ביציאה מעיר הבה"דים נתקלים בחבורה של פועלים ערבים, שמרצפים רחבה בכניסה לאחד המבנים הגדולים שמוקמים כאן. בעוד פחות משלושה חודשים עתידים להיכנס בשערי הבסיס חניכי חיל השלישות, שיהיו החיילים הראשונים שיאכלסו את המחנה הצבאי, וההכנות מתנהלות בקדחתנות. באתר של חברת "מבט לנגב", שבונה
את הפרויקט, מוזכר ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, וחזונו בדבר הפרחת הנגב. אז אולי "הנגב עוד יהיה פורח"
בקרוב, אבל לאו דווקא כפי שבן-גוריון חלם שיקרה, משום שאין זה מעבר המוני של אזרחים, אלא ירידה דרומה של אלפי חיילים, אנשי צבא קבע ומשפחותיהם בעקבות המעבר של בסיסי ההדרכה (בה"דים) שבהם הם משרתים. הם יתגוררו בירוחם הסמוכה ובבאר שבע, אולי גם ביישובים נוספים בצפון הנגב, וישרתו ב"עיר" החדשה שמוקמת מן החולות בצומת הנגב.
>> החשיפה הראשונה של עיר הבה"דים ב-Xnet
>> הבסיס הכי מושקע? מחנה רעים
בין העיר והמדבר
שטח העיר הוא 230 אלף מטרים רבועים בנויים ועוד כ-200 אלף מ"ר שטחי ריצוף. 65 אלף מ"ר מוקדשים ל-33 מבני מגורים, ששטחו של כל אחד מהם יהיה 2,000 מ"ר. המתחם המרשים ביותר אמור להיות חדר האוכל, שעתיד לספק מדי יום 35 אלף מנות ל-11 אלף סועדים.
מתכנן האתר הוא האדריכל עופר קולקר, אבל מפאת העומס שמוטל על משרדו, השתלבו בתכנון משרדי אדריכלות נוספים: את בתי הספר לרפואה ולתקשוב מתכננים "זרחי אדריכלים", את מבני הספורט מתכנן האדריכל שלמה גנדלר, ועל המבנים הטכניים והמחסנים אחראים "בר חנא אדריכלים". קולקר ואדריכל הנוף, איזי בלנק, מתחילים את הסיור ב"גבעת העודפים", שהיא תל מלאכותי שהתרומם תוך כדי בנייה. "היו בפרויקט עודפי עפר ענקיים, וכיוון שההנחיות של בנייה ירוקה מחייבות את השארת הפסולת באתר, יצרנו את הגבעה", מסביר בלנק. הגבעה מתנשאת לגובה 30 מטר מעל מפלס המחנה, ותשמש כאתר הנצחה לראש הממשלה המנוח אריאל שרון, שעל שמו קרויה עיר הבה''דים.
במהלך הנסיעה לאורך הגדר ההיקפית, מגיעים לנקודה שבה חודר נחל סכר לתוך הבסיס, והמבנים תוכננו סביבו. האדריכלים שיקמו את נתיב המים וחיפו אותו ב"ריפרפ" - תמהיל של סלעים ואבן טבעית שימנע הצפות. "יש מושג שנקרא זיכרון הידרולוגי", אומר בלנק. "התוואי תמיד יחזור למסלולו המקורי, ולכן שימרנו את הציר". התפישה הנופית (וגם המבנית) מזכירה את האופי המדברי: ככל שמתרחקים מהמחנה, עיצוב הנוף נעשה יותר טבעי, בעוד שעיצוב הבסיס עצמו מזכיר פארק עירוני.
במחנה יישתלו 6,500 עצים, כגון אלביציה, אלה, אורן, אשל ודולב. יהיו גם עצי פרי - רימון, זית ותמר – ו-120 אלף צמחים ושיחים. בלב הבסיס יוקם בית הכנסת, שתכנונו פשוט מאוד: "אנחנו מסתפקים בהטיה לכיוון ירושלים, לא משתמשים בסנה הבוער", אומר קולקר, ומותח בכך ביקורת מרומזת על בית הכנסת בעל העיצוב הסימבולי שנחנך לפני חמש שנים בבה"ד 1.
