בתחילת השבוע, עת החל טקס האוסקר הנוצץ והמסורתי, אמריקה כולה עצרה את נשימתה. כן, היה נחמד לצחוק מהבדיחות של המנחה ניל פטריק האריס, וזה בוודאי לא הזיק לדעת מה הסרט הטוב ביותר של השנה, אבל אחרי המאורעות בתקופה האחרונה כמעט אפשר היה לשמוע את עצירת האוויר הקולקטיבית באולם כאשר אדי מרפי עלה להגיש את הפרס על התסריט הטוב ביותר.

רק שבוע לפני ההופעה הזו חזר, מרפי, אחרי היעדרות של 30 שנה, לסט של "סאטרדיי נייט לייב", התכנית המיתולוגית שהוא חתום על הצלתה והצלחתה. למרות קאסט כמעט בלתי נתפס שהתאגד על במה אחת לרגל חגיגות 40 שנה לתכנית, מרפי עצמו בחר שלא לחבור אליהם, הופיע בחליפה כחולה, חייך, העניק נאום מונטוני, משמים וחסר בדיחות וחן, וגרם לאמריקה כולה לתהות מה קרה למי שהוא לא רק אבן יסוד בעולם הסטנד-אפ האמריקאי, אלא שיש שיגידו שהוא גם הבניין כולו.

ונחזור לטקס האוסקר. כשמרפי עלה לבמה, הפעם בחליפה לבנה, אמריקה היתה מוכנה ומזומנה לצחוק. את מרפי זה שוב לא עניין. עוד הופעה קורקטית, משונה ונטולת בדיחות נכנסה לפנתיאון ואת האכזבה של הקהל חשו לא רק באולם, אלא גם ברשתות החברתיות, שזעמו על האיש שלטענתם איבד לחלוטין את חוש ההומור שלו.

אז האם אדי מרפי איבד את זה לחלוטין? האם הקומיקאי הכי פרוע של שנות השמונים, האיש שחתום על "רו" ("אדי! איי וואנט האף!") שכנראה בעתיד יוכר כמופע הסטנד אפ הגדול ביותר בכל הזמנים, פשוט איבד את חוש ההומור שלו?

אלה לא שאלות שכדאי להקל בהן ראש. הסתלקותו של ריצ׳ארד פריור לפני כעשור סימלה את תחילת המשבר, שהגיע לשיאו עם ההאשמות הקשות נגד ביל קוסבי שלכאורה סימם ואנס יותר מ-30 נשים. יחד עם מותם של רובין וויליאמס וג'ואן ריברס השנה, ההתעקשות של מרפי לשמור על פנים חתומות ולא לספר בדיחות היא מכה נוספת, כואבת מדי ומוקדמת מדי לעולם הסטנד-אפ האמריקאי. הגרסאות בסיפור מתחלקות לשתיים ואין לדעת מי צודק. מצד אחד, אמריקה כולה בטוחה ומשוכנעת שאדי מרפי איבד את חוש ההומור שלו.

מרפי, מצידו, בטוח שאמריקה איבדה את חוש ההומור שלה.

פורץ דרך

זה קצת אירוני וקצת יותר מדי סימבולי, חייבים להודות, שהמקום שבו החל הכל עבור אדי מרפי הוא גם המקום שיוכר, בעתיד, כזה שאולי ננעץ בו המסמר האחרון בארון הקומי שלו. ולמרות שהיום קצת קשה להיזכר בזה, אבל בשנות השמונים אדי מרפי היה הדבר הכי חדש ומרענן שאמריקה ראתה.

למרות שהוא הגיע רק למקום השני והמכובד (הקדים אותו ג'ון בלושי האגדי) ברשימת הקומיקאים הגדולים בכל הזמנים של "סאטרדיי נייט לייב" שערך המגזין המכובד "רולינג סטונס", הרשו לכותב שורות אלו למחות ולהחליף את הסדר. היו המון קומיקאים גדולים בתכנית שהגדירה את ההומור האמריקאי, ובלושי בהחלט בראשם, אבל יש רק אדם אחד שיכול לזקוף לזכותו את העובדה ש"סאטרדיי נייט לייב" עדיין באוויר.

