למרות שכל הממלכה הבריטית הגדולה ישבה לה על הכתפיים (ועל הגב, ועל הראש, ועל כל חלק אחר), למרות שכל הגאווה הלאומית הייתה תלויה רק בה, רגע לפני שג'סיקה אניס עלתה להתחרות באולימפיאדה שתשנה את חייה היא הרגישה שהיא חייבת לנצח רק בשביל שני אנשים: ההורים שלה.

ולא מהסיבות שאתם חושבים.

עוד בערוץ יחסים :

>> האלופה האולימפית ויקטוריה פנדלטון מאבדת את הברקסים. ואת הבגדים

>> איך הפכה כוכבת הסרטים למבוגריםקלי ברוק לאחת מהבחורות הכי אהודות בבריטניה?

>> סיפורה המופלא של הדוגמנית למידות גדולות לוסי מור , שגרמה לכל אנגליה להתאהב בה

לא, לא גאווה הורית, גם לא התערבות של אמא עם סבתא. "אני באה ממשפחה ענייה מאוד", סיפרה אניס בראיון, "וההורים שלי בזבזו המון כסף כדי להגיע לבייג'ינג לפני ארבע שנים רק כדי לראות אותי לא מצליחה אפילו להעפיל מהמוקדמות. כשעמדתי על המסלול הפעם כל מה שאמרתי לעצמי היה 'תחזירי להם את ההשקעה, ג'סיקה. רק תחזירי להם את ההשקעה'".

עכשיו כל הבנות רוצות להיראות כמוה. ג'סיקה אניס (צילום: gettyimages)
עכשיו כל הבנות רוצות להיראות כמוה. ג'סיקה אניס (צילום: gettyimages)

ההשקעה, ובכן, איך נאמר, חזרה. אמנם אנחנו לא יודעים כמה עלו כרטיסי הטיסה ההם, אבל איכשהו אנחנו מניחים שהם עלו פחות משמונה מיליון ליש"ט, שהם סכומי החסות שחתמה אניס מיד לאחר זכייתה בקרב-7 ובמדליה שהטריפה את בריטניה, ובסכומים שמוערכים בין 40 - 50 מיליון ליש"ט, שבבריטניה מעריכים שאניס תקבל בשנתיים הקרובות.

לא רע, תודו, בשביל מי שרק רצתה להחזיר להורים את הכסף על כרטיסי הטיסה.

כמעט כמו צ'רצ'יל

רק כדי שנבהיר את הנקודה ונסבר את העין, כל מדליה חשובה באולימפיאדה, ובכל זאת, לא כל הזהב נוצץ הוא. למרות שכל המדליות שוות בגודלן, הן בהחלט לא שוות בחשיבותן, ואין דין מדליה בשיט או בג'ודו כדין מדליה באתלטיקה.

הדבר נכון שבעתים לגבי בריטניה, שתמיד הייתה מדינת אתלטיקה מוצלחת, אבל נחשבה למי שרחוקה מאוד מימיו הגדולים של המתחרה האגדי דיילי תומפסון, ששלט בקרב 10, וסבסטיאן קו שחרך את המסלולים.

ואז הגיעה אניס, והכל השתנה.

הקרב-7 נחשב, ללא ספק, לאחד המקצועות הקשים ביותר באולימפיאדה. אז נכון, הרבה מים זרמו בתמזה, ובחלוף ארבע שנים מבייג'ינג אניס הייתה אחת הפייבוריטיות הברורות לזהב, אבל זה דבר אחד להגיע כפייבוריט לאולימפיאדה, וזה דבר אחר לגמרי לנצח בה.

העיתונות גילתה כוכבת חדשה. ג'סיקה אניס (צילום: gettyimages)
העיתונות גילתה כוכבת חדשה. ג'סיקה אניס (צילום: gettyimages)

למרות שזכתה ב-29 מדליות זהב, זו של אניס לגמרי נחשבת יותר מכולם. המדינה נכנסה לסחרור שאותו הגדיר הגרדיאן כ"ג'ניס (שילוב של ג'סיקה ואניס - מ.י) אפקט", ואף דיווח על עלייה של 250 אחוזים בהרשמה לחדרי כושר, כשהמטרה של כל הנרשמות היא אחת: להשיג סיקס-פק מרשימים כמו של אניס.

"זה מטורף לגמרי", סיפר דיוויד מרסר, שמנהל רשת מכוני כושר. "שנים כל הנשים בבריטניה רק רצו להיות רזות כמו סופר מודל, ופתאום, בהינף אולימפיאדה אחת, כולן רוצות להיות אתלטיות ובריאות. אני רק מברך על התופעה הזו, כמובן. אין ספק שבקצב הזה ג'סיקה אניס תהיה לא פחות משמעותית מצ'רצ'יל ומגדולי האומה האחרים".

