"התייצבתי בארוחה חגיגית בבית הלבן שנערכה לכבוד נשיא צרפת פרנסואה הולנד בלי תחתונים", התוודה כוכב הקולנוע בראדלי קופר כשהתארח לאחרונה באולפנה של אלן דג'נרס.

"אני פשוט מתכונן לסרט חדש, שדורש ממני להעלות הרבה במשקל. והמכנסיים היו כל כך צמודים עליי, שלא היה מקום להלבשה תחתונה. הייתי צריך לתמרן כשלחצתי ידיים לכל מיני אנשים חשובים, כדי שהמכנסיים לא יתפוצצו וייקרעו לגזרים. התקשיתי לעמוד, והכי סיוט היה לטפס במדרגות".

ובכן, אין לי מושג אם לפגישתנו בפסטיבל ברלין קופר התייצב עם תחתונים או לא, אבל בכל מקרה, אפשר להבין מדוע הוא נבחר בעבר כגבר הכי סקסי בעולם על ידי המגזין "פיפל".

קופר וצמד עיניו התכולות המהממות קישטו בברלין לא רק את השטיח האדום של טקס הפתיחה הזוהר: השחקן המבוקש ניצל את ביקורו בעיר הגרמנית כדי להמשיך לקדם את סרטו "חלום אמריקאי".

"חלום אמריקאי", שמוצג אצלנו בהצלחה רבה כבר כמה שבועות, מתבסס על פרשייה אמיתית משנות ה־70: סוכן FBI (קופר) מנסה להפליל פוליטיקאים מושחתים בעזרת תרגיל עוקץ, ולשמו הוא משתמש בנוכל (כריסטיאן בייל) וזוגתו הסקסית (איימי אדאמס).

הסרט מהווה שיתוף פעולה נוסף של קופר עם הבמאי דייוויד או.ראסל, אחד היוצרים הקוליים והמדוברים שפועלים כעת בקולנוע האמריקאי, החתום גם על "אופטימיות היא שם המשחק" וידוע במזגו ההפכפך ויחסי העבודה הבעייתיים שניהל עם אי־אלו משחקניו (ג'ורג' קלוני כמעט וחבט בו בעת צילומי "שלושה מלכים", ואת סרטון הריב המשוגע עם לילי טומלין בעת צילומי "אני אוהב הקאביז" תמצאו ברשת).

קופר, שהפך לכוכב גדול היכול למשוך משקיעים ולהשיג מימון רק בעצם הזכרת שמו, גם חתום על צמד הסרטים כמפיק בפועל.

ראסל, שמיטיב להוציא תצוגות משחק מובחרות משחקניו (ולראיה שלל המועמדויות והפרסים שהם מלקטים), הוא האחראי העיקרי לכך שמבקרים התחילו לקחת ברצינות את קופר - הוא כבר לא נתפס כסתם עוד כוכב בעל פרצוף יפה המככב במדורי רכילות, אלא כשחקן בעל טווח יכולות רחב הרבה יותר. וקופר הוא הראשון שיודה לראסל.

"עם דייוויד אתה לא מרגיש לבד בתהליך", הוא מחמיא, "הוא נמצא איתך רגשית ואתה מרגיש בטוח. הוא מנפיק רגעי קסם וכיף להיות בסביבה שהוא יוצר. דייוויד מביא איתו הרבה התרגשות, חיוניות, מוזיקה, קסם, רעב לחיים, והוא מאוד אישי".

איך הוא שכנע אותך לשוטט עם כזאת תספורת ב"חלום אמריקאי"?

"יש לדמות שלי בסרט מערכת יחסית מיוחדת ואינטימית עם השיער שלו על בסיס יומיומי. כשדיברנו על הדמות, החלטנו לעשות אותה ססגונית וצבעונית. ניסינו גם לגרום לכך שאראה בלתי מוכר. שייקח לאנשים זמן לזהות ולהבין שזה בעצם אני.

