שיאה לבאף נמצא כרגע בקטע של התנסויות חדשות. הכל כדי להוכיח שהוא שחקן אמנותי ואיכותי, ולהתנער מתדמית גיבור סרטי "רובוטריקים", הטרילוגיה שפרסמה אותו והפכה אותו מבן עניים לכוכב הוליוודי. ולבאף הוא הראשון שיודה בכך.

"הרגישויות שלי משתנות לחלוטין", הוא אמר כשנפגשנו בלידו של ונציה. "בגיל 18, אם היית שואל אותי אם אני רוצה לעשות את 'רובוטריקים' עם מייקל ביי, הייתי אומר לך שאני ממש רוצה ושתשלח אותי כבר לעבוד.

"עכשיו, בגיל 26, אם תשאל אותי עם מי אני מעדיף לעבוד, עם מייקל ביי או רוברט רדפורד, כנראה שאומר לך רדפורד. סדר העדיפויות שלי השתנה. אני רוצה לעשת סרטים על אנשים. גם לא מעניין אותי לעשות קומדיות רומנטיות, אני מעדיף ללכת לטריטוריות מסוכנות".

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

במסגרת פגישתנו אפשר היה להתרשם שלבאף מתהדר עכשיו בפוזה רצינית, מהורהרת וכבדת ראש, כחלק מאותו תהליך התבגרות. ניכר הרצון שלו שייקחו אותו ברצינות. רק פה ושם הבליחה השובבות האנרגטית שאפיינה אותו בצעירותו. בכל מקרה, עדיין יש בלבאף את אותה כנות כובשת, פתיחות ונכונות להגיד דברים שעשויים להלחיץ כל יחצן הוליוודי מצוי, החרד לתדמית הלקוח שלו.

במסגרת הנועזות שמאפיינת אותו, לבאף בעיקר נהנה לאחרונה להתפשט על המסך, כולל עירום פרונטלי. הוא עשה את זה בקליפ "Fjögur piano", שביימה הישראלית עלמה הראל להרכב סיגור רוס. הקליפ נחשף לפני כמה חודשים, ושם לבאף מציג את נתוניו הפיזיים במלוא הדרם. והוא עוד עשה את זה בהתנדבות, בגלל האמנות ובגלל שהוא, כך מתברר, מעריץ של הראל האדמונית והמוכשרת.

"ראיתי את הסרט 'חוף בומביי' של עלמה, והוא מאוד נגע בי", מגלה לבאף. "אחרי הצפייה בו, הייתי חייב להגיד לעלמה כמה הוא ריגש אותי. כתבתי לה מכתב הערצה. עלמה שלחה לי מייל תשובה בו אמרה שהיא תשמח לעבוד איתי, וסיפרה שהיא מביימת קליפ לסיגור רוס. אמרתי, 'קול. איך אני יכול להיות מעורב בפרויקט הזה?'.

"בהתחלה בכלל לא הייתי אמור להתערטל בקליפ. הייתי צריך להתעורר במיטה עם בגדים, בעוד בת זוגי בקליפ עירומה. אמרתי לעלמה: 'אם הבחורה עירומה, גם אני צריך להיות עירום', וכך היה".

לבאף לא הסתפק בכך, והצטלם גם לסרט המסקרן של הבמאי הדני השערורייתי לארס פון טרייר, "Nymphomaniac". הסרט עוסק בהרפתקאות ובחוויות המיניות של אשה (שרלוט גינזבורג), מנעוריה ועד גיל 50, והאגדות טוענות שסצנות הסקס על המסך אמיתיות לגמרי.

לבאף מאשר את זה: "בתסריט היה כתוב שאנחנו עושים את זה על אמת, וכל מה שלא חוקי יוצג בצילומים מטושטשים. שלחתי ללארס תמונות שמתעדות אותי עושה סקס עם מי שהיתה אז החברה שלי, וכך קיבלתי את העבודה. מעניין אותי לעבוד עם במאים כמו לארס, שמפחידים אותי. פחד הוא בהחלט מניע בחיים שלי, משהו שמזין אותי ודוחף אותי לעשות דברים שונים ומאתגרים".

בזכות סרטו של פון טרייר, לבאף מצא אהבה חדשה: הוא יוצא בימים אלה עם אחת מכוכבות הסרט, תגלית בשם מיה גות, דוגמנית חצי ברזילאית חצי קנדית בת 19. אבל עד שהסרט הנועז יגיע אלינו, אפשר ליהנות מהכישורים של לבאף החל משבוע הבא בסרט "המוצא האחרון", שביים אותו רוברט רדפורד המוזכר לעיל.

