בעוד רוב בני גילה נוסעים לדפוק את הראש והריאות ביעדים אקזוטיים, רחוקים מתוכניות חומש כלכליות כמרחק עכו מדרמסאלה, שיר מורנו, כוכבת "החממה" של ניקלודיאון, מתכננת קדימה. "יכול להיות שבעוד חמש שנים כבר לא אהיה רלוונטית", היא שולחת מבט מפוכח על החיים שאולי עתידים לבוא.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
היא מחייכת לעצמה, לוקחת נשימה עמוקה ומסבירה מדוע בחרה לוותר על לימודי משחק אצל יורם לוינשטיין ("הלימודים שם כוללים תחרות מאוד גדולה, מרפקים, אין חברים, אין תמיכה, ואם אין לך גב כלכלי ממש חזק, אתה פשוט הופך לעני למשך שלוש שנים".), וללכת ללמוד מדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ("אני חושבת שמי שאין לו את זה בבטן, פשוט לא יוכל להבין. באופן כללי, אני חושבת ששחקן לאו דווקא חייב ללכת וללמוד משחק").
אם הכתבה הזו לא היתה מלווה בתמונות, אנשים היו חושבים שאת קשישה.
"אני כנה איתך, ואני זקנה מבפנים, זה ידוע. זה אולי נראה מאוד מוזר, אבל מי שלא מרגיש את זה פשוט לא יבין. זה בבטן, אני לא יכולה להתווכח עם זה. אני מאוד סומכת על עצמי בקטע של לדעת מה אני רוצה. ואני לא בן אדם שמסתמך על אנשים אחרים, אני מאוד עצמאית מגיל 17".
ספרי לי על זה קצת.
"אני קצת כבדה. פעם, כשהאחיות שלי היו צעירות, להורים שלי היתה חנות של חומרי בניין מצליחה, ופתאום משבר מטורף: פתחו את אייס והום סנטר, ופתאום אין כסף לתת לאחותי לנסוע לצבא, וכשכולם נוסעים לפולין אחותי לא יכולה כי אין איך לשלם על זה. אני חושבת שכשאלוהים החליט איך אני אתבגר הוא אמר, 'טוב, אני גם ככה הולך להעביר אותה איזו מסכת התעללויות וקשיים, אז לפחות שתעבור את זה על מי מנוחות'.
"ברור שהיתה לי סערת רגשות ושעברתי את התחושות המטורפות האלה של מתבגרים, אבל גם עם כל הטלטלות, תמיד היתה את תחושת היציבות הזו שהגיעה ממשפחה אוהבת, מהביחד, גם ברגעים הכי קשים, וזה נשאר טבוע בי.
"אני לא יודעת מי הייתי היום אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי", היא מתייחסת למות אמה מסרטן לפני כחמש שנים, כאשר היתה רק בת 17. "אין ספק שהנסיבות עיצבו את מי שאני. כל דבר שקורה לך משפיע עליך איכשהו, ולי עבר בולדוזר על הראש, ובגיל הכי משמעותי מבחינתי".
במשך שש שנים נלחמה אמה של מורנו, 22, במחלת הסרטן לפני שהכניעה אותה. "אני זוכרת שעוד בנסיעה הביתה מבית החולים, אחרי שאמא שלי נפטרה", היא מספרת, "חשבתי לעצמי שלא אחיה, כי איך אפשר להמשיך לחיות אחרי שקורה דבר כזה. לא ידעתי בפני מה אני עומדת, כי מי אני בעולם הזה בלעדיה. אבל הבנתי מהר מאוד שאחרי זה, אחרי שראיתי את הגרוע מכל קורה, אני צריכה ליהנות מהחיים ולעשות מה שבא לי". אז את מתפרעת?"תראה, אני לא הולכת על הקצה, הכי לא, אבל לך תדע מה יהיה (צוחקת). אני מריחה צ'ייסר ואני שיכורה, ובחיים אפילו לא עשיתי שאכטה של סיגרייה. עברתי 22 שנה בלי זה וזה לא חסר לי, אז למה?", היא עוצרת לרגע, "אבל שלא תבין לא נכון, אני מאמינה שצריך ליהנות מכל רגע, פשוט הדרך שלי זה להעריך את מה שיש לי ולא להיכנע לחרדות ודאגות.
"באלבום החדש של שלמה ארצי יש שיר שאומר 'ושלא ייעלמו הדברים היפים מעינינו כל יום ויום, שנדע להפנים שנדע להבחין בין הרע לטוב', ואני באמת מנסה להפנים את זה, לא לשכוח את הדברים הטובים שיש לי בחיים. אני כבר יודעת מה זה רע ויודעת מה זה קשה ויודעת שעוד עומדים בפני כאלה, אבל אסור לי גם לשכוח את הטוב, רוצה להישאר אופטימית ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו".
אם שם המשפחה של שיר נשמע לכם מוכר, אולי זה בגלל שהיא חולקת אותו עם אחותה הגדולה, טלי מורנו, מגישת "מגזין שישי" של ערוץ 10, אושיית תקשורת מצליחה ואשתו של אחד, איל קיציס.
למרות 10 שנות ההפרש שמפרידות בין האחיות - באמצע יש את איילה, עוד נציגה נאווה של משפחת מורנו בתקשורת, שעובדת במשרד פרסום - הן בהחלט קרובות, עדות למשפחתיות החזקה שעליה דיברה שיר, זו שחושלה אל מול הטרגדיה שעברו.
"תראה, אני כן נתקלת בזה", היא מספרת, "בקטע שאנשים חושבים שאני ב'החממה' בגלל שאני אחות של טלי, ובהתחלה הרגשתי שאולי אני כל הזמן צריכה להוכיח שיש לי תעודת זהות משלי, ושאני לא בהכרח קשורה אליה מבחינה מקצועית. אבל היום זה להפך: אני גאה שאני קשורה אליה, אני גאה כששואלים אותי, אני גאה בדרך שהיא עברה ואני למדתי ולומדת ממנה המון. היא דוגמה מטורפת לחיים שלי, וגם אחותי איילה".
מה למדת מהן?
"מטלי למדתי לסמוך על עצמי ולא לדבר יותר מדי, להיות מאופקת, ומאיילה למדתי לחיות את החיים, כאילו 'מה אכפת לך מה חושבים', וזה האיזון המושלם, בין שתיהן".
והגיס המפורסם שלך, איך הוא נכנס לתמונה הזאת? פעם אמרת שהוא החבר הכי טוב שלך בעולם."הוא נשמה שאין כמוה. הוא כל כך נדיב וקשוב ומכיל. עד שלא פגשתי אותו לא ידעתי שיש כאלה בכלל, גברים ששם בשבילך ותומכים בך באופן כזה. גם אם אני קונה מכנסיים ומתקשרת לאחותי והוא עונה, היא אף פעם לא עונה, תמיד היא שוכחת את הסלולרי איפשהו על רטט, יהיה לו מה לתרום.
"פעם גנבו לי את הארנק והייתי תקועה באלנבי, חורף, גשום וזה, למי אני אתקשר? לאבא שלי בעכו? להוציא את אחותי מהעבודה? טלי, שבטח לא תראה שהתקשרתי? מי תמיד יענה ויהיה שם בשבילי ויבוא לאסוף אותי? איל, וזה לא רק איתי ככה, הוא פשוט בן אדם כזה, בעל ואבא מדהים".
גם את מאחלת לעצמך זוגיות טובה כזו?"ברור! תראה, אם תשאל אותי מה הדבר שהכי הכי בוער לי בבטן, השאיפה הכי גדולה שלי בחיים, זה שאני רוצה להיות אמא, אני רוצה שתהיה לי משפחה".
ואת עובדת על זה?
"בלב (צוחקת). אין לי חבר כרגע, אבל בזמן האחרון נופלות עליי כל מיני תובנות בקטע של מה שצריך לקרות יקרה. אני מאוד רוצה ומאוד פתוחה לזה, אבל כרגע פשוט אין".
אז מה צריך כדי לכבוש אותך?
"אין לי הרבה דרישות, ואני גם מוכנה להתפשר על כל מיני דברים... (צוחקת) אבל הכי חשוב זה כנראה זה שאני לא יכולה להרגיש יותר חזקה מהגבר שאיתי. אני בכל זאת צריכה מישהו שיכיל אותי, ותמיד איכשהו יצאתי עם גברים שגם היו גדולים ממני פיזית.
"כל החיים שלי הרגשתי שאני זו שצריכה לדאוג תמיד, כמו שדאגתי לאבא שלי אחרי שאמא שלי נפטרה, ובא לי גם שידאגו לי, בא לי קצת לנוח. אם יבוא מישהו שייקח ממני את השריון הזה וייתן לי לנוח, אני שלו".
** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- איך הפך הנסיך הארי מטראבל מייקר לרווק נחשק?