"התבוננו בחומרי ארכיון של סוכן FBI שהיה לו שיער מסולסל, והחלטנו לאמץ את הלוק. זה התאים לרעיון הכללי של 'חלום אמריקאי', שכולנו בעצם שחקנים, ומאמצים־בוחרים זהות".

ב"חלום אמריקאי", קופר משתף פעולה שוב עם ג'ניפר לורנס הבוערת. בפעם הקודמת זה היה ב"אופטימיות שם המשחק", שבזכותו היא גרפה את האוסקר, ובקרוב יחברו שוב, הפעם בסרט "סרינה", בבימויה של סוזן בייר. וכך, לא מאוד מפתיע שהרכילאים הצמידו לשניים רומן, טענה שהוכחשה על ידי נציגי הצמד.

"אני נדהם איך הבחורה הצעירה והחכמה הזאת עושה דברים בלי מאמץ", משבח קופר את לורנס. "זה מדהים לראות כמה כישרון נוטף ממנה. אני אוהב לעבוד איתה".

קופר נולד בפילדלפיה לאם ממוצא איטלקי ולאב ממוצא אירי. את האהבה לקולנוע הוא רכש בגיל צעיר. "גרתי רחוב ליד בית קולנוע ואבי נהג לקחת אותי לשם, להראות לי סרטים. יכול להיות שהסרט הראשון שראיתי היה 'מלחמת הכוכבים'. הערצתי את האן סולו, והיו לי אפילו בובות שלו, וגם של דמויות אחרות מהסרט".

למה דווקא את האן סולו?

"אני חושב שבגלל האריסון פורד. זה גם היה תפקיד מיוחד. אם תשאל את חובבי 'מלחמת הכוכבים', כולם יגידו לך שהאן סולו הוא האיש. זו אמת אוניברסלית שהוא פשוט קיק אס".

בזכות החשיפה הזאת לקולנוע, קופר החליט שהוא רוצה להיות שחקן. "הייתי בערך בן 12 כשהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים", הוא נזכר.

אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה, קופר החליט שהגיע הזמן לממש את חלומות הילדות, החל ללמוד משחק בסטודיו המפורסם למשחק בניו יורק ועבד כשוער במלון כדי להתפרנס.

בשלהי שנות ה־90 החל קופר להתארח בסדרות טלוויזיה, והרזומה שלו כולל את "סקס והעיר הגדולה" ו"זהות בדויה". פריצה משמעותית נרשמה בזכות תפקיד משנה בולט בסרט הקומי "לדפוק חתונה" (2005), ואחר כך הגיעה טרילוגיית "הנגאובר" ("בדרך לחתונה עוצרים") המגה־מצליחה, שביססה את מעמדו של קופר כשחקן קומי מוביל, והמניות שלו בבורסה של בירת הסרטים נסקו למרומים.

"יש לי מזל שאני עובד במשחק כיום, זה לא מצליח לכולם", מכריז קופר. "ואני אוהב לשחק. אני מרגיש חי כי משחק גורם לך לחיות את הרגע. אין לך קרקע יציבה חוץ מהעבודה שלך, אבל אני אוהב אותה. זה נהדר שאני מסוגל לעשות דברים שחלמתי לעשות כילד. די מדהים שיש לי את ההזדמנות הזו".

נדמה שהחלטת לאחרונה לשנות כיוון, לחרוג מדמות היפיוף ומקומדיות מובהקות, ולעשות פרויקטים יותר מורכבים ואיכותיים. מה בעצם השתנה?

"אין כאן עניין של החלטה. אני חושב שהתמזל מזלי להופיע בסרטים כמו 'לדפוק חתונה', ואני אוהב את הסרט הזה. וגם סרטי 'הנגאובר' היו מדהימים בשבילי. אבל ברור שעכשיו אני שמח שיש לי הזדמנות לעבוד עם במאים נחשבים ועם שחקנים כמו רוברט דה נירו וכריסטיאן בייל.