לבאף מגלם עיתונאי נחוש, שאפתן, חרוץ, נמרץ, בעל חושים מחודדים, שעובד בעיתון קטן במדינת ניו יורק. יום אחד העיתונאי עולה על סקופ חשוב, חלומו של כל איש תקשורת: הוא חושף את זהותו האמיתית של עורך דין מוערך וחדור אידיאלים המתמחה בזכויות אזרח (רדפורד). העיתונאי מפרסם שעורך הדין היה חבר ב"מחתרת מזג האוויר", שפעלה בראשית שנות ה־70 נגד הממשל והמדיניות האמריקאית במהלך מלחמת וייטנאם, ויזמה פעולות אלימות.

"האמת שהליהוק ל'המוצא האחרון' נפל עליי כמו נס מהשמיים", מעיד לבאף. "שאלו אותי אם אני רוצה להתראיין אצל רוברט בקשר לסרט חדש שהוא עובד עליו. נפגשנו, והייתי מאושר שהוא בחר בי לתפקיד. במהלך הצילומים רוברט התייחס אליי כאל שווה. זה מעולם לא היה 'אני רוברט רדפורד ואתה שיאה'. הוא שיתף פעולה מהרגע שפגשתי אותו, מלחיצת היד הראשונה והצחוק הראשון. הוא היה בטוח בעצמו, אבל בצורה לא לעגנית או אבהית".

העבודה על "המוצא האחרון" גרמה ללבאף להרהר בהבדלים שקיימים בין הדור של רדפורד - תנועת המחאה נגד וייטנאם וילדי הפרחים - לבין הדור שלו עצמו. "בשנות ה־60 היה הרבה יותר לחץ על הדור של הצעירים, בגלל שרבים נאלצו ללכת להלחם בווייטנאם. עכשיו הלחצים והמאבק הם הרבה יותר כלכליים. אני לא חושב שתנועת המחאה העכשווית 'כיבוש וול סטריט' דומה למהומות שהיו בסיקסטיז. כיום הפעילויות הרבה פחות אלימות ויותר כיפיות".

אתה רגיל להתמודד עם התקשורת מגיל צעיר. איך היה לעבור פתאום לצד השני?

"אני חושב שמה שחוויתי במהלך הקריירה שלי זה עיתונות הרבה יותר דיפלומטית ממה שחוויתי בהכנות ובתחקיר שעשיתי ל'המוצא האחרון'. לשבת מול עיתונאי קולנוע ובידור זו אווירה שונה מאשר לשבת מול גופה על הרצפה ולדעת שיש לך עוד 20 דקות עד שהשוטרים מגיעים ואתה חייב להבין מה קרה עד שהם יבואו.

"מדובר ממש במרדף, בו חשוב יותר מי יגיע לסיפור ראשון, ולא הסיפור עצמו. העיתונאי חייב להשיג ראשון את הסקופ ולגבור על העמיתים־יריבים שלו, שגם ניצבים מול אותה גופה ומנסים להגיע אל האמת. זה היה מאוד סקסי להיכנס לתחום של עיתונות חוקרת. זה תחום מאוד תחרותי, בשבילי הוא די דומה לאיגרוף - יש לך ארבעה עיתונאים שנמצאים באותו חדר, מתמודדים על אותו ציד".

הנכונות להתנסות בעבודה עיתונאית כחלק מההכנה לתפקיד, זה כלום לעומת מה שלבאף היה מוכן לעשות לאחרונה עבור הסרט "המוות ההכרחי של צ'ארלי קאנטרימן", שמתרחש על רקע סצנת חיי הלילה הפרועים של בוקרשט, רומניה.

"בשביל התפקיד לקחתי פעם ראשונה אסיד", מתוודה לבאף. "בהתחלה לא חשבתי לעשות את זה. התחלתי לעבוד על התפקיד, אבל פחדתי שאגלם מסומם בצורה לא אמינה, אז צילמתי את עצמי עושה את הדמות ושלחתי את ההקלטות לאוון רייצ'ל ווד, שגם משחקת בסרט. היא לא התלהבה. היא טענה שזה לא היה מדויק, וזו תגובה שקיבלתי מעוד אנשים.

"בסוף הבנתי שכדי להיכנס לדמות באמת ולהיטמע בה, אני צריך לקחת אסיד. לא באמת רציתי להתעסק עם סמים ובטח שלא רציתי להזיק להפקה, אבל הייתי חייב לעשות את זה למען האמנות".

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :