בית החולים רמב"ם בחיפה הוא לא רק המרכז הרפואי הגדול ביותר בין חדרה למטולה, אלא גם מקום שמספר דבר-מה על תולדות האדריכלות הארץ-ישראלית. במתחם שמשתרע על פני 96 דונם, שהבנייה בו נמשכת ללא הפסקה, ניצבים בצפיפות המבנים הבאים: מנזר כרמליטי מסוף המאה -19, שרחבתו נפתחה לאחרונה לקהל, בתכנונם של הנזירה מרי דה סקרה-קר ואדריכל צרפתי עלום; מבנה גדול בסגנון הבינלאומי, בתכנונו של אריך מנדלסון משנות ה-30 של המאה שעברה; והבניין המרכזי שתיכנן אריה שרון ברוח הברוטליזם של שנות ה-60. אליהם מצטרף כעת בית החולים לילדים ע"ש רות רפפורט, בתכנונו של האדריכל ארד שרון, נכדו של אריה שרון.

היסטוריה אדריכלית ישראלית ברמב''ם (באדיבות ארכיון רמב''ם)
היסטוריה אדריכלית ישראלית ברמב''ם (באדיבות ארכיון רמב''ם)

למרות העובדה שהקומות העליונות עדיין אינן מוכנות, בית החולים מזדרז לחנוך את בית החולים ולהכריז על סיום הפרויקט – בזמן שרק קומת המיון מתחילה לפעול בשבוע הבא. הבניין כולל תשע קומות מעל הקרקע ושלוש מתחתיה, והוא נבנה ברוח משרדו של ארד שרון, חובב הצבע והאתגרים הקונסטרוקטיביים שמעריץ את האדריכל ההולנדי רם קולהאס. תחילה התבונן בעבודתו המפורסמת של קולהאס בבייג'ין, מטה רשת הטלוויזיה CCTV, ורצה שגם הפרויקט החיפאי "ירחף באוויר". אלא שבישראל לא לוקחים סיכונים כספיים כאלה, והחשש מהתקציב המנופח שיידרש להקמה כזו הוביל לעיצוב אחר: שלושה עמודים עגולים וצבעוניים, שהמפגש ביניהם מסמן את הכניסה ומייחד את הבניין בנוף המונוכרומטי של בית החולים. "דוקים", כבר קוראים להם העובדים ברמב"ם.

ה''דוקים'' בכניסה לבית החולים החדש (צילום: דור נבו)
ה''דוקים'' בכניסה לבית החולים החדש (צילום: דור נבו)

מנהל בית החולים לילדים, פרופ' עמוס עציוני, ביקש שהסיור שלנו יתחיל דווקא במבנה הישן, "מאייר", שנבנה בשנות ה-80. "אנחנו מתחילים כאן, כי תיכף תראי את ההבדל בין הישן לחדש", מתגאה מתאם מערך תוכניות האב והפיתוח, אריה ברקוביץ'. עציוני מספר, כי גם הבניין הישן שיפר משמעותית את זה שקדם לו, שבו שכבו שמונה ילדים בחדר אחד, אלא שבחלוף השנים והגידול באוכלוסין נוצר עומס.

חדר המיון הישן משתרע על פני 250 מטרים רבועים בלבד, החללים חשוכים יחסית, ואת האווירה הידידותית לילדים מספקות מדבקות מאולתרות שהוצמדו לקירות עם השנים. חללים ציבוריים של ממש אין, וילדים מצטופפים בחדרים כשלמשפחות אין פרטיות.

ההחלטה להקים בית חולים חדש נפלה במהלך מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, כשרמב"ם וחיפה בכלל הופגזו באש חיזבאללה. "הבינו שצריך לבנות בית חולים חירום, גם לילדים, ובמקביל קיבלנו שיחת טלפון מברוס רפפורט שהחליט לתרום כסף", מספר עציוני. רפפורט, שהלך לעולמו ולא זכה לראות את הבניין, תרם 80 מיליון שקלים להקמת בית חולים לילדים שינציח את אשתו רות – שתוכל להגיע לטקס החנוכה; המדינה הוסיפה 30 מיליון שקלים; ו-70 מיליון שקלים הגיעו מתורמים נוספים, בהם הבנקאי סנדי וייל.