"אני זוכר איך ראיתי את כריסטיאן ב'אימפריית השמש', ופתאום אני משחק מולו ב'חלום אמריקאי' והוא ניצב מולי עם סוג מסוים של ספוג על הראש שלו, ולי יש שיער מתולתל ושנינו מדברים במבטאים וצועקים זה על זה, ואני חושב לעצמי: 'זה ממש מדהים'".

אתה מרגיש לפעמים שאולי פרחת קצת מאוחר?

"לא. לא ממש. יש שחקנים שהם בשנות ה־60 שלהם והם בשיא שלהם. אבל דבר אחד בטוח: אני מרגיש שהכל משתפר. הדברים למעשה הרבה יותר טובים ממה שדמיינתי בצעירותי כשחשבתי על משחק. אתה יודע למה? כי אני מרגיש בנוח עם מה שאני עושה. כל עוד זה קיים, זה בלתי אפשרי לא לצמוח".

ובמסגרת הצמיחה הזאת, קופר עובד על פרויקט חדש עם לא אחר מאשר קלינט איסטווד ("אני מגלם מישהו אמיתי - בחור מאוד גדול, אז אני מנסה לעלות במשקל מהר ולגדול, שזה דבר מרגש וקשה"). וגם סיים לאחרונה צילומי סרט שאותו ביים קמרון קרואו ("כמעט מפורסמים", "ונילה סקי").

"אני משחק בסרט הזה יחד עם ביל מוריי, והייתי מאוים על ידו כשהוא הגיע לסט לראשונה" הוא חולק. "אני זוכר שהרגשתי לא בנוח לידו. רציתי שהוא ידבר איתי. הוא גרם לי להרגיש בסופו של דבר טוב עם עצמי וזה השתנה. ביל הוא תמיד היה האיש המצחיק והקול ביותר בחדר. וזה לא משנה שהוא כבר בן למעלה מ־60".

אם היו נותנים לך הזדמנות לגלם את האן סולו, היית מסכים?

"אני חושב שיש אנשים יותר מתאימים לתפקיד ממני".

כרגע, קופר מעדיף שלא להתמסד, למרות מערכת היחסים עם הדוגמנית סוקי ווטרהאוס המהממת (קודם לכן, היה נשוי במשך שנה לשחקנית ג'ניפר אספוזיטו, וניהל רומן ארוך עם השחקנית רנה זלווגר). הוא לא ממהר לדבר על חייו הפרטיים, ובאופן כללי, מודה שהחיים באור הזרקורים הינם עניין מורכב עבורו.

"אירועים כמו הקרנות בכורה גדולות הן סיטואציות מאוד סוריאליסטיות בשבילי. המעריצים מסתכלים עליך באופן מאוד חד ממדי, וכל הידע שלהם עליך הוא מסרטים".

אז איך מתמודדים עם גילויי הערצה?

"אני נשאר רגוע. פשוט להיות נוכח ברגע, זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה. אני זוכר שלפני כמה חודשים ראיתי את דניאל דיי לואיס הולך ברחובות מנהטן, ועקבו אחריו פפראצי ושאלתי את עצמי 'איך זה הגיוני?'. הבחור הזה לא הולך למקומות אחרים בין צילומי הסרטים שלו ואיש לא יודע איפה הוא, אז תהיתי איך הצלמים עלו עליו. הוא בן אדם, לעזאזל! פשוט תעזבו אותו למנוחה".

אתה משתמש ברשתות חברתיות?

"אתה שואל אם אני בטוויטר או בפייסבוק? אז התשובה היא לא. יותר קל לא לקחת חלק בזה. אין לי משהו נגד זה, ואני חושב שיש בזה הרבה כוח וזה מרגש. אבל אולי זה משום שאני חיי חיים, שבהם הפפראצי הם חלק מהם, אז אני נמנע כל הזמן מהרשתות החברתיות ומנסה לשמור על פרטיות כמה שאפשר".

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

  • יובל דיין נגד סלבס שהשתמטו מהצבא