בשנות השמונים סנ"ל איבדה את הפופולריות האדירה שהיתה לה. צוות השחקנים, שכלל אגדות כמו ביל מוריי, ג'ון בלושי, דן אקרויד וגילדה ראדנר כבר לא היה בשיאו ואלו שבאו במקום הכוכבים הגדולים לא הצליחו לקנות מקום בליבם של הקהל האמריקאי, שהחל לנטוש את התכנית בהמוניו. מנהלי הרשת נבהלו, התכנית עמדה לרדת מהאוויר ואז, כמו באגדות ובסיפורים האמריקאים הטובים ביותר, הגיע אדם אחד שהציל את הכל. אדי מרפי, ילד שחור בן 19 בסך הכל.

הדמויות שלו, בין היתר באקוויט, גאמבי ופרשן החדשות הקורע ראחים עבדול מוחמד, כמו גם החיקויים הקורעים לביל קוסבי, מייקל ג'קסון וסטיבי וונדר שבו את לב הקהל. בהיעדרו של המפיק האגדי לורן מייקלס מרפי היה היחיד שהחזיק את סנ"ל מעל המים תוך שהוא מגדיר מחדש את ההומור האמריקאי ומעביר אותו מהפאנצ'ים המעונבים של ביל קוסבי וסטיב מרטין לצחוקים פרועים מלאי בדיחות ומילים מלוכלכות, וסולל את הדרך הארוכה שבה יצעדו בעתיד ענקים כמו כריס רוק ואפילו לואיס סי.קיי.

חמש שנים היה מרפי בתכנית המערכונים, שהפכה עם הזמן קטנה למידותיו. סרטיו, כמו "48 שעות" יחד עם ניק נולטה, "מחליפים מקומות" עם דן אקרויד וכמובן "השוטר מבברלי הילס", יצאו לאקרנים שנה אחר שנה החל מ-1982 והפכו להצלחות קופתיות מסחררות, כש"השוטר מבברלי הילס" מכניס לבדו 230 מיליון דולר והפך לסרט הרביעי המכניס בכל הזמנים המדורג לבני 13 ומעלה.

מרפי הפך לכוכב ענק (וגם למרוויח השלישי הגדול ביותר בכל הזמנים בהוליווד, כשרק הריסון פורד וטום הנקס מקדימים אותו, עם הון בלתי נתפס של 85 מיליון דולר). ואז, לתדהמתה של אמריקה, בגיל 53, הוא החליט להפסיק לספר בדיחות.

מערכון מיתולוגי של מרפי מ"סנל":

הקומיקאי המטורף

אז מה בדיוק קרה? פתרון - חלקי לפחות - לתעלומה סיפק בטוויטר נורם מקדנולד, עוד אחד מיוצאי סנ"ל שהפך לכוכב ענק (ומי שנחשב עד היום למגיש החדשות הטוב ביותר בסדרה). לדבריו, מרפי היה אמור לשחזר, לכבוד חגיגות 40 שנה, את החיקוי לביל קוסבי, במה שהיה אמור להיות אחד מרגעי השיא של תוכנית האיחוד הגרנדיוזית בת שלוש השעות, אבל מרפי בחר לוותר. לטענת מקדונלד, מרפי אמר לו שהוא "לא מעוניין לבעוט באדם כאשר הוא למטה".

"הוא ידע שהוא יעיף את הגג מרוב צחוק", כתב מקדנולד בסדרת הטוויטים שנותחה מאז יותר מכל טקסט ספרותי של טולסטוי. "אדי מרפי יודע מה יעבוד בסנ"ל יותר טוב מכל אחד אחר, אבל הוא החליט שהצחוקים לא שווים את זה. אדי מרפי, אני מתחיל להבין, הוא לא כמו כולנו. הוא לא צריך את הצחוקים. הוא האיש הכי קולי, כוכב רוק אפילו בחדר מלא כוכבי רוק".

בנוסף, יחסיו של מרפי עם הנהלת התכנית, איך נגיד את זה בעדינות, רחוקים מלהיות במיטבם. אחרי שהציל אותם ציפה מרפי ליחס מועדף, אבל בדיחה אחת של דיוויד ספייד במבזק החדשות בשנות התשעים כשאמר "תראו, כוכב נופל" ותמונה של מרפי הופיעה מאחוריו, זכר לבחירות הלא מוצלחות שעשה בקולנוע בשנים ההן, הצליחה להכעיס אותו מאוד. הוא סירב לבוא לתוכנית החגיגית לציון 25 שנה, ולמעשה לא הופיע על הסט מאז שעזב. החזרה של מרפי הייתה הרגע שכולם חיכו לו. והוא התעקש שלא לתת לאמריקה את הסיפוק הזה.