בית החולים מיועד לטפל בכל ילדי הצפון, והוא מצטרף לבית החולים לילדים "שניידר" בפתח תקווה, ל"דנה" באיכילוב ולמחלקת הילדים ב"שיבא" בהיקף שטחיו ופעילותו. ההיערכות לשעת חירום כולל חניון ממוגן, שיכיל בימי שגרה כ-1,500 כלי רכב, ובעת חירום "יוסב בתוך 72 שעות לבית חולים אזורי ממוגן עם אלפיים מיטות – שיהיה בית החולים הגדול מסוגו בעולם", מבטיחים בהנהלת רמב"ם.

החניון יהפוך בתוך 72 שעות לבית חולים חירום (צילום: דור נבו)
החניון יהפוך בתוך 72 שעות לבית חולים חירום (צילום: דור נבו)

צבעוני, לא אינפנטילי

הצבעוניות ב"רות רפפורט" מבצבצת כבר בחיפויים האדומים שעתידים לסמן את הכניסה המובילה למיון ילדים. האדריכל סבור שבתכנון של בית חולים, שמכיל אינספור מערכות, "צריך קונספט. אם אין קונספט, אז הולכים לאיבוד כשעושים לפרויקט קיצוצים. אם אני יודע מה חשוב לי, אז גם אם הוא מקצץ לי קצת, מוסיף לי דלת בגובה אחר, או מערכת נוספת, עדיין נשארתי עם הקונספט. ופה נשאר הרבה מאוד".

מהו בעיניך ההישג של בית החולים הזה?

"שזה בית חולים לילדים שהוא לא אינפנטילי. גם בבתי חולים של מבוגרים אני שם צבעים (כמו במרכז הלב באיכילוב, נ"ר). היה חשוב שהצבע יהיה חלק מהארכיטקטורה ולא רק גרפיקה".

שרון, עציוני וברקוביץ' מבקשים להדגיש כי מספר המיטות לא גדל – 120 עדיין – אלא ששטח בית החולים כמעט שולש: מ-6,500 מ"ר ל-18 אלף מ"ר. כלומר, מה שאמור להשתפר הם רווחת החולים, פרטיותם והחן שיקיף אותם; במקום איורים גנריים של מיקי מאוס ובמבי, חוויה צבעונית כוללת. שרון תיכנן כל קומה בהשראה נושאית: הים, הפרדס, הכרם, השדה, האגם, היער, ההר, החוף והשמיים. ההתאמה התמטית מתבטאת בצבעים ובבחירת תמונות ורקעים. כך, למשל, קומת הקרקע היא "קומת הים" והיא מאכלסת את השימושים הציבוריים, כגון בית קפה ואודיטוריום להקרנת סרטי ילדים (גם בטרום-בכורה, מבטיחים כאן); הקומה השביעית, שסוגרת את הקובייה, נקראת "קומת החוף" וממנה אפשר לצאת לפטיו מחופה בדק-עץ; בקומה השמינית, היא "קומת השמיים", נמצאים משרדי הנהלה ומעבדות שינה.

אחד החללים המרשימים הוא הפגייה, שתשמש בשעת חירום כפגייה של כל אזור הצפון. בינתיים אין בה פגים, אחיות ואמהות, אלא רק ריהוט והרבה מאוד שקעים – 10 כאלה נמצאים סביב כל מיטה. "רואים את שלושת הסוגים (של חיבורי המערכות, נ"ר), עמודת גזים רפואיים, 'בומים' שניתנים להזזה ופסים", מפרט ברקוביץ'.

החללים הציבוריים הבולטים יהיו שני אטריומים, שממוקמים זה מעל זה, כשדרך חלונות הזכוכית הגדולים שלהם ישתקפו הרי הכרמל. גובהו של האטריום התחתון שלוש קומות, בעוד שהעליון - שעוצב כלוח שחמט ענקי בצבעי אדום ולבן – מתנשא לגובה ארבע קומות. כלי המשחק בלוח השחמט הזה יהיו אלמנטים כמו ספסלי המתנה, עמדות אינטרנט ומפזרי מיזוג צבעוניים. "אלה יהיו במות להתרחשות", אומר שרון. נותר רק לחזור לכאן בעוד כמה חודשים, לפגוש את הילדים והוריהם, ולראות האם הם מרגישים בשינוי.

  • צוות תכנון: ארד שרון, שרון גור-זאב – שרון אדריכלים, אדריכלים עמוס רימון, גדי ישראלי, אנה בר; ואלון שופמן; יעוץ תכנון פנים: פרקינס איסטמן-ניו-יורק, מרי-ג'ין איסטמן