ג'ין ובסטר, סופרת אמריקאית, נולדה ב-1876 ומתה ב-1916
גיבורת ספרה המפורסם ביותר של ג'ין ובסטר, "אבא ארך רגליים", היא צעירה נטולת תקווה בשם ג'רושה אבוט, שגדלה בבית יתומים. סיכוייה להתפתח, למצות את כישרונותיה, להצליח בחיים - קלושים. הכול משתנה כשמיטיב אלמוני מחליט להפתעתה לשלוף אותה מהמציאות המגבילה שאליה נולדה, ושולח אותה ללמוד במכללה. כמו הנדבן המסתורי, גם היא יודעת שרק השכלה וקרבה לאנשים מסוימים, שונים מאלה שאיתם גדלה במוסד, יוכלו לפתוח בפניה אופקים חדשים.
בתמורה לכך שהנדבן מממן את כל צרכיה, מתבקשת ג'רושה – בעצם, ג'ודי, השם החדש שהיא בוחרת לעצמה – לכתוב לו ולדווח על התקדמותה בלימודים. היא אינה מסתפקת בכתיבת המכתבים הרשמיים הנדרשים, אלא שולחת רצף של אגרות הממוענות ל"אבא ארך רגליים" - כך היא מחליטה לכנותו. במכתבים מלאים בהומור ובשמחת חיים, מלווים באיורים פרי עטה של ג'ין ובסטר, מתארת הנערה את חייה בפנימייה לבנות, את שגרת הלימודים, את חברותיה החדשות ואת שני הבחורים המופיעים בחייה ומחזרים אחריה.
ג'רושה-ג'ודי אבוט היא אחת הדמויות המוכרות ביותר בספרות האמריקאית. כבר יותר מ-100 שנים שהחן שלה מהלך קסם על קוראים, ובעיקר על קוראות צעירות, ברחבי העולם. הספר תורגם לעשרות שפות, מהדורות חדשות שלו ממשיכות להופיע כל הזמן, והוא עוּבד למחזה ולשלושה סרטים. רק בשבוע שעבר פגשתי בחנות ספרים מישהי שחיפשה אותו "בשביל הנכדה שלי". על אף שחיי המדף של ספרים בישראל קצרים מאוד, נראה כי "אבא ארך רגליים" ממשיך להימכר.
ג'ין ובסטר הצליחה לחדור בכתיבתה לתודעה של יתומה שמעולם לא הכירה את הוריה; מישהי שמשתעשעת בחלומות על בני משפחה, ממציאה לעצמה סבא וסבתא, דודים ואחים ואפילו קונה לעצמה "בשמם" מתנות בכסף ששולח אליה הנדבן העשיר, הפטרון הנסתר שלה. בשמחת חיים ובתשוקה לידע משתדלת ג'ודי לגבור על הקיפוח שידעה בחייה. היא קוראת ספרים שבנות גילה מכירות היטב, ובכך משלימה חורים בהשכלתה, מתבוננת ולומדת כיצד מתנהלים החיים של מי שלא גדלו בבית יתומים: עד שחברותיה מהפנימייה הזמינו אותה אליהן, לא ראתה מעולם בית אמיתי מבפנים.
אלוהים עם חוש הומור
חייה של ובסטר היו שונים בתכלית מאלה של הדמות המפורסמת שיצרה. למעשה, הם דמו יותר לחיים של אחת הבנות במכללה שאותה מתארת ג'ודי במכתביה בפליאה, בלגלוג ואולי גם בשמץ של קנאה - בת העשירים ג'וליה פנדלטון, צעירה מרופדת בכסף ובקרובי משפחה מפנקים, מישהי שההווה שלה נוח ורווחתה העתידית מובטחת.
ובסטר נולדה למשפחה אמידה בעיירה פרדוניה שבמדינת ניו יורק. אמה הייתה אחייניתו של מארק טווין, ואביה עבד עם הסופר הנודע, תחילה כסוכן ומנהל עסקיו, ומאוחר יותר גם כמו"ל. למרות הרקע הנוח שממנו באה, הייתה לה תודעה חברתית מפותחת שהתבטאה לא רק ביכולתה לחדור לעולמה ולמצוקותיה של יתומה ענייה. בספר ההמשך ל"אבא ארך רגליים" ממַנָה ג'ודי את אחת מחברותיה לנהל את בית היתומים שבו גדלה. כן, ג'ודי הספיקה בינתיים להתעשר, לאחר שנישאה לאחד המחזרים שלה - הדוד הצעיר והאמיד של ג'וליה פנדלטון. למרבה ההפתעה, התגלה כי הוא, ולא איזה זקן גומל חסדים שראתה בעיני רוחה, האיש ששלף אותה מבית היתומים ושלח אותה לרכוש השכלה וחיים חדשים.
במידה מסוימת נהגה ובסטר כמו צ'רלס דיקנס: כמוהו, חתרה לשנות באמצעות הכתיבה את מצבם של העניים בארצה, וכמוהו לא הסתפקה בכתיבת רומנים, אלא ניהלה גם מערכה תקשורתית למען זכויות הילדים. ובסטר הסוציאליסטית נאבקה גם למען נשים: היא לחמה למען שוויון זכויות עבורן וגם הטיפה לרפורמות בבתי הסוהר. בבחירות של 1900 תמכה במועמד הסוציאליסט לנשיאות.
באחד ממכתביה בירכה ג'ודי היתומה על כך שאין לה מושג מה הדת שנולדה אליה, ולכן אין לה בעצם שום אלוהים שאותו "ירשה" ממישהו. לשמחתה, כך כתבה, הייתה לה יכולת להמציא לעצמה אלוהים כלבבה – נדיב, סלחני ובעל חוש הומור. האלוהים החביב שתיארה מעלה על הדעת את התכונות שבהן ניחנה היא עצמה, וגם את אלה של הסופרת שהמציאה אותה.
חייה של ובסטר הסתיימו בחטף, כשעוד לא מלאו לה 40. במשך שנים הייתה מאורסת בחשאי לאהוב ליבה, עד שזה זכה סוף-סוף לקבל את האישור לגירושיו מאשתו הראשונה. שנה אחרי שנישאו, ילדה ובסטר את בתם. הלידה הסתבכה, והאם הצעירה מתה כעבור שעות אחדות. היתומה נקראה על שמה.
