לא קל להיות מוזיקאי, ובוודאי לא בשוק עם קהל קטן כמו ישראל. זה דורש התמקדות במטרה, עבודה קשה, הקרבה והתמסרות טוטאלית. במקרה של יסמין לוי (38), ההתמסרות הזאת משפחתית: אביה, יצחק לוי, היה מלחין וחוקר לדינו והקדיש את חייו למוזיקה הזאת. בתו ממשיכה את דרכו.

כשעוקבים אחר הקריירה שלה, נדמה שהמסלול היה ברור מאליו, אבל מה שרואים משם לא רואים מכאן, ומתברר שהיא בכלל רצתה להיות זמרת אופרה. זה מה שנשבר, ואת זה היא רוצה לתקן. "אם הייתה לי אפשרות לחזור אחורה ולבחור מחדש, הייתי בוחרת להיות זמרת אופרה", היא אומרת. "אם הייתי פחות תמימה בגיל צעיר, בטח הייתי שם עכשיו".

הכי מעליב בעולם

לוי דווקא ניסתה את כוחה בתחום הקלאסי. כשהשתחררה מהצבא, ניגשה למבחנים בשירת אופרה באקדמיה למוזיקה בירושלים. הנבחנים התבקשו להכין אריה איטלקית, ומאחר שהיא לא מצאה אף איש מקצוע שיעזור לה להתכונן, החליטה להכין את עצמה לבד.

"מאחר שהייתי רגילה ללמוד מוזיקה בעצמי, כולל נגינה בפסנתר שלמדתי משמיעה, בלי תווים, פשוט לקחתי אריה איטלקית מאיזה תקליט של פברוטי, ולמדתי אותה בעל פה", היא נזכרת. "הגעתי למבחן מבסוטית; ישבתי וחיכיתי בחוץ עם ג'ינס, סיגריה ופחית קולה ביד. ואז התחילו להגיע הנבחנים, וחטפתי שוק. כולם באו עם טוקסידו ופפיונים. לפני 14 שנה עדיין הייתה בי התמימות, או הבורות אם לומר את האמת, לחשוב שאני יכולה לעשות הכול".

היא נכנסה למבחן ושרה את האריה המסובכת שלמדה משמיעה. את מה שקרה שם היא לא תשכח לעולם. "ארסנל של עשרה מורים חמורי סבר ישב מולי, ואני לא יודעת אם הם היו מסוגלים אפילו לחייך. הם ישבו שם, לא אמרו מילה, ואני הייתי צריכה לעמוד מולם ולשיר. אני בחיים לא אשכח שמורה אחת שמה את היד על הפה וגיחכה. זה היה הכי מעליב בעולם. אני אפילו לא יודעת מה היה לא נכון, כי הרי הם לא דיברו איתי. זה היה פשוט נוראי. ברור שלא התקבלתי. עשיתי את זה מהלב ומבורות, ובאמת שאני רוצה להאמין שהיום המורה הזו קונה כרטיסים להופעות שלי".

לוי הבינה שהיא צריכה לחשב מסלול מחדש, כי אופרה היא כבר לא תלמד. "הבנתי בדיעבד שאנשים לומדים את זה מגיל צעיר, ושאין לי סיכוי לעשות את זה, אבל הרצון לשיר היה חזק מהכול, ואז חשבתי על לדינו".

המשפחה דווקא המליצה לה ללכת על חומרים עדכניים יותר ולא ללכת בדרכו של אבא, אבל היא כבר הייתה, לדבריה, "בטירוף של אמונה". פול ברגר, שהיה אז מנכ"ל חברת התקליטים סוני, והחתים בין השאר את סלין דיון, ראה הופעה שלה והתאהב. "בסוף ההופעה הוא בא אלי ואמר לי: 'אני אחתים אותך כי אף אחד אחר לא יבין את זה ולא יחתים אותך'. הוא החתים אותי מרחמים. הוא גם אמר שהוא מניח שנעבוד ממש קשה, ובסוף נמכור 123 דיסקים בכל העולם. אמרתי לו: 'בסדר, אנחנו נראה'. עד היום, מאות אלפי דיסקים אחרי, אנחנו צוחקים על זה.

"איך זה קרה לי? הייתי מפוקסת מטרה. היה בי צורך לתת לנשמה שלי לקיים את הייעוד שלה, ומתחת לאף היה את הלדינו מהבית. היה בזה משהו מאוד מנחם. כל הקהילה של הלדינו חיכתה לבת של יצחק לוי שהתחילה לשיר, וקיבלתי תמיכה אינסופית, אבל עשיתי סגנון אחר של לדינו, יותר פלמנקו. גם בזה בעטתי. ככה הייתי. כל הזמן שיבשתי משהו, לא יכולתי אחרת. אני צריכה להביא את עצמי, לא יכולה להיות נחמדה לכולם ומרצה את כולם. אני צריכה להיות יסמין".

אולי הייתי נוצרייה

אבל היא לא באמת מצטערת על החמצת האופרה. היא יודעת שקשה מאוד להתבלט בעולם הקלאסי, שלא לדבר על ויתורים שחייבים לעשות. "אם הייתי באופרה, בוודאות לא הייתי חיה כאן היום", היא אומרת. "הייתי חיה באירופה, מהופעה להופעה, ובונה את המקום שלי. הייתי נוסקת, אבל לא הייתי מתחתנת ולא היו לי ילדים, כי לא הייתי מוכנה להתחתן עם לא יהודי. בטח הייתי חוזרת לארץ בגיל 38, אחרי המיצוי, די אומללה.

"באופרה מאמנים אותך להיות חיקוי של משהו שקיים כבר אלף שנה, וזה לא מתאים לי, כי אני סוליסטית. המון אנשים אמרו לי שיש לי מזל שלא התקבלתי, כי היו עוקרים לי שם את הנשמה. במקצוע הזה אין הרבה תמרון, אין את החופש לעשות מה שאתה רוצה, וכנראה לא הייתי מגיעה לגבהים שאני מגיעה אליהם היום.

"אז לי כבר אין תיקון בתחום הזה. או שאתה עושה את זה מילדות או שלא, ועכשיו מאוחר מדי לשיר אופרה. אבל אם אוולד שוב, אהיה זמרת אופרה, כי זה מרתק אותי ומושך אותי באפלוליות שלו. אני הולכת באירופה במוזיאונים ורוצה לצלול לתוך התמונות, וברכב אני שומעת רק מוזיקה קלאסית. אני חושבת שאולי הייתי נוצרייה באחד הגלגולים. זה משהו שהראש לא יודע, רק הנשמה יודעת".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד במדור "התיקון שלי":

  • ההחמצה הגדולה של שיר לוי