הימים המובילים לחג החנוכה מספקים את הרקע האידיאלי למוזיקה של קייטי פרי. משהו בניחוח הסופגניות משתלב נהדר עם מופע צבעוני של השפרצת קצפות, ענטוזים על סוכריות גומי ושירה על כמה שכיף לאהוב את עצמך ולאהוב אחרים.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

ניתן רק לשער שאילו היתה פרי מגיעה כאחת האדם אל אחד מאיצטדיוני ישראל בחודש נובמבר, היתה מרגישה בבית בין מופעי החנוכה ופסטיבלי הילדים. וכך, למעשה, צריך לשפוט את המוזיקה של פרי - כפסטיגל בידורי מהוקצע, שכל מטרתו לספק כיף נקי ולא מזיק. כגילטי פלז'ר.

והשנה, הפסטיגל של קייטי בסימן פופ שוודי. מגישי המופע הם דוקטור לוק ומקס מרטין (כנראה המפיקים והכותבים המצליחים בעולם), ומפעילים אותו מיטב הפזמונאים שניתן למצוא בין סטוקהולם לגטבורג: קלאס אהלונד, כריסטיאן קארלסון ועוד שמות ויקינגיים. התוצאה בהתאם - חגיגה דיוניסית וסכרינית המהללת את הניהיליזם.

בין הלהיטים הפוטנציאליים - "Walking on Air" שנשמע כמו להיט ניינטיזי, "Dark Horse" הקראנקי בשיתוף הראפר ג'וסי ג'יי עם המילים המנצחות "היא תאכל לך את הלב כמו ג'פרי דאהמר", "This is how we do" הבליפי, הבלדה "Double Rainbow" ובעצם כמעט כל שיר באלבום.

זהו למעשה אלבומה המקצועי ביותר של פרי. בעוד שבעבר, בדומה למופעי הפסטיגל המקומיים, קייטי ניסתה לזגזג בין תדמית מינית מוחצנת לתדמית ילדותית ומצועצעת (עם הצלחה חלקית ותוצרים אמביוולנטיים), נראה שהפעם היא משתקעת במקום הזה באמצע ומקבלת אותו כאזור נוחות, ממוקדת בניסיון לתרגם כל פזמון קליט לתיפוף רגליים ונקישת אצבעות אצל המאזין.

בעקיפין, למרות מילותיה הנטועות באמריקנה, פרי גם מספקת תצוגת תכלית של עליונות הפופ השוודי על האמריקאי, כאשר היא מהדהדת בשירי האלבום זמרות פופ מהצד השני של האטלנטי, כמו ליקה לי (בשיר "Ghost") ורובין (בשיר "This Moment").

לעיתים עודף השירים עם הפזמונים המתפרצים והצעקניים יכול להתיש. אבל בשמיעה מקוטעת, עם הפסקות לפופקורן ושירותים, ניתן ליהנות מחוויית חנוכה סופגנייתית - כלומר שמנונית ודביקה, אבל גם כזו שקשה שלא להתמסר למתיקות שלה.

קייטי פרי, "Prism", הליקון

ציון: 3 וחצי כוכבים

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

  • צפו: שלום מיכאלשווילי נהנה מהחיים