נעים מאוד, ותודה שהצטרפתם למסע בארץ לעולם־לא־משעמם של מיה דגן (39), ילדת סנדוויץ' בין שני בנים שגדלה ברמת גן והיום היא שחקנית תל־אביבית מוכשרת במיוחד. מעניין להביט בה מהצד, עם הבלונד המסנוור שמזכיר כוכבת קולנוע הוליוודית של פעם ומשתלב עם חספוס ישראלי שגורם לה לדבר עם הידיים, למחוץ את הסיגריה במהירות לתוך מאפרה ולשחרר קללה קטנה. "המקום שאני נמצאת בו בחיים מאוד מרגש אותי", היא מודה בחיוך, "זו פעם ראשונה שאני מבסוטית. לא מתביישת להגיד ולא מפחדת לעשות לעצמי עין הרע".
כבר חמש שנים היא בת הזוג של ערן פפר (43), יזם נדל"ן, בעבר מבעלי מועדון "האומן 17" הירושלמי, גרוש ואב לשניים, וגם אחיו של השחקן אורי פפר (הנשוי לדוגמנית יעל גולדמן). לפני כן חלקה את חייה עם המפיק גיא המאירי, ועוד קודם הייתה נשואה שש שנים לשחקן יוסי מרשק, שאיתו התחתנה בגיל 27.
כשחברותיה הטובות היו עמוק בחיתולים, היא המשיכה לעשות פוצי־מוצי מרחוק. "באמת לא מיהרתי", היא מסבירה, "ידעתי שיום אחד יהיה לי ילד, אבל לא היה לי את הדרייב המטורף ולא הייתי במרוץ להביא ילד. היו תקופות שאמרתי שאני לא רוצה, שטוב לי כל כך עם ערן, כי אנחנו חופשיים לעשות הכל. השאלה אם להביא ילד הייתה פתוחה על השולחן. אבל ידעתי בתוכי שתבוא אמליה, ושזו תהיה היא, וידעתי איך היא תיראה".
ב"חתולה על גג פח לוהט", הקלאסיקה האמריקנית שעברה עיבוד עכשווי ובוימה בכישרון על ידי גלעד קמחי, היא מגלמת את מגי, אישה חזקה וחלשה בו זמנית, שמתפוצצת מאהבה ותשוקה אל בעלה, אבל הוא מפנה לה עורף. דגן, בתפקיד בלתי נשכח, נוגעת ללב. "אני חושבת שלא ראו אותי ככה אף פעם", היא מודה, "אני יודעת לשחק את מגי כמו שאני יודעת לשחק ניצולת שואה. אני פשוט יודעת איך מרגישה האישה הזאת. זה משהו מגלגולים קודמים. בטח אצא בריאיון בום־צ'אקרה, אבל כן, אני קצת רוחנית".
בגיל 33 אמרת בריאיון שאת חולמת על תפקיד מגי, והנה זה קרה.
"כן, אני בביזנס הזה של להגשים לעצמי את החלומות. כל חלום גדול שהיה לי בסופו של דבר התגשם, גם בחיי הפרטיים וגם המקצועיים".
היום היא אמא מאוהבת ("אני לא מסוגלת לראות את אמליה עוברת חיסון ובוכה מכאב"), אבל לא איבדה את עצמה. חשוב לה לשמור על מעמדה בתיאטרון שלה, בית ליסין, להישאר במשחק.
- הראיון המלא עם מיה דגן בעמ' 28 בגיליון השבוע