אז מה, האם באמת מרפי ידע משהו שאחרים לא? כנראה שכן. קינן תומפסון, שהוקפץ לשחק את קוסבי במקום מרפי הנוטש, הופיע בסופו של דבר במערכון, אך לא קיבל צחוקים, אלא בעיקר תזוזות אי נוחות מצד הקהל שנוכח בצילומים. זה היה, ללא ספק, הרגע הרע ביותר בתכנית החגיגית. האם מרפי באמת ידע שזה לא מצחיק, או, כפי שטענו חלק מאמצעי התקשורת, לא רצה להפנות אליו אש, שכן זה לא שהוא טלית שכולה תכלת.

על אף שההאשמות נגדו אפילו לא מתקרבות לאלו נגד קוסבי, קשה להגיד שמרפי הוא אדם שיכול להטיף מוסר. עם שלושה ילדים משלוש נשים שונות בפחות משנתיים (כולל מל בי מהספייס גירלז, שלילדתה הוא התכחש עד שבדיקת דם הוכיחה שהוא אכן האב) ועוד אינספור שמועות על בגידות ושאר פרשיות מין כאלו ואחרות, קשה להגיד שהחיקוי המדויק להחריד שלו של קוסבי שהגיע לשיאו ב-1987 יהיה רלוונטי גם היום. זה לא רק לא אותו ביל קוסבי, זה גם ממש לא אותו אדי מרפי.

ההשערה הרווחת היא שלאדי מרפי החדש, שנמצא בעשור השישי לחייו, כבר אין עניין להסתבך ולהרגיז את אמריקה. לפני חודש הקליט שיר רגאיי וחזר קצת למקורות ואל קריירת המוזיקה שלו אותה זנח בשנות התשעים המוקדמות, הפרק הרביעי של "השוטר מבברלי הילס" מצטלם בימים אלו (אגב, מי שמופקד על הבימוי הוא לא אחר מברט ראטנר, האיש שבגללו נטש מרפי את הנחיית האוסקר ב-2011) וגם סרט חדש יחד עם האלי בארי, לורנס פישבורן וכנראה גם כריס רוק, העונה לשם "מיילס ואני" יתחיל להצטלם בחודשים הקרובים. אולפני פארמאונט המפיקים את הסרט שומרים על עמימות, ולאף אחד אין מושג על מה הוא.

ואחרי כל כך הרבה שנים של רעש, עושה רושם שמרפי בעיקר רוצה שקט. לא שזה עובד לו. אחד מהכותבים הכי נחשבים בארצות הברית בכל הנוגע לקומדיה, דרו מקוויני, הכריז ש"מרפי גמר את הסוס, והפעם זה סופי". דניאל בלטון מהגארדיאן כתב גם הוא: "זו הייתה הצהרה חד משמעית: לאדי מרפי נמאס. נמאס לו מכם, נמאס לו להעמיד פנים, נמאס לו לעמוד בציפיות. אני לא מאשים אותו. בשנות השמונים הוא לא היה צריך את סנ"ל, היה ברור שהכשרון שלו אדיר מדי. סנ"ל היו צריכים אותו. עברו שלושים שנה, וזה עדיין בדיוק אותו דבר. ההבדל היחיד הוא שלא אכפת לו".

ואולי נכון יהיה לסכם עם אחד המאמרים המוצלחים שנכתבו על הפרשה והופיעו בוושינגטון פוסט. "מדהים היה לראות שגם בהופעה כל כך חסרת ברק והשראה אדי מרפי הוא עדיין הדבר הכי מדובר", כתב ג'סטין מויאר. "אבל זה היה הלילה שבו אדי מרפי הופיע בצילו של ביל קוסבי. אולי הוא לא רק ניסה לחסוך כאב לב לאחד האנשים שגידלו אותו. אולי הוא פשוט הבין שהמערכון הזה לא מצחיק. אחרי הכל, מישהו אחר עשה אותו, והצחוקים פשוט סירבו להגיע. אפשר להתווכח עד מחר האם מרפי ,עשה את זה מסיבות אתיות או אחרות, אבל מה שברור זה שהוא התחמק כאן מפגיעת כדור. מה אתם יודעים, מסתבר שאדי מרפי עדיין יודע יותר טוב מכולנו מה מצחיק ומה לא".

אדי מרפי מחקה את ביל קוסבי:

____________________________________________________________________

עוד באותו נושא: