125 שנה אחרי הקמתו, מגדל אייפל משנה את פניו. באוגוסט הקרוב תיפתח מחדש קומתו הראשונה, אחרי שיפוץ מקיף ותוספת אטרקציות שיתאימו את אתר התיירות המוביל בפריז לאפשרויות הטכנולוגיות שמציעה המאה ה-21. המגדל, שמתנשא לגובה 324 מטר (כולל אנטנה), התחדש בפעם האחרונה לפני 30 שנה; אחרי שמספר המבקרים בו צמח באופן משמעותי, וכך גם תורי ההמתנה, התעורר צורך בשינויים דחופים. התברר שמבין שלוש הקומות במגדל, זו הראשונה - שהיא הגדולה ביותר (5,420 מ"ר שטחה, 54 מטר גובהה) - היא הפחות מנוצלת. הוחלט אפוא למקד את השינויים בה.
מתכנני הפרויקט החליטו לא לחדש מתקנים קיימים אלא להקים חדשים לגמרי, שאפשר יהיה לפרקם בקלות יחסית ולהחליף בעתיד בהתאם לצרכים משתנים. הפרויקט ארך תשע שנים, עלות הקמתו הגיעה ל-30 מיליון יורו, ומטרתו למקסם רווחים באמצעות אזור מבקרים מסחרי חדש.
מדובר בשלושה ביתנים, המשתרעים על פני כ-400 מ"ר כל אחד ומתנשאים לגובה 6.80 מטרים מעל רצפת הקומה. עיצובם מתאפיין בקווים אלכסוניים המקבילים לעמודי המגדל, כשהחומר המוביל הוא לוחות זכוכית. הראשון הוא "ביתן אייפל", על שם המהנדס שתיכנן את המגדל, גוסטב אייפל, והוא כולל אולם מבואה והתכנסות ומסוגל לאכלס 215 מבקרים בישיבה או 320 בעמידה; השני הוא "ביתן פריה", שמנציח את גוסטהב-אוגוסט פרייה (Ferrié), מחלוצי הרדיו, שב-1908 שידר מהמגדל לראשונה למרחק של 6,000 ק"מ. הביתן כולל חנויות, מסעדת מזון מהיר ושירותים; ואילו בביתן של מסעדת 58 Tour Eiffel נעשה שינוי מינורי של החלפת החזיתות, מאחר שהמסעדה עוצבה מחדש רק לפני ארבע שנים.
>> אייפל, מאחוריך: הפירמידה החדשה של פריז
>> עיר האורות של העתיד: איך תיראה פריז?
ברחבי הקומה הוחלפו הריהוט, התאורה, הריצוף והמעקות, ובעיקר במרפסת הגדולה. זו תופסת רבע משטח הקומה, ומצוידת כעת ברצפת זכוכית שעלולה לעורר פחד גבהים אצל חלק מהמבקרים.
באתר ישולבו מסכי מגע שיאפשרו לתיירים ללמוד על תולדות המגדל ולפענח את הנוף הפנורמי הנשקף ממנו. כמו כן הוקמו תאי המתנה חדשים למעליות. גם בעלי מוגבלויות יוכלו סוף סוף ליהנות מנגישות לכל שטחי המגדל. הפרויקט גם מצמצם את פליטות הפחמן, מנצל את אנרגיית השמש לחימום, ואת אנרגיית הרוח ליצירת חשמל באמצעות ארבע טורבינות רוח אנכיות. גופי התאורה הוחלפו לתאורת LED, ומערכת לאגירת מי גשמים אמורה לחסוך במים.
שבעה מיליון תיירים בשנה
מגדל אייפל, המצוי בבעלותה של עיריית פריז ומופעל באמצעות חברה עירונית (SETE), נבנה במשך 26 חודשים לקראת התערוכה העולמית שהתקיימה בבירת צרפת ב-1889. התערוכות העולמיות שהתקיימו במאה ה-19 באירופה היו חלון ראווה שאיפשר למדינות להתגאות בכוחן, בעיקר בתחום התיעוש. מגדל אייפל היה דוגמה מובהקת לשכלול טכנולוגיות הבנייה בפלדה.
המהנדס גוסטב אייפל (1923-1832) ייזכר לנצח כמי שתיכנן את המונומנט, אף שבחייו התפרסם יותר כמתכנן גשרים ותחנות רכבת. הוא זכה למוניטין עולמי כמהנדס מבריק, בעיקר בתחום הפלדה, והוזמן לתכנן פרויקטים רבים ברחבי העולם, ובהם שלד הפלדה של פסל החירות בניו יורק. המגדל הקרוי על שמו ספג ביקורת עזה בתחילת הדרך, והיה אמור להתפרק 20 שנה אחרי שהוקם, אלא שהפריזאים התרגלו לנוכחותו ולהכנסות שהוא הניב, והתקשו להיפרד. כיום מבקרים בו שבעה מיליון תיירים בשנה, 90% מהם זרים.
הקומה הראשונה כללה במקור אוסף ביתני תצוגה קטנים. ב-1937 נערך בה שיפוץ ראשון, והמבנים נהרסו לטובת מרפסת גדולה עם מסעדה. המתכונת נשמרה גם בשיפוץ השני שנערך בשנות ה-80. על הפרויקט הנוכחי מנצח האדריכל אלאן מואטי (Alain Moatti), העומד בראש משרד האדריכלים Moatti – Rivière, המתמחה בתכנון ובעיצוב מוזיאונים, משרדים ושטחי מסחר לבתי אופנה עילית. בין השאר תיכנן לז'אן פול גוטייה את משרדי ההנהלה בפריז, את הקונספט לרשת החנויות של איב סן לורן, ואת החנות של בית האופנה אקריס בניו יורק. במגדל אייפל תיכנן לפני שנתיים את התאורה החיצונית המחודשת. בישראל הוא מעולם לא עבד; בביירות, לעומת זאת, עיצב שתי מסעדות וספא.
דוראן דוראן במגדל אייפל (מתוך הסרט "רצח בעיניים"):
ואולי גם קניון
מגדל אייפל הוא אמנם סמל צרפתי, אבל השינויים שעוברים עליו משקפים תהליכים גלובליים. הוא הוקם, כאמור, כדי להציג לראווה את עוצמתה של צרפת, כשעצם קיומו הדגיש מורכבות אדריכלית יוצאת דופן, וגם מתן האפשרות לכל אדם להתבונן מלמעלה על הנוף העירוני המתגבש סביבו. המגמה בעשורים האחרונים, שהופכת את מגדל אייפל לאתר תיירות המתבסס על צריכה ומיתוג, משקפת את היחלשותה של מדינת הלאום ואת התחזקות האינדיבידואליות.
בנסיבות אלה, סביר להניח שבשיפוץ הבא של המגדל ייפתח בו קניון, כמו זה שנפתח מתחת לסמל צרפתי אחר – מוזיאון הלובר – ובדומה לסופרמרקט הענק שנפתח מתחת למוזיאון סטדליק באמסטרדם.