כולנו רוצות להיות כמוה!

טוב, אוקיי, אז אולי לא צ'רצ'יל, שניצח בקרבות קצת יותר משמעותיים, ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהג'ניס אפקט, שלא לדבר על לפספס אותו. העיתונים מתחרים ביניהם מי מחמיא לאניס יותר, ואם אתם מכירים קצת עיתונות בריטית הייתם יודעים שפרגונים בעיתונות הזו משולה לנחיתת חייזרים במרכז תל אביב.

רגע לפני שנמשיך למחמאות, עוד טיפה סטטיסטיקה, רק כדי להבין עד כמה מדובר באיורע ענק: העיתונות הבריטית לא כותבת כבר שנים על ספורטאיות. זו ממלכה שמעריצה דוגמניות וכדורגלנים. למעשה, לפני האולימפיאדה, עמד הסיקור הטלוויזיוני של ספורטאיות על כ-5% בלבד, ובעיתונות הכתובה הדרדר עד ל-2%. בחודש האחרון זינק הסיקור באלפי אחוזים, כשאניס זוכה ליחס של כוכבת לכל דבר, עם פפראצי שעוקבים אחריה לכל מקום.

ולא רק שהם עוקבים אחריה, אלא, כאמור, הם גם מפרגנים.

"להתראות קרדישיאן, שלום אניס", הייתה הכותרת של הכתבה המפרגנת בגארדיאן. ה"דיילי מירור" עלה עם הכותרת "למה ג'סיקה אניס היא מודל החיקוי האולטימטיבי לכל נערות בריטניה", הבי.בי.סי ראיין כל אדם שקשור אליה (כולל מהמכלאה שממנה אימצה את הכלב שלה), המגזין "לוק" עלה עם הכתבה "20 סיבות למה ג'סיקה אניס היא הבחורה הכי שווה בעולם" ("סיבה #6: כי כולנו רוצות להיות כמוה!") ובמשאל שערך ה"דיילי מייל" לקביעת הספורטאית הסקסית ביותר בבריטניה אתם כבר יכולים לנחש לבד מי ניצחה, ובאיזה פער.

כולנו רוצות להיות כמוה. ג'סקיה אניס והמדליה (צילום: gettyimages)
כולנו רוצות להיות כמוה. ג'סקיה אניס והמדליה (צילום: gettyimages)

מלבד זאת, תיבת דואר מוזהבת הוקמה בשפילד על שמה, בול מיוחד כבר הודפס בבריטניה עם דיוקנה ופוסטרים שלה מפוזרים בכל רחבי לונדון. ואין אחד, האמת, שלא רוצה שאניס תהוה איזושהי אופוזיציה לוחמת לתרבות הריאליטי הרזה והטראשית שהשתלטה על אנגליה בשנים האחרונות.

"הטלוויזיה שמציבה סטנדרטים בלתי אפשריים הפכה את החיים של כולנו לבלתי נסבלים", אומרת ד"ר לינדה פאפאדופולוס, פסיכולוגית הטלוויזיה הנחשבת ביותר בבריטניה, בראיון לגארדיאן, "אנחנו רואים אנשים רזים בצורה מטורפת, ושנים מטפטפים לנו שאנחנו צריכים להיות כמוהם. ואז, פתאום, הטלוויזיה משדרת נשים שנראות כמו נשים אמיתיות שרצות הכי מהר וקופצות הכי גבוה. ופתאום, בבת אחת, כאילו כל אנגליה הסתכלה על זה ואמרה לעצמה 'זה קצת טיפשי לדאוג כמה אני שוקלת מול הדבר הזה'.

אבל האחריות עכשיו היא על אניס, שמצידה כבר מודעת לגודל המשימה: "בנות אמרו לי שהייתי ההשראה שלהן ושגרמתי להן להרגיש טוב יותר לגבי עצמן", אמרה בראיון לאחר הזכייה בזהב. "אם צריך, אין לי שום בעייה להיות נערת פוסטר שתהווה אלטרנטיבה. אני אעשה הכל כדי לשכנע כמה שיותר נשים לחיות בריא ולא לרעוב בשביל סטנדרט יופי בלתי אפשרי".

אז כן, נכון לעכשיו, אניס היא בהחלט אשת השעה, נערת הזהב, נערת הפוסטר, סמל הסקס הבריטי מספר אחד. האם היא תצליח לשמור על המעמד, או שאחרי שהטירוף האולימפי יעבור יחזרו סמלי הסקס הבריטיים לסדרם? התשובה, כך נראה, תלויה רק בה.