הותר לשידור: חושפים את הבונקר שממנו שודרה הכרזת המדינה
עיריית תל אביב-יפו מתלבטת מה לעשות עם מבנה קטן, שבמרתפו נחבאים המשדרים שהפיצו את הבשורה בה' באייר תש''ח. אחרי 65 שנים נחשף הבונקר, ולמרבה השמחה אוצרותיו לא נפגעו. Xnet נכנס לגלות את סודותיו - ולהבין איך מתכוונים לשמר את האתר. צפו בסרטון
כשיורדים בסולם הצר אל חשכת הבונקר שנחפר מתחת לאדמה לפני 65 שנה, ריח חזק של טחב עולה בנחיריים. מאז שנגמרה מלחמת העצמאות, מעטים ירדו לכאן, אל המקום שבו שודרה הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח (14.5.48). לאירוע ההיסטורי הייתה כאן משמעות נוספת: מכאן יצא שידור הבכורה של "קול ישראל".
בית השידור הראשון, או בשמו הרשמי "תחנת תל חיים", שוכן על רכס כורכר המלווה את הדופן המזרחית של רחוב משה דיין בתל אביב, מטרים ספורים מפינת רחוב יצחק שדה. זו הייתה תחנת שידור שבמרתף שלה מוקמו משדרים, ושסביבם עבדו האנשים שדאגו לתקינות המכשור האלקטרוני כדי שהשידור יגיע לכל רחבי המדינה שבדרך.
65 שנים עברו על המבנה, שסיפורו ההיסטורי נשכח מלב, והוא לא השתנה: בית בן קומה אחת שבתוכו כמה חדרים המאורגנים בצורת ח', מסביב לחצר שבה מוקמה אנטנה מרכזית. בעשר השנים האחרונות הוא ננטש, נפרץ והפך למעונם של מחוסרי בית. למרות ההפקרות, המשדרים ההיסטוריים בבונקר לא ניזוקו כלל, וכך גם המשדרים שהובאו אחרי המלחמה אל חדר המשדרים שבמפלס הקרקע. מצאנו כאן ציוד יקר (כמו מסמכים ותכתובות), ציוד טכני (כולל סירה מפיברגלס, שלא ברור כיצד היא קשורה למקום), כלי מלאכה ותוכניות חשמל ותקשורת שטרם נחקרו - עדות יחידה במינה לאתר שלקח חלק מרכזי באירוע לאומי, ובסיפור הקמתו ותפעולו של גוף התקשורת הממלכתי.
בעקבות התערבותו של האדריכל רן ברעם, ממחלקת תכנון מזרח במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו, נאטם וננעל המבנה במטרה לשמור על הציוד היקר שנותר בו. במקביל, נערך סקר תיעוד מקדים בעריכת האדריכל דורון מינין, החושף את סיפורו של האתר ההיסטורי.
רקע היסטורי
עד הקמת המדינה היה האזור שטח חקלאי בבעלות תושביה הגרמנים של המושבה הטמפלרית שרונה. כאן, בלב מטע בננות, הוחלט למקם את תחנת השידור. זו הייתה החלטה של הנהגת היישוב העברי, שראתה צורך דחוף בהקמת תשתית לשידורי רדיו ישראליים. זאת, משום שתחנת השידור המנדטורית שאותה הקימו הבריטים שכנה ברמאללה - מחוץ לגבולות המדינה העתידית - וההנהגה רצתה תשתית שידור בתוך גבולות המדינה העתידיים. במטרה להגן על המשדרים מפני חבלה והפצצות, נבחר האתר שממזרח לתל אביב והדבר נשמר בסודיות מרבית.
צוות ההקמה של "קול ישראל" החל לפעול בינואר 1948, תוך כדי המלחמה. לראשות הצוות התמנה המהנדס הלל לנגהולץ, שהיה מנהל התחנה המנדטורית ללוחמה פסיכולוגית (זו הייתה למעשה תחנת שידור) בבית ג'אלה, מדרום לירושלים. צוות ההקמה איתר את הגבעה ממזרח לתל אביב והסוכנות היהודית העניקה את תקציב ההקמה. בתוך חודשיים הוקם מבנה בעל חזות של מבנה חקלאי, כדי להסוות את ייעודו האמיתי של הבניין, ומתחת לאולם הראשי נחפר בונקר תת-קרקעי. הבונקר בנוי כאולם עגול שקירותיו מורכבים מלבני סיליקט, והרצפה והתקרה מבטון. שלד פלדה הכולל עמודים עגולים וקורות בצורת האות I תומך בתקרה.
ערב הקמת המדינה הורכבו בבונקר שלושה משדרים בעוצמה של 2.5 מגה-ואט, ש"הושאלו" במבצע נועז מתחנת השידור המנדטורית ברמאללה, ובכוחם היה לשדר לכל רחבי הארץ ואף למדינות שכנות. השידור הראשון שתוכנן לחנוך עמו את שידורי "קול ישראל" היה טקס הכרזת המדינה, ששודר בשידור חי. לצורך כך נמתח קו טלפון מבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, שם התכנסה מועצת העם, ועד למבנה הסתמי-לכאורה במטע הבננות.
ביום ששי ה' באייר בשעה ארבע תוכנן להתחיל השידור בתדר 6.82 מגה-הרץ, אך דקות ספורות לפני השידור התברר כי שתיים משפופרות יישור הזרם (קונדנסרים) נשרפו. ברגע האחרון סולקו השפופרות השרופות והשידור ההיסטורי יצא לדרך מתל אביב – ולא מרמאללה – בדיוק כמתוכנן.
השידור התת-קרקעי לא נמשך לאורך תקופה ממושכת. ככל שהתקדמה הלחימה, והתברר כי הבניין לא עתיד להיפגע מכוחות אויב, עבר השידור למשדרים איכותיים יותר על פני הקרקע. המשדרים ההיסטוריים, שהירידה אליהם הייתה ממילא קשה, מסוכנת ומסובכת, נשכחו והבונקר נסגר. תחנת השידור המשיכה לפעול במפלס הקרקע ולשרת את "קול ישראל" כתחנת גיבוי. לאחר מכן שירתה את "בזק" עד 2004, לאחר שאת תפקידה ירשו תחנות שידור ביבנה ובקדימה, והאתר ננטש.
איך ייהנו תושבי השכונה מחשיפת המבנה?
"המבנה לא מוכרז לשימור", מסביר האדריכל רן ברעם, המופקד על עתידו של המבנה במסגרת עבודתו בעירייה, "אך מהרגע שזיהינו את הסיפור שלו יש כוונה להשמיש אותו ולשמור עליו, במתכונת שטרם נקבעה. הכוונה היא להבין את הערכים הייחודיים ולהעביר אותם לדורות הבאים". אף שהמבנה אינו מוגן מהריסה, העירייה הזמינה סקר תיעוד ונערך כבר מפגש ראשון עם תושבים ובעלי עניין בנושא.
אמנם אין חשיבות אדריכלית יוצאת דופן לאתר הזה, אך חשיבותו ההיסטורית, הטכנולוגית והלאומית שבה מעורבים תושייה טכנית, עמידה באתגרים ויכולת ליצור יש מאין בזמן קצר ובמסירות – כל אלה הם ערכים שראויים לשימור. יותר מזה: במזרח תל אביב, בשונה מחלקה המערבי של העיר, לא קיים אף מוסד ציבורי ייחודי שפתוח לציבור. בעיר פועלים כמעט 30 מוזיאונים קטנים וגדולים, ואף אחד מהם לא מצוי במזרח העיר. לפי תוכנית בניין עיר (תב"ע) מוגדר המגרש שעליו שוכן המבנה כמיועד למבנה ציבור, שבו אפשר להשתמש לצרכי חינוך, דת, קהילה, בריאות ורווחה. זו יכולה להיות הזדמנות לשמר את המשדרים ולכבד את ההכרזה על הקמת המדינה, ולפתוח כאן, למשל, מוקד עירוני לשירות התושבים.
