צה"ל טוען כי בכירי הזרוע הצבאית של חמאס מסתתרים בבית החולים" אל-שיפא",
המרכז הרפואי הגדול ביותר ברצועת עזה, ואולי גם מסתירים נשק במרתפי בית החולים. אם הטענה תתברר כנכונה, מדובר בניצול ציני של חולים ורופאים תוך סיכון חייהם. ומבחינה אדריכלית, זה יהיה שימוש קיצוני במיוחד במונחי התכנון האופנתיים "עירוב שימושים"
או "Re-Use", ובפרט שאדריכלים ישראלים הם שתיכננו את הרחבת בית החולים, כדי לקדם את הרפואה בעזה לעתיד טוב יותר.
ניסיון בתכנון בתי חולים
מחלקת עבודות ציבוריות (מ.ע.צ) קיבלה את האחריות להקמת תשתית רפואית ברצועת עזה, וכבר היה לה ניסיון רב בהקמת בתי חולים ממשלתיים מאז הקמתה ב-1921 ובעיקר כשעברה לאחריות ממשלת ישראל אחרי קום המדינה. הקשר עם האדריכלים הישראלים של "שיפא" נוצר שנה לפני מלחמת ששת הימים, כאשר מ.ע.צ שכרה את שירותיהם של גרשון צפור (2012-1931)
ובנימין אידלסון (1972-1911) לתכנון בית החולים הפסיכיאטרי ובית הספר לאחיות בבאר שבע.
שני האדריכלים פרשו שנתיים קודם לכן ממשרדו המשגשג של אריה שרון והקימו משרד עצמאי. על סמך ניסיונם במשרד שרון, שבו תוכננו בתי החולים הגדולים במדינה (בילינסון, איכילוב, סורוקה ואחרים), פיתחו צפור ואידלסון התמחות בתכנון בתי חולים ומרכזים רפואיים, מרפאות, מכוני מחקר ומעבדות. הם תיכננו בין היתר את בית החולים הפסיכיאטרי "עזרת נשים" בירושלים (1975-1968) ומרכז רפואה תעופתית לחיל האוויר (1970), את בית החולים הווטרינרי בבית דגן (1988-1985) ועוד.
ניסיונם המצטבר בתכנון מוסדות בריאות באזורי פיתוח קיבל הזדמנות למימוש אחרי מלחמת ששת הימים. בהזמנת מ.ע.צ, ובתיאום עם שירותי הבריאות והממשל האזרחי, הם תיכננו במקביל את פיתוחם ושכלולם של שני בתי חולים בשטחים: בית החולים ע"ש הנסיכה עאליה בחברון (1985-1978) ו"שיפא".
כשאידלסון וצפור התחילו את הפרויקט, "שיפא" מנה 320 מיטות ושירת את 210 אלף תושבי העיר עזה. השניים החלו לעבד פרוגרמה ותוכנית-אב למרכז רפואי משוכלל עם מחלקות חדשות ומרפאות. אידלסון הלך לעולמו ב-1972, ושותפו המשיך ללוות את פיתוח הפרויקט לקראת העשורים הבאים. בסוף שנות ה-80, יחד עם האדריכלים טדי ובן קפלן, הוא גיבש בעבור מע"צ, המינהל האזרחי ומשרד השיכון תוכנית-אב ל"שיפא" לשנת 2000.
מזכיר את ''בצלאל'' בירושלים
היעד היה כ-900 מיטות בקמפוס נרחב של כ-50 דונם, שישרת את תושבי הרצועה כולה, תוך הריסת מבנים ישנים לטובת רבי-קומות חדשים המצוידים בטכנולוגיה מתקדמת לפי תקנים רפואיים בינלאומיים. בשלב השיפוץ של שנות ה-90 נכללו גם קומות המרתף המבוטנות, שמהן – על פי פרסומים שונים בשנים האחרונות - פועלת הנהגת החמאס המסתתרת בבית החולים. באותן שנים נחנך הבניין המרכזי ב"שיפא" – מבנה בן 6 קומות ובו מחלקת מיון, מחלקה לטיפול נמרץ נשימתי, שבעה חדרי רנטגן, חמישה חדרי ניתוח ו-150 מיטות.
בצילום של דגם תוכנית-האב לשנת 2000, כבר קשה להבחין בבניינים המנדטוריים. חלקם נהרסו בשלבי התכנון המוקדמים בשנות השבעים והשמונים; אחרים, כמו הבניין המרכזי, הוגבהו ושונו, ונעטפו במעטפת בסגנון הברוטליסטי המאוחר, המאפיין את עבודתו של צפור בשנות השבעים והשמונים.
מבחינת עיצוב חזיתות המבנה והעיסוק בהצללת הפתחים, מהנושאים המרכזיים בעיצוב חזיתות בתי החולים במשרד שרון, ניתן לזהות במעטפת החדשה שצפור תיכנן לשיפא שפה דומה לזו שפיתח במבנים כגון בית הספר למינהל עסקים ע״ש רקנאטי בקמפוס אוניברסיטת תל אביב משנות השישים (שגם לו, כמו לשיפא, הוסיף צפור קומה בשנות ה-90), בנין תע״ש בדרך השלום בתל אביב, ואפילו בניין האקדמיה לאמנות "בצלאל" בהר הצופים שתוכנן ממש במקביל לשיפוץ הבניין המרכזי של שיפא. גם גרמי המדרגות האלכסוניים המחודדים ששילב צפור בבית החולים בעזה אופייניים למבנים רבים באדריכלות ישראל של אותן שנים, וניכרים בעבודותיהם של דן איתן, שולמית ומיכאל נדלר, ואחרים.
''החמאס היה חברת השמירה''
בתחילת שנות ה-90 הצטרף למשרד בנו של צפור, ברק, שנזכר איך "בסוף שנות השמונים הקבלן לקח את החמאס בתור חברת שמירה, כדי למנוע נזקים לבניין. מפעם לפעם היה בכל זאת איזה בקת"ב (בקבוק תבערה) מזדמן. אחרי הסכמי אוסלו יצא לנו להיפגש עם מנהל בית החולים, והוא סיפר שהיפנים והאירופאים בנו להם שם עוד מבנים, אבל בסטנדרט של עולם שלישי עם 10 אנשים בחדר. אנחנו בנינו להם בסטנדרט של תל השומר ומשרד הבריאות, שניים-שלושה בחדר, עם חדרי ניתוח מתועשים שהגיעו 'קומפלט' מאנגליה".
בארכיונו המקצועי של צפור, שנמסר השנה לארכיון אדריכלות ישראל, נותרו בעיקר עדויות מצולמות לגלגולי תכנון הבניין מאז 1967, חלקן הגדול מתפרסם כאן לראשונה. וכך, נשאר ''שיפא'' חבוק בהיסטוריה הישראלית שלו: בין האפשרות שראשי ארגון טרור עושים בו שימוש נגדה - לבין העובדה שאלפי חולים ופצועים פלסטינים מוצאים בו מחסה ומזור מדי יום.