בנייני המגורים מנצלים את הטופוגרפיה המתונה ומייצרים מראה שכונתי. המתכננים הגביהו את המבנים לארבע קומות, במקום השלוש שהופיעו בתוכנית המקורית. "הדירוג והגובה מעניקים מראה עירוני יותר", סבור קולקר. החיפוי יהיה בצבעי המדבר. "פיתחנו אריח מסורק יחד עם חברת אקרשטיין", מספר האדריכל. "אספנו דוגמאות של חול וכך יצרנו את הצבעוניות". בין החזיתות יהיה רחוב שרוחבו כ-14 מטר, והבניינים יעניקו צל שיגיע עד למחצית הרחוב. הצל בצד השני יגיע מהעצים. המחנה אמור להיות נגיש לחלוטין לאנשים עם מוגבלויות, ובין כל זוג מבנים תוכננה רמפה לצד גרם מדרגות. "זו הייתה דרישת המדינה", מסביר בלנק. "יהיו גם מעליות בתוך המבנים".
בסיום הסיור מגיעים לכניסה הראשית של הבסיס, שבה כבר נטועים עצי דקל. "הם נועדו לקישוט בלבד ולא למטרת הצללה, והם יופיעו רק במקומות הייצוגיים", אומר בלנק. סמוך לבסיס מתוכנן לקום מרכז הסעות, שיחליף את הקיים במחנה נתן שבפאתי באר שבע, וגם הרכבת אמורה להגיע לכאן. ואולם, התכנון של הקו הזה מתעכב. החיילים ייאלצו להסתדר בלעדיה. נשקלת אפשרות להפעיל מערך שיתוף אופניים בתוך הבסיס לטובת חברי הסגל, כדי להקל עליהם את ההתניידות במחנה שרובו יהיה סגור לתנועת כלי רכב.
תחרות חיסכון בין החיילים
לצורך בניית הבסיס הוקמה חברת-הגג "מבט לנגב", שכוללת את החברה שזכתה במכרז, "מנרב", ואת "אלקטרה", "קרן נוי" ו"בינת". ארבע החברות נדרשות להקים את הבסיס ולתפעל אותו. את עלות הקמת המבנים מעריך סמנכ"ל ההנדסה של "מנרב", יחיאל וויל, ב-1.6 מיליארד שקל. עלות ההפעלה מוערכת בחמישה מיליארד שקלים נוספים. רן קליק, יועץ הבנייה הירוקה של
"עיר הבה"דים", אומר שהדרישה הייתה לתכנן "פרויקט ירוק" אף שלא היה תקן מתאים לכך. "התקן מתייחס למבנה בודד, וכאן יש שכונה, קמפוס", הוא אומר. הבעיה הראשונה מבחינה זו הייתה הצורך להקים שכונה עם עצים רבים, בהתאם לדרישת צה"ל, בעוד שהתקן באזור מחייב צמצום בשימוש במים. הפתרון שנמצא: שימוש במים מטוהרים בלבד, לא במים שפירים. צינורות המים המטוהרים כבר כאן, ומתבלטים בצבעם הסגול.
שכונה ירוקה עכשווית
מתכנני עיר הבה"דים מתארים אותה כפרויקט הציבורי הגדול ביותר שנבנה בישראל. מדובר למעשה בשכונה גדולה, כך שקשה שלא להשוות אותה לשכונות מגורים רגילות, שאינן חסכוניות באנרגיה ואינן נעימות להולכי רגל. ה"עיר" אמנם נבנתה בהתאם לחוקי התכנון והבנייה, אבל האדריכלים שוחררו מתקני החניה והתנועה ומהצורך לבנות בניינים שמנותקים זה מזה. העיר הזו גם לא אמורה להניב תועלת כלכלית ליזם – ודאי שלא בסטנדרטים המקובלים בענף - והיא נבנתה בהתאם לחוקים אסתטיים שהאדריכלים יצרו, לא בהתאם לתנאים שמכתיב משרד המכירות. מוקדם לומר אם יהיה זה סיפור הצלחה תכנוני, אבל נדמה שהבסיס יהיה סוג של שכונה ירוקה עכשווית, שנעים להלך בה וקל להתנייד בה. מצד אחד, חבל שרק מתקן צה"לי יכול לספק את זה; מצד שני, מתברר שיודעים לתכנן שכונות בישראל.